timetraveler900
New member
השמיעו קול חברים
אתם שקטים חברה.. איך אתם מתמודדים עם המצב? איך עוברת שגרת חייכם בימים אלה?
תקופה כזאת לא הייתה בארץ כבר די הרבה זמן. המערכה בדרום נהייתה מערכה בכל הארץ (כמובן שבדרום זה יותר מאסיבי).
לפני כמעט שבוע צה"ל נכנס לתוך עזה מלווה בדאגות של מיליוני אזרחים ותקווה שכולם יצאו לשלום. אך במבצע, כמו במלחמה, יש נפגעים בשני הצדדים ולראות את הנפגעים בעזה כואב וקורע את הלב באותה מידה (לפחות אצלי) שיש נפגעים פה בארץ. ובאיזשהו מקום החזקנו תקווה שנצא ללא פגע. שנוכל לעבור את זה בצורה הכי נקייה שיש. לא עבר שבוע ואיבדנו 32 חיילים. כל הודעה קורעת את הלב כל ידיעה חדשה מעוררת את החששות שמקננים בהרבה מאיתנו. התקווה שזה לא יהיה מישהו שקרוב אלינו. אך כל חייל שנהרג היה קרוב למישהו ולמרות שלא הכרנו את הבן אדם זה כואב.
שלושה חיילים בודדים נפלו בקרבות ברצועת עזה. אך בהלוויתם רימו את המושג חייל בודד. אלפי אנשים שכלל לא הכירו אותם הגיעו לחלוק להם כבוד אחרון, להגיד תודה, ללוות למנוחת עולמים. אפשר להגיד הרבה דברים על העם שלנו, ואני לא אכנס לדיונים פוליטיים, אבל בשעות משבר, בשעות הכי אפלות, אנחנו יודעים לשים בצד את המחלוקות, לפחות רובנו, ולהתאחד.
זה אמנם לא הנושא של הפורום, אפילו רחוק מאוד מזה. אך אני לא יכולה לעבור לסדר היום בלי לתת לכם מקום פה, לדבר, לשתף. אפילו מילה, אפילו משפט.. רק לדעת שאתם בסדר ואם לא אז שיש לכם מקום לכתוב פה ולקבל תגובות (לפחות ממני).
ובנימה קצת אחרת, עוד חודש בדיוק עולה העונה החדשה
זה מתקרב בצעדי דינוזאור על חללית...
אתם שקטים חברה.. איך אתם מתמודדים עם המצב? איך עוברת שגרת חייכם בימים אלה?
תקופה כזאת לא הייתה בארץ כבר די הרבה זמן. המערכה בדרום נהייתה מערכה בכל הארץ (כמובן שבדרום זה יותר מאסיבי).
לפני כמעט שבוע צה"ל נכנס לתוך עזה מלווה בדאגות של מיליוני אזרחים ותקווה שכולם יצאו לשלום. אך במבצע, כמו במלחמה, יש נפגעים בשני הצדדים ולראות את הנפגעים בעזה כואב וקורע את הלב באותה מידה (לפחות אצלי) שיש נפגעים פה בארץ. ובאיזשהו מקום החזקנו תקווה שנצא ללא פגע. שנוכל לעבור את זה בצורה הכי נקייה שיש. לא עבר שבוע ואיבדנו 32 חיילים. כל הודעה קורעת את הלב כל ידיעה חדשה מעוררת את החששות שמקננים בהרבה מאיתנו. התקווה שזה לא יהיה מישהו שקרוב אלינו. אך כל חייל שנהרג היה קרוב למישהו ולמרות שלא הכרנו את הבן אדם זה כואב.
שלושה חיילים בודדים נפלו בקרבות ברצועת עזה. אך בהלוויתם רימו את המושג חייל בודד. אלפי אנשים שכלל לא הכירו אותם הגיעו לחלוק להם כבוד אחרון, להגיד תודה, ללוות למנוחת עולמים. אפשר להגיד הרבה דברים על העם שלנו, ואני לא אכנס לדיונים פוליטיים, אבל בשעות משבר, בשעות הכי אפלות, אנחנו יודעים לשים בצד את המחלוקות, לפחות רובנו, ולהתאחד.
זה אמנם לא הנושא של הפורום, אפילו רחוק מאוד מזה. אך אני לא יכולה לעבור לסדר היום בלי לתת לכם מקום פה, לדבר, לשתף. אפילו מילה, אפילו משפט.. רק לדעת שאתם בסדר ואם לא אז שיש לכם מקום לכתוב פה ולקבל תגובות (לפחות ממני).
ובנימה קצת אחרת, עוד חודש בדיוק עולה העונה החדשה
זה מתקרב בצעדי דינוזאור על חללית...
