השארות בבית מפינוק

[טלטוש]

השארות בבית מפינוק

בעקבות משהו שקראתי באחת ההודעות. נכון, עכשיו תחילת השנה ובוודאי שזה לא מקובל, נכון, עכשיו כתה א' ובוודאי שלא ניתן להם פתח להתחמק מחובות בית הספר... אבל.. כשאני הייתי תלמידה היו לי ימים שכן, רק מתוך פינוק לא הלכתי לבית הספר. היום, כאמא, אני שואלת את עצמי מה תהיה המדיניות שלי, אם הילדה שלי תצהיר יום אחד, ש"ממש, לא בא לה ללכת היום" - ובהנחה שיש מי שישאר איתה בבית? מה אני אעשה? אני מתארת לעצמי, שמדי פעם אני ארשה, אבל רק אחרי שאני אוודה שהיא לא מפסידה משהו מהותי, וזה יהיה נכון לכל גיל.

 

[ruthi26]

טלטוש בתור אמא למספר ילדים

אני רוצה להגיד לך שאת דוגלת בכך, שאם קורה כמו לכולנו, שלילדים לא מתחשק ללכת לבית הספר, והם לא מפסידים משהו משמעותי באותו היום, אני מוותרת להם, ועושה להם כייף, זה הרבה יותר נחמד שהם ישרים איתנו ויותר טוב, מאשר שישקרו וימציאו שהם חולים... גם לנו קורה שלא מתחשק ללכת לעבודה או לעשות משימות כלשהם,,, כך שגם להם מגיע מידי פעם יום חופש, רק שזה לא יופיע בכל שבוע... בהצלחה רותי

 

[מחשבות]

פינוק זה רע. אני אמרתי שאצלי אין אופציה

להשארות בבית מפינוק. חולי דווקא כן. אין מצב שילד נשאר בבית ואין בכך צורך. הבנות שלי אינן חברות שלי וכשאני רוצה לבקר בקניון יש לכך אחר צהריים. אם רוצים ילד נרפה, גחמני וחסר שלד להתמודדות בחיים יש להשאירו בבית מפינוק.

 

[טלטוש]

הילדות שלך לא ממציאות לפעמים כאבי בטן?

כמו שאמרו מעליך גם לנו, יש ימים שממש לא מסתדר לנו ללכת לעבודה, אפילו ימים שרוצים לנוח.

 

[מחשבות]

ממציאות כאב בטן? למה? אין אצלנו

בכלל התנהגויות נלוזות כאלה. זה שיש ימים שרוצים לנוח זה תמיד קיים, אבל זו רק קפריזה.

 

[hag70]

מעניין מה הן יספרו לך כשיהיו גדולות

וכל העניין כבר לא יהיה רלוונטי. כמה סודות ההורים מגלים עלינו כילדים כשאנחנו כבר גדולים.

 

[מחשבות]

למה לחכות לגדילה? הן בדיבור צפוף אתי יום יום,

זה כשאני מצליח לשמוע משהו כשאני לא מנושק. ככה זה כשמגדלים בנות עם אהבה, אכפתיות ואמת.

 

[אמא של ילדה קוראת]

אני מרשה להם כבר מהגן.

הם יודעים שזאת אופציה קיימת. אני חושבת שעצם הידיעה שהם יכולים לפעמים להשאר בבית גורמת להם לא לבקש יותר מדי. במקרה והם מבקשים וזה לא מתאים לי או לא נראה לי יום שטוב להפסיד, אני קובעת איתם ליום אחר. זה לא קורה יותר מפעמיים או שלוש בשנה. ואני ממש לא מתייחסת לזה בתור פינוק.

 

[טלטוש]

../images/Emo127.gif אסור לשכוח שכולנו בני אדם ולא רובוטים

 

[אלינקה]

ואנחנו קבלנו בקשה לא להשאיר סתם בבית

לא לצאת בחופשה בשביל זה יש חופש זה טוב ויפה אבל בחופשים שלהם אני עובדת, בסוכות הוא יבוא איתי לעבודה מזל שזה רק חצי יום ואז הרבה יותר קשה לי לקחת חופש כי כל הילדים באים לספריה לעשות ש.ב במיוחד ביום האחרון

 

[מחשבות]

ובגלל שאנחנו בני אדם, אנחנו יודעים שבזמן

לימודים לומדים ובזמן חופשות נחים. אין מקום להשארות בבית בזמן לימודים.

 

[טלטוש]

נהפוך הוא

אם אני רוצה לנוח בחופשות, אני בהחלט לא אסע לבית מלון בזמן שכל עם ישראל ואחיותיו יהיו שם. עד היום תמיד נסעתי לחופשות באוקטובר נובמבר, וגם השנה, למרות ועל אף כיתה א'.

 

[טלטוש]

ההודעה "ברחה" לי

זכור לי שמילדותי, ההורים שלי היו נוסעים שבוע לסיני יחד איתנו הילדים ותמיד זה היה יוצא בזמן הלימודים. אז נכון שהפסדתי לימודים, אבל הטיולים שעשיתי, המראות שראיתי, החוויות שחויתי נשארו איתי לכל החיים.

 

[מחשבות]

אכן, המראות מחוץ לבית הספר משובבי נפש הם.

 

[מחשבות]

לא לענות לעניין זו גם שיטה.

 

[טלטוש]

ועוד איך לעניין

איך זה שאצלך הכל נראה שלילי? לעניין כי טענת שבשביל חופש יש חופשות ואני טוענת שהחופשות לא תמיד נוחות לחופש, לא עבור המבוגרים ולא תמיד עבור הילדים. בתחילת השרשור הזה התלבטתי, ועכשיו אני בטוחה, אם פעם במליון שנה הבת שלי תבקש להשאר בבית מתוך פינוק, אני בהחלט אשקול בחיוב, כי אם לא "בא לה" סימן שיש לה סיבה מספיק טובה.

 

[מחשבות]

פעם במיליון שנה זה סביר.

 

[אניאורחת]

זה כשאת מחליטה

לצאת לנופש/חופש. השאלה המקורית היתה אם לאפשר לילד/ה להשאר בבית כי לא מתחשק לו ללכת לביה"ס. בצד הרגשי/האמהי הייתי אומרת "שישארו בבית". הוא רוצה לנוח? שינוח. מה כבר הפסד של יום אחד יפריע לו? מבחינה שכלית הייתי אומרת "למה ללמד אותם להתפנק? למה שלא יתאמצו לקיים את המשימות שלהם? למה לא לחשל אותם?". יחד עם זאת, כן הייתי מודאגת אם ילד היה רוצה להשאר בבית די תכוף. כי אולי משהו לא טוב לו בביה"ס. קשה מדי? מורה/ים לא נחמד/ים? תלמיד/ים מציק/ים? הוא לא הכין ש"ב? צריך לבדוק. כשהייתי ילדה התלוננתי תמיד על כאבי ראש חזקים. שלחו אותי למליון בדיקות. סי טי ראש, צילומים שונים, בדיקות דם - וכלום. הכל מראה תקין ורק אני בוכה שכואב לי. בסוף אמי לקחה אותי לאיזה "רופא". כזה שכאילו מעביר גלי חשמל. אשרי המאמין. אבל הוא שאל את אמי "תנסי להזכר באיזה ימים היא מתלוננת על כאבי ראש? אולי משהו בביה"ס?". בינגו. אמי הצליבה מידה והתברר לה להפתעתה שזה תמיד בימים שיש בהם שיעור אנגלית. (לפעמים מהערב הקודם הייתי מכינה "כיסוי" של כואב-לי--נורא). ובאמת לא אהבתי אנגלית, לא הבנתי את החומר ופחדתי מהמורה. במקרה כזה, ההורה צריך לנסות לפתור את הבעיה עם הילד והמערכת - ולא להכנע לגחמות של "תשאר בבית". גם כשלא מתחשק לי ללכת לעבודה - אני הולכת. צריך להיות מוסר עבודה. כשילד חולה - ברור שהוא ישאר בבית. בגנים של בנותיי - גם כשהן היו חולות הן רצו ללכת לגן וגם בחופש הן רצו ללכת לגן. לי זה אומר שטוב להם שם.

 

[זואי של ירדן ויסמין]

מסכימה עם דבריך

קראתי את השרשור והתלבטתי, עוד לא עמדתי במבחן המציאות, הגדול רק עלה לא'

, אבל עקרונית השארות בבית מתוך פינוק נראת לי כמשהו לא נכון. יש אחראיות, התחייבות, באמת מוסר עבודה. זה לא שאין להם חופשים בביה"ס, יש ועוד איך, ואפילו אולי קצת יותר מדי

 

[עולם ו מלואו]

לא מקובל עלי

בטח לא בשלב זה שרק מתחילים את המסגרת שהם בעצמם לא ממש מבינים מה מצפים מהם בכל המובנים מה שאת מתארת לדעתי מתאים לגיל הרבה יותר גדול ו' ומעלה למרות שגן אז.... בכ"ז יש להם הרבה יותר ימי חופשה מלנו ההורים ואין סיבה שלא יתמודדו