לוגיין אבלר
New member
השבחת גזע- סקירה קטנה
טוב, השבוע היה לנו מיני סמינר בפקולטה לגבי השבחת גזעים של סוסים, ושני גזעים מקומיים בפרט (Haflinger\ TPR). הייתה גם תצוגה קטנה והיה בגדול נחמד. חשבתי שיהייה מעניין לסכם כאן בקצרה את 3 ה"אסטרטגיות" הנפוצות כרגע להשבחה של גזעי סוסים.
1) השיטה ה"אנגלו-סקסונית"- השיטה המאוד נפוצה באנגליה ובארה"ב לסוסי מרוץ(טורבריידים וקווטרים בהתאמה). בסוסים האלה הפרמטר הוא מאוד מדיד ומדוייק- הנצחון במרוץ. לכן זו גם השיטה הראשונה שאומצה אי שם לפני 200-300 שנה. זו שיטה מאוד אינדיבידואלית ותלויית כישורים. ההתאחדות (או איך שלא יקראו לזה אצלם), אוספת בקפדנות מידע על כל הסוסים הרשומים והמתחרים, מס' מרוצים בשנה, מס' ניצחונות בשנה, סכום כספי כולל לנצחונות בשנה. וכמובן שזה מצטבר כל שנה מחדש. מעבר לזה, הכל בידי המגדלים. מגדל שירצה להשביח את האורווה שלו בסטליונים "חזקים" יצטרך ללכת בעצמו ולבדוק הצלחות של הסוסים המתחרים, ולעקוב אחריהם ואחרי הגניאולוגיה שלהם פרטנית. זה דוחף סלקציה בעיקר של מגדלים, כיוון שמגדל שלא יודע לעשות את החישובים בעצמו, ולא מכיר או עוקב פשוט לא יצליח להשביח, וסיכוי גבוה שיקרוס כלכלית. זה אולי החסרון, היתרון הוא שזה שומר על בסיס גנטי מאוד רחב של הגזע, ועל מגוון קווי דם שלא בהכרח יטלבו, ומונע הרבה בעיות גנטיות. יתרון נוסף הוא שסוסים טובים באמת, יבלו במרוצים את הזמן הקצר ביותר, אם סוס רץ 5 מרוצים בשנה, ולקח 4 מיקומים, הוא ירוץ עוד שנה 6 פעמים ויקח 4 מיקומים- אף אחד לא יסכן אותו בלרוץ עוד שנה, הוא יקנה ויהפוך למרביע. מבחינה גנטית זה אומר טווח דור קצר, כל 3-4 שנים יש דור חדש של סוסים צעירים שאת הנתונים לגיבהם ניתן לדעת.
2) השיטה ה"גרמנית-הולנדית"- לפני כ60 שנה בערך הצרפתים התחילו לפתח את ה"סייל הצרפתי", גזע מיועד ספורט ומבוסס על גזעים צרפתיים "מסורתיים". כתנאי לכניסה לספר הגזע, כל זכר היה צריך להציג תוצאות וניקוד בתחרויות של קפיצות ודרסאז'. עם כל שנה, ל"טיקט" של אותו סוס נוספו עוד ועוד נקודות שהרחיבו את בסיס הנתונים. הם התמקדו מאוד באיסוף דקדקני של הנתונים האלה, והרבעה תכופה של זכרים עם הניקוד הקבוע הגבוה ביותר. במשך כמה עשורים הם הצליחו לתפוס את ההובלה מבחינת השבחה גנטית, אבל אז באו הגרמנים ושכללו אותה. הבעיה עם איסוף הפרמטרים הצרפתי הייתה כמות הגורמים הנלווים- הרוכב, המיקום של התחרות, תזונה, מזג אוויר ועוד. לא היה ניתן לסנן את כל המאפיינים האלה, ובנוסף, עד שהצטבר מספיק מידע על הזכרים הם כבר היו מגיעים לגיל 10-12. מה שאומר זמן קצר יותר לשמש כמרביעים, וזמן דור ארוך יותר (רואים תוצאות לאט יותר). הגרמנים פתחו מרכזיים להערכה, במשך 40-100 יום הזכרים היו נשלחים למרכזים האלה, נרכבים בסגנון דומה, מקבלים תזונה מדוייקת, נתונים לכל אותם פרמטרים של אקלים. בסיוף התקופה הזאת, ההתאחדות הייתה מוציאה גיליון ציונים לסוס- יתאים לתחרות, יתאים לנונ-פרו, או לא יתאים להרבעות (וכמובן ציונים ונתונים מדוייקים). מרביע שירצה לקנות זכר, יצטרך רק להסתכל על הניקוד של הסוס, ושל הבנים שלו כדי לדעת מה היכולת תורשה, ויוכל בקלות לבחור לעצמו את הסוס שירצה. ההולנדים, לקחו את זה אפילו רחוק יותר ושכללו עוד יותר את השיטה. זאת מסגרת מאוד דומה לסלקצייה שמבצעים בהשבחה גנטית של חיות משק (חזירים\בקר) מבוסס על פרפורמנס ותכונות והורשה שלהם. אם נעקוב אחרי קו המחשבה הזה השלב הבא יהיה ככל הנראה "ייצור" של היברידים ספורטיביים. על מנת להגיע ל"סוס המושלם" לא יחפשו להרביע אותו, אלה יתמקדו בסלקציה של קו דם נקבי המוריש יכולת X בצורה מאוד דומיננטית, וקו דם זכרי המוריש יכולת Y בצורה דומה. הכלאה שלהם תיצור את הסוס XY שיהייה הטופ מבחינה ספורטיבית, אבל היכולת שלו להוריש X או Y תיהייה פחותה משני ההורים, לכן במקום להרביע אותו, ירביעו שוב את ההורים כדי לייצר עוד אחד כמוהו. האם זה טוב או רע לגזע? קשה לדעת, אבל היום רוב החזירים המגודלים הם היברידים, מעטים מאוד מבינהם הם "גזעיים". הגזעיים משמשים כPARENTS המורישים את התכונות בלבד ולא מגודלים מסחרית.
3) השיטה המורפולוגית- הנפוצה ביותר והמסורתית ביותר. יש סטנדרט מורפולוגי לגזע (אורך גובה, צבע, כתף וכו'), מתבצעת הערכה של המראה הזה בגיל 32 חודשים ומחולק ניקוד, הסוס עם הניקוד הגבוה ביותר הוא זה מתקרב ל"אידיאל" של הגזע. המורפולוגיה באה להצביע על פונקציונליות- רגליים ארוכות= מהירות, קרסול מוצק= בריאות רגליים. וכו'. הבעיות העיקריות עם השיטה הם שהמורפולוגיה לא בהכרח תואמת ביצועיות, ושככל שהזכר מושלם יותר ככה ירביעו איתו יותר, והגיוון הגנטי של הגזע יפחת, מה שיגרום בתורו לבעיות גנטיות בריאותיות.
יצא קצת לא מפוקס, אם יש שאלות אני אשתדל לענות.
טוב, השבוע היה לנו מיני סמינר בפקולטה לגבי השבחת גזעים של סוסים, ושני גזעים מקומיים בפרט (Haflinger\ TPR). הייתה גם תצוגה קטנה והיה בגדול נחמד. חשבתי שיהייה מעניין לסכם כאן בקצרה את 3 ה"אסטרטגיות" הנפוצות כרגע להשבחה של גזעי סוסים.
1) השיטה ה"אנגלו-סקסונית"- השיטה המאוד נפוצה באנגליה ובארה"ב לסוסי מרוץ(טורבריידים וקווטרים בהתאמה). בסוסים האלה הפרמטר הוא מאוד מדיד ומדוייק- הנצחון במרוץ. לכן זו גם השיטה הראשונה שאומצה אי שם לפני 200-300 שנה. זו שיטה מאוד אינדיבידואלית ותלויית כישורים. ההתאחדות (או איך שלא יקראו לזה אצלם), אוספת בקפדנות מידע על כל הסוסים הרשומים והמתחרים, מס' מרוצים בשנה, מס' ניצחונות בשנה, סכום כספי כולל לנצחונות בשנה. וכמובן שזה מצטבר כל שנה מחדש. מעבר לזה, הכל בידי המגדלים. מגדל שירצה להשביח את האורווה שלו בסטליונים "חזקים" יצטרך ללכת בעצמו ולבדוק הצלחות של הסוסים המתחרים, ולעקוב אחריהם ואחרי הגניאולוגיה שלהם פרטנית. זה דוחף סלקציה בעיקר של מגדלים, כיוון שמגדל שלא יודע לעשות את החישובים בעצמו, ולא מכיר או עוקב פשוט לא יצליח להשביח, וסיכוי גבוה שיקרוס כלכלית. זה אולי החסרון, היתרון הוא שזה שומר על בסיס גנטי מאוד רחב של הגזע, ועל מגוון קווי דם שלא בהכרח יטלבו, ומונע הרבה בעיות גנטיות. יתרון נוסף הוא שסוסים טובים באמת, יבלו במרוצים את הזמן הקצר ביותר, אם סוס רץ 5 מרוצים בשנה, ולקח 4 מיקומים, הוא ירוץ עוד שנה 6 פעמים ויקח 4 מיקומים- אף אחד לא יסכן אותו בלרוץ עוד שנה, הוא יקנה ויהפוך למרביע. מבחינה גנטית זה אומר טווח דור קצר, כל 3-4 שנים יש דור חדש של סוסים צעירים שאת הנתונים לגיבהם ניתן לדעת.
2) השיטה ה"גרמנית-הולנדית"- לפני כ60 שנה בערך הצרפתים התחילו לפתח את ה"סייל הצרפתי", גזע מיועד ספורט ומבוסס על גזעים צרפתיים "מסורתיים". כתנאי לכניסה לספר הגזע, כל זכר היה צריך להציג תוצאות וניקוד בתחרויות של קפיצות ודרסאז'. עם כל שנה, ל"טיקט" של אותו סוס נוספו עוד ועוד נקודות שהרחיבו את בסיס הנתונים. הם התמקדו מאוד באיסוף דקדקני של הנתונים האלה, והרבעה תכופה של זכרים עם הניקוד הקבוע הגבוה ביותר. במשך כמה עשורים הם הצליחו לתפוס את ההובלה מבחינת השבחה גנטית, אבל אז באו הגרמנים ושכללו אותה. הבעיה עם איסוף הפרמטרים הצרפתי הייתה כמות הגורמים הנלווים- הרוכב, המיקום של התחרות, תזונה, מזג אוויר ועוד. לא היה ניתן לסנן את כל המאפיינים האלה, ובנוסף, עד שהצטבר מספיק מידע על הזכרים הם כבר היו מגיעים לגיל 10-12. מה שאומר זמן קצר יותר לשמש כמרביעים, וזמן דור ארוך יותר (רואים תוצאות לאט יותר). הגרמנים פתחו מרכזיים להערכה, במשך 40-100 יום הזכרים היו נשלחים למרכזים האלה, נרכבים בסגנון דומה, מקבלים תזונה מדוייקת, נתונים לכל אותם פרמטרים של אקלים. בסיוף התקופה הזאת, ההתאחדות הייתה מוציאה גיליון ציונים לסוס- יתאים לתחרות, יתאים לנונ-פרו, או לא יתאים להרבעות (וכמובן ציונים ונתונים מדוייקים). מרביע שירצה לקנות זכר, יצטרך רק להסתכל על הניקוד של הסוס, ושל הבנים שלו כדי לדעת מה היכולת תורשה, ויוכל בקלות לבחור לעצמו את הסוס שירצה. ההולנדים, לקחו את זה אפילו רחוק יותר ושכללו עוד יותר את השיטה. זאת מסגרת מאוד דומה לסלקצייה שמבצעים בהשבחה גנטית של חיות משק (חזירים\בקר) מבוסס על פרפורמנס ותכונות והורשה שלהם. אם נעקוב אחרי קו המחשבה הזה השלב הבא יהיה ככל הנראה "ייצור" של היברידים ספורטיביים. על מנת להגיע ל"סוס המושלם" לא יחפשו להרביע אותו, אלה יתמקדו בסלקציה של קו דם נקבי המוריש יכולת X בצורה מאוד דומיננטית, וקו דם זכרי המוריש יכולת Y בצורה דומה. הכלאה שלהם תיצור את הסוס XY שיהייה הטופ מבחינה ספורטיבית, אבל היכולת שלו להוריש X או Y תיהייה פחותה משני ההורים, לכן במקום להרביע אותו, ירביעו שוב את ההורים כדי לייצר עוד אחד כמוהו. האם זה טוב או רע לגזע? קשה לדעת, אבל היום רוב החזירים המגודלים הם היברידים, מעטים מאוד מבינהם הם "גזעיים". הגזעיים משמשים כPARENTS המורישים את התכונות בלבד ולא מגודלים מסחרית.
3) השיטה המורפולוגית- הנפוצה ביותר והמסורתית ביותר. יש סטנדרט מורפולוגי לגזע (אורך גובה, צבע, כתף וכו'), מתבצעת הערכה של המראה הזה בגיל 32 חודשים ומחולק ניקוד, הסוס עם הניקוד הגבוה ביותר הוא זה מתקרב ל"אידיאל" של הגזע. המורפולוגיה באה להצביע על פונקציונליות- רגליים ארוכות= מהירות, קרסול מוצק= בריאות רגליים. וכו'. הבעיות העיקריות עם השיטה הם שהמורפולוגיה לא בהכרח תואמת ביצועיות, ושככל שהזכר מושלם יותר ככה ירביעו איתו יותר, והגיוון הגנטי של הגזע יפחת, מה שיגרום בתורו לבעיות גנטיות בריאותיות.
יצא קצת לא מפוקס, אם יש שאלות אני אשתדל לענות.
