הריון ומקום העבודה *לא לראשי*

[מימיסה]

לצערי לפעמים כן מפטרים גברים שיוצאים למילואים

 

[mitmit11]

וזה לא חוקי בדיוק כמו שלא חוקי לפטר בגלל הריו

הריון. והיו על כך לא מעט פסקי דין.

 

[מתבוננת בפליאה]

אותי "פיטרו" בהריון

זה מה שהיה לי בהריון הקודם:
מדובר על משרד החינוך- הם פשוט לא הודיעו לי איפה אלמד בשנה שלאחר מכן. כשפניתי אליהם הם הופתעו ואמרו שאני אמורה ללדת והם לא חשבו שאני מעוניינת להמשיך לעבוד (?!)
ואז הם קראו לי לשיחה. מבירור עם אנשים שמבינים בנושא- הבנתי שזו אמורה להיות שיחת השמצות כדי שיוכלו לא להעסיק אותי בשנה שלאחר מכן.
מכיוון שלא רציתי שיכנס לתיק שלי חומר שיחתים את שמי נאלצתי לומר להם שאני מפסיקה את עבודתי שם.

יש חוקים יבשים ויש המצב בפועל. לצערי החוק הזה מאפשר למעסיקים ללכלך על העובדות רק בשביל שיהיה להם מותר לפטר בהריון.

 

[emmaKatelin]

גם אותי "פיטרו"

הייתי עובדת קבלן ובזמן חופשת מחלה שלקחתי (בגלל ההריון) הם הודיעו לחברת האם שאני לא נדרשת יותר.
מתברר שבזמן שהייתי חולה התחילו הימורים לגבי ההריון. כאשר חזרתי לעבודה קראו לי לשיחה - והודעתי שאני בהריון והם אמרו שזה לא עניין שלהם.
חברת האם המשיכה להעסיק אותי במשרדים שלה - לא היה לי נוח להגיע לשם אבל המשכתי מכיוון שהאופציה לשבת בבית בלי משכורת הייתה מגוחכת. אז בולעים את הצפרדע. מן הסתם ברגע שהם יכלו הם נפטרו ממני.... (3 חודשים אחרי שחזרתי מחופשת לידה.)

 

[mitmit11]

ניסית לתבוע?

אם העילה לפיטורין היא ההריון עצמו זה לא חוקי. כמובן שהמעסיק יטען שזו לא העילה וינסה לטעון דברים שונים ומשונים וזו בדיוק הסיבה שרצוי ואף מומלץ להקליט כל שיחת משוב שיש לך ולתעד מיילים שמתייחסים לתפקוד שלך גם כש"חרב הפיטורין" לא מרחפת מעל צווארך אלא בשוטף.

 

[emmaKatelin]

אולי בפעם הבאה - אני לומדת מטעויות

 

[מתבוננת בפליאה]

יש קושי להוכיח

קודם כל קשה להוכיח את הדברים האלה זה קצת- המילה שלך מול המילה שלהם ובנוסף, כשאת בהריון מתקדם, לפני לידה, אחרי לידה- את מאד פגיעה וקשה להלחם במערכות ובטחנות רוח.

 

[nitzanitt]

עוד נקודת מבט

משהו שיכול לעודד אותך - נראה שהשלב הקשה של ההתחלה יחסית מאחורייך. החודשים הבאים אמורים להיות יותר קלים, גם מבחינה פיזית - עייפות, בחילות וכו' - וגם מבחינה מנטלית, מה שמוביל אותי לנקודה הבאה שלי

הסוד. אני מבינה ומכבדת את הרצון של נשים לשמור על ההריון שלהם בסוד עד לקבלת תוצאות בדיקות מסוימות, אני פשוט חושבת שהרבה פעמים המועקה שנוצרת מעצם הצורך לשמור על הסוד, והאם חושדים עליי או לא, ואם ישמעו מה הבוס שלי אומר או לא - יכולה לעורר קשיים שאפשר אולי להימנע מהם. באופן כללי בחיים לשמור סודות ולהסתיר דברים זה לא דבר שמקדם הרבה ויכול לייצר הרבה מועקה. בהריון כשסף הרגישות שלך גבוה יותר, על אחת כמה וכמה. אני חושבת שברגע שתספרי וכל העובדים ידעו זה יכול מאד להקל עלייך. קודם כל תהיה לגיטמציה רבתי לזה שלפעמים את לא מרגישה טוב או נעדרת, ובאופן כללי העולם נהיה כלפיך הרבה יותר אמפתי כשהוא מגלה שאת בהריון. מן הסתם בהתחלה כשלא רואים אז העולם משמעו רק מי שיודע, אבל אח"כ כשכבר יוצאת בטן - וואלה, אני ממש נהנית מהיחס המועדף שאני מקבלת מהסביבה.
כתבת שאת כבר אחרי השקיפות העורפית - אם הייתי במצבך הייתי מספרת.

הנקודה השלישית די ממשיכה את הראשונה - אחד הדברים הנפלאים בעיני בהריון, היא שהכול זמני. יום אחד את מרגישה ככה, בשבוע הבא הרגשות והתחושות שלך, וגם כמובן הסימפטומים הפיזיים - הם אחרים לגמרי. לפעמים תהיי בפרץ יעילות מדהים, ולפעמים פחות. ככה זה. תקבלי את זה. ברגע שאת תהיי שלמה עם זה שעכשיו את אולי מנפקת עבודה בצורה קצת אחרת, גם לסביבה יהיה יותר קל, באופן לא מודע, לקבל את זה. אני לא אומרת להפסיק להשקיע עכשיו ולוותר לעצמך, אלא פשוט להיות מודעת למגבלות שלך אם יש כאלה, לקבל אותן, ובתוך כך למצוא את הדרך הכי נכונה.

ודבר רביעי ואחרון, כתבת שזה לא ההריון הראשון שהחברה הזאת עוברת. אולי את יכולה לדבר עם מישהי שהייתה בפוזיציה שלך או דומה לה, ועברה גם הריון. סביר להניח שהקשיים וההתמודדויות היו דומים. אולי יש לך מה ללמוד מנסיונה - לטוב ולרע (וכמובן אם את עושה זאת - צריך לבחור היטב גם את הבנאדם שאת מדברת איתו - מישהי שאת סומכת על שיקול הדעת שלה וכו', שלא תצא לך לגמרי הרוח מהמפרשים).

בהצלחה!

 

[behappy]

תודה!!

 

[אמא לומדת2]

הזדהיתי מאוד עם הקושי שלך, וחשוב לי שתקראי

עבדתי בהריון הראשון שלי במקום עבודה תובעני מאוד, שאפילו לקחת יום מחלה לא בא בחשבון.
עברתי את כל ההריון בלי לקחת אפילו יום מחלה אחד (!!!) גם בגלל הרצון לרצות כל כך וגם בגלל מקום העבודה שנתן תמיד את ההרגשה שהעולם יקרוס אם אני לא יבוא.
(וכמובן, הרצון שלי לצבור נסיון ומקצועיות ושם טוב שיחקו מהצד השני.)

בשבוע 26 להריון הגעתי לבית חולים עם צירים,(לא מדומים! לידה!!) ומאז ועד סוף ההריון ההייתי בבית. בשמירה.
הייתי שבוע בבית חולים, וגם שם אף אחד לא חשב לתת לי לנשום. קיבלתי שיחות כל היום, מלקוחות ומהמשרד ופעמים רבות נאלצתי לצאת מהחדר כדי לא להפריע לנשים האחרות. בסוף אחרי חודש בבית, לקחו לי את הטלפון ויכולתי לנשום ולהתחיל לעקל שאני עומדת להיות אמא.

הרופא בזמנו אמר שיש קשר ישיר ללחץ התמידי שהייתי בו (עבודה בשעות לא שעות. לפעמים זה היה אומר לצאת מהמשרד ב 11 בלילה)
ואגב, בחורה שעבדה יחד איתי ובאותו סוג של עבודה, עברה שלוש הפלות עד שהצליחה להיקלט. (הריון ראשון) גם אצלה הרופא אמר שיש קשר.
בהריון שהצליח היא היתה בבית הרבה בהתחלה.

כשחזרתי מחופשת לידה, הבוס שלי פיטר אותי. פשוט ככה. באמתלות שונות.
אז תגידי לי את, האם יש משהו חשוב יותר מאשר הילד שגדל לך בבטן?
מקום עבודה שלא מכבד (בלשון המעטה) את המצב שלך, הוא לא מקום עבודה 'טוב'.

היום אני בהריון שני, במקום עבודה חדש. ההבדלים זועקים! אני חיה. אני חוזרת הביתה לילד שלי, אומנם לא עם כח כמו לפני ההריון אבל בהחלט עם יכולת לגדל אותו.
אם אני לא מרגישה טוב, אני יכולה לצאת, או אפילו לנוח 5 דקות, מה שלא היה לי בעבודה הקודמת.
אז אולי היא היתה נוצצת יותר, אבל בשורה התחתונה, היום יש לי יותר השפעה במקום העבודה + התקדמות מקצועית + משכורת גבוהה יותר. כי יש קשר ישיר בין הדברים.

מקווה שנתתי לך נקודה למחשבה, שתעזור לך לעשות סדר בסדר העדיפויות...

 

[god child]

מעולה,
את כל כך צודקת בכל מילה ומילה שלך.
יש מקומות עבודה ויש מקומות עבודה, ואם מקום העבודה אינו יודע להעריך דבר מופלא כמו "הריון" - עדיף לא לעבוד במקום כזה בכלל... שלא לדבר על כך שלחץ מתמיד בעבודה יכול לגרור עימו הפלות חס ושלום.

בהריון כמו בכל דבר בחיים - סדר עדיפויות הוא שיקבע איך ההריון יתחיל ואיך יגמר.

 

[Cafe Latte]

רוב מקומות העבודה לא יודעים להעריך

דבר מופלא כמו "הריון". בדיוק כמו שרוב מקומות העבודה לא חושבים שהילדים של העובדות הם "נסיכים"..

צריך לקחת דברים בפרופורציה. הריון הוא דבר מאוד גדול, מרכזי, ומשמח - עבור מי שחווה אותו. גם לא הייתי רוצה שיתייחסו אליי בצורה שונה רק כי אני בהריון, למען האמת.
אני גם חושבת שחשיבה/ראייה כמו שלך, מאוד בעייתית עבור נשים שרוצות להשתלב בשוק העבודה... כי היא לא בדיוק ריאלית.

 

[god child]

עניין של איזון

הי קפה לאטה,
אולי נשמעתי באמת רדיקלית מידי לגבי מקום העבודה.... ואז התבוננתי בעצמי והבנתי שדיברתי מתוך רגשות טינה כלפי מקום העבודה האחרון בו עבדתי שם באמת לא היה כל ערך לעובדים שהיו רק ברגים מכניים לייצור כסף, אז אולי עשיתי הכללה גורפת מידי על רוב מקומות העבודה.
אני מתארת לעצמי שישנם מקומות עבודות איכותיים ומוערכים שיודעים לכבד את העובדים שלהם ורואים בהם קצת מעבר לעבדים מודרניים, "חמורי עבודה". אני לא אומרת שצריך להתייחס לילדים כמו "נסיכים", אבל בהחלט צריך להתחשב בבני אדם.
לצערנו המציאות החומרית של היום, הרדיפה אחר ההון - הפכה את יחסי עובד-מעביד לקרים ואינטרסנטיים, כתוצאה עניינים אישיים כמו הריון ולידה ירדו לשוליים , דבר שעוד יותר מגביר את המתח בין העובד למעביד.
אני לא יודעת איפה את עובדת, אך מתארת לעצמי שאצלך זה לא ככה למזלך.
השרשור הזה נפתח בכך שהגברת שעובדת במקום תחרותי, השגי עם יעדים גבוהים מרגישה שעכשיו עקב ירידה בתפוקה שלה המעביד מסתכל עליה שונה ומאוכזב ממנה - לדעתי זה לא אמור להיות כך. במיוחד שהיא מעידה על עצמה כוורקוהוליקית אשר נותנת עבודה איכותית מאוד ועומדת ביעדים. דווקא במצבים כאלו הם צריכים להפגין קצת אנושיות ולתמוך בה קצת לפחות על ידי הבנת מצבה הנוכחי.
אני בתור אחת שמכירה את סגנון ההתנהלות של מקומות עבודה כגון אלו שהיא הזכירה, יכולה להזדהות מכל הלב.
אז נכון אולי התגובה שלי הייתי קיצונית מידי ולא כל מקומות העבודה הם כאלו, אבל במקרה הספציפי הזה, זה המצב.
אני בעד להשתלב בשוק העבודה, בעד נשות קריירה, בעד התפתחות אישית ומקצועית, אבל יחד עם זאת מה שאני אומרת זה שצריך לדעת לעשות סדר עדיפויות, כי באיזשהו שלב בחיים לצערנו הקריירה מתנגשת עם המשפחה ואז צריך לבחור מה מקבל יותר התייחסות ואיפה להשקיע יותר אנרגיה.

 

[שלושת הגמדים]

פרספקטיבה טיפה אחרת

תחשבי על להיות בהריון כשיש לך כבר ילדים בבית
גם הם לא בדיוק מתחשבים בזה שאת כרגע בהריון ועייפה ולא מרגישה טוב

ככה זה
החיים ממשיכים מסביב
מצד שני אל תשפטי את את עצמך לחומרה, את עושה את המקסימום האפשרי והם יצטרכו לספוג מעט ירידה ביכולת. זה מה יש. בתקווה הם חכמים מספיק להבין שאחרי הלידה והחופשת לידה יקבלו חזרה את העובדת המוכשרת שהייתה קודם. (מינוס מחלות/עייפות מחוסר שינה וכו'

)