השתייכות לקבוצות וואטסאפ בשכונה שאני כבר לא גרה בה והגיג

כאמור - הוא בקשר עצמאי ודי הדוק עם כמה ילדים

ובכלל לא ער לכל העניין שתיארתי כאן...
אני בסך הכול רציתי לדעת מה קורה ברמת הבנים של השכבה בשנת בר מצווה, למקרה שיתאים להצטרף לאירוע מסוים. ממש בקטנה...
&nbsp
 
השתייכות לקבוצות וואטסאפ בשכונה שאני כבר לא גרה בה והגיג

לא להציג בדף הראשי!!!

חשבתי על האנונימיות היחסית שיש לנו כאן - נראה לי שזה המבצר האחרון.
את רוב הקשרים החברתיים-הווירטואליים שלי אני מנהלת בפייסבוק - אבל שם אין טיפה של אנונימיות, ולפעמים אני רוצה לקטר בלי לחשוש שמושאי הקיטור יקבלו דיווח פחות או יותר בזמן אמת.
מצד שני אולי הפורמט הזה כבר מיושן מדי? עובדה שנחנו לא ממש מצליחות לתחזק אותו...

לעצם העניין (זהירות - תיאור ארוך ומפורט ומריר לפניכן
):
לפני כשנה עברנו דירה ועזבנו את השכונה שבה גדלו הילדים מגיל אפס.
בסך הכול הם נקלטו יפה בעיר החדשה, אבל הגדול קשור מאוד מאוד לחבריו הראשונים ורואה בהם את חבריו הטובים ביותר (אני לא בטוחה שזה הדדי, אבל זה לא הדיון). חשוב לו מאוד לשמור על קשר, למרות המרחק, ומדי פעם אנחנו באמת מגיעים לאירועים ולביקורים.
כדי לאפשר את זה נשארתי חברה לא-פעילה ברוב קבוצות הוואטסאפ של הגדולים. אומנם זה עולה לי בקשקשת מיותרת, אבל מאפשר לי לדעת מה קורה ולפעמים להתאים את עצמנו ולהגיע לאירועים ולימי הולדת בשכונה (בתיאום מראש).
אבל דווקא מקבוצת ההורים של הבנים העיפו אותי די מיד אחרי שעזבנו. הנחתי אז שבלי כוונה רעה - שמנהלת הקבוצה פשוט חשבה שלא ארצה להישאר.
בכל אופן, לקראת שנת בר-מצווה ובידיעה שיהיו כל מיני אירועים שייסגרו לבנים בלבד ולא בקבוצת השכבה, ביקשתי באמצעות חברה קרובה יותר שיחזירו אותי לקבוצה.
נתקלתי בסירוב מצד אותה מנהלת קבוצה.
עכשיו, זה שהיא מנהלת - זה כי פעם, כשהילדים היו בכיתה ב, היא פתחה את הקבוצה ולא הגדירה עוד מנהלים. זה לא יש לה איזה תפקיד רשמי כשומרת סף או שהיא נבחרת הציבור.
אבל לצרף אותי מחדש - לא נראה *לה* שזה מתאים! כי הבן שלי לא נפגש איתם ביומיום, כי יהיו פעילויות שלא רלוונטיות לנו וכו' כו'.
רציתי לומר ולא אמרתי: סליחה? מי שמך לקובעת? אף אחד... עוד שני בנים עוזבים השנה את הכיתה ועוברים לבתי ספר אחרים מחוץ לשכונה, האם גם אותם יוציאו? לא ולא. כי הם עדיין גרים בסביבה. אז זה עניין של קילומטראז'?
פשוט כעסתי כל כך.
ונורא התאכזבתי שהחברה שלי שאיתה דיברתי בהתחלה פתאום שינתה כיוון והתיישרה עם האמא השנייה.
ניסיתי להבהיר לה שזה חשוב לי לא בשבילי אלא בשביל הבן שלי, ומובן שאם מדובר באירועים שיעלו כסף - אשתתף במימון. קיבלתי תשובה כל כך אטומה ומעליבה (מחברתי): "זה לא בעד או נגד הילד. הוא בכלל לא בעניין הזה. המחשבה היא שמי שעוזב את השכונה נשאר בקשר עם חברים אבל לא בתוך הקבוצות. אף אחד לא מדבר על הילד."
והרי ה"ילד" הוא לב העניין! אילולא זה היה קשור אליו - את מי מעניינת הקבוצה?
ו"המחשבה"? המחשבה של מי? שלך ושל שומרת הסף? (כאמור - וידאתי שאין שום מדיניות רשמית או לא-רשמית בעניין.)
לא עניתי.
כך או כך, אחרי כחצי שעה צורפתי לקבוצה, אבל נשארתי עם טעם מר בפה, ותחושת אכזבה מחברתי הטובה. אכזבה קשה.
[ועוד דרך אגב - אני שונאת לנהל דיונים כאלה ואחרים בוואטסאפ, ובהתחלה ניסיתי להתקשר אליה לדבר. היא לא ענתה לי, ורק לאחר כמה שעות שלחה הודעה מפורטת, וכך התחיל השיח הוואטסאפי האומלל.]

לא להציג בדף הראשי!!!
 

אמאyyy

New member
באמת מרגיז ומאכזב

כאילו (התבטאות ספרותית לפניך...) מה זה העניין של אמאש'לה? אז תהיי בקבוצה, זה עולה או מפריע למישהו? זה גם לא שיש 20 ילדים כאלו ואז ההתנהלות באמת מוזרה, כולה אחד...
שמחתי לקרוא שבסוף החזירו אותך, זה מה שחשוב. את הרי לא רוצה להיות חברה שלה...
ולגבי החברה שלך - באמת מאכזב ולא ברור...אתה את יכולה לדבר?
 
בדיוק! אפשר לחשוב שהם עומדים בפרץ... ולצערי,

כרגע אני גם מרגישה שהיא חייבת לי התנצלות ואני לא מרגישה שאצליח לדבר איתה בלי לשפוך את העלבון והמרירות, וזה בטוח לא יעשה טוב.
בכל מקרה, היא לא יזמנה שום קשר בינתיים.
הבעיה שגם כשמניחים ליותר מדי זמן לחלוף זה לא טוב. אני באמת לא יודעת מה לעשות.
&nbsp
 

adif11

New member
כמה מכוער


מחזקת את ידייך שלא ויתרת ולא התפתית לתת לעלבון ליאש אותך והמשכת להלחם עבור הבן ואחרי שצרפו אותך לא עזבת.
מה לא נעשה בשבילהם ?

נראה לי שאין מנוס לאור הנסיבות פשוט לבלוע את הצפרדע, להשאר מחוברת לקבוצה ולהמשיך לעזור לו לשמור על קשר עד שיהיה לו מספיק.
את יכולה בהחלט לבנות על זה שמתישהוא זה יגמר גם אם זה יקח עוד שנה שנתיים. בסוף החברויות החדשות ידחקו את הישנות.
בנתיים תחזיקי מעמד וכל הכבוד לך.
הן סתם נבלות.
 
תודה
בהחלט מחזק אותי.

לבלוע צפרדע – זה תיאור מדויק, וזה מה שהחלטתי לעשות. הלוואי שימצא לעצמו חברויות אמת בסביבה החדשה
 

moma422

New member
לא שהייתי מצליחה במקומך , אבל אל תקחי ללב

לפעמים זה ממש סתם, כי מישהו לא חשב על העניין עד הסוף.
לפעמים קל לומר "לא", להרגיש שיש שליטה על משהו או בגלל שחוששים מביקורת....
&nbsp
&nbsp
אבל ממש לא נעים

&nbsp
&nbsp
 

רזאי

New member
מעריצה אותך.

נראה לי שאני לא הייתי מצליחה להתגבר על העלבון, וכך הילד שלי היה מפסיד.
זאת בדיוק ההתנהגות של אמא לביאה, שחותרת למטרה בלי לתת למכשולים לעצור אותה, למען הילדים.
אני אזכור את הסיפור שלך, ומקווה שזה יעזור לי לא להשתבלל כשאצטרך להילחם בשביל אחד הילדים שלי.
 
לצערי, אני לא ראויה לשבחים האלה...

כי האמת היא שלא נלחמתי, רק ניסיתי להסביר לחברה שלי איך אני רואה את הדברים, ואחרי התשובה שלה שתקתי. היה נראה לי שאין עוד מה לומר. הלכתי להשתבלל, ואז ראיתי שהכניסו אותי לקבוצה.
אבל אם זה נותן לך השראה - אז אולי מעז יצא מתוק
 
לי אישית ברור שאתם לא צריכים להיות בקבוצה.

אני לא אומרת את זה נגדך או משהו, כמובן, אבל לדעתי הבן שלך פשוט לא אוטומטית מוזמן לאירועים האלה - ומי שרוצה להזמין אותו צריך להזמין אותו באופן אישי. להישאר בקבוצה זה כמו להסתנן לאירוע. אם אני הייתי עושה מסיבות לבנות שלי וילדים שעזבו את הכיתה/השכונה היו מגיעים זה היה נראה לי ממש מוזר. גם לא הייתי מצפה לקבל מהם טלפון כדי לשאול אם זה בסדר אם הם יבואו. אם הייתי רוצה שהם יבואו הייתי מזמינה אותם. אגב, אנחנו לפעמים עושים מסיבות ביישוב הקודם שבו גרנו ומזמינים את החברים של הילדות משם - ואנחנו ממש לא מצפים להיות מוזמנים אוטומטית לארועים של הילדים שם (אם כי באמת לפעמים החברים מזמינים גם לארועים שלהם) - וכמובן ברגע שעזבנו הוציאו אותנו מקבוצות הוואטספ.
באמת מעניין אם יוציאו את שני הבנים הנוספים. על פניו הייתי אומרת שגם אותם הגיוני להוציא, כי הם כבר לא גרים שם.
 
אני מבינה מה את אומרת - אבל הכוונה היא לא לימי הולדת

וגם המצב שונה ממה שתיארת.
אסביר:
בנוגע לימי הולדת - הם אכן שומרים על קשר עם חבריהם, מוזמנים אישית כמעט לכל מסיבה, ולא תמיד אני יכולה להביא אותם. הגדול בכלל שונא מסיבות, אז מגיע רק לחבריו הטובים ביותר. איתם הוא הוא גם שומר על קשר יום-יומי באמצעות וואטסאפ, סקייפ ומשחקים.
חוץ מזה, יש הבדל בין הגדולים, שגדלו עם חבריהם כדבוקה ויש להם מסגרת כיתתית, לבין הצעיר שהתחיל כיתה א בעיר החדשה - מקבוצות הגיל שלו יצאתי לגמרי ואנחנו בקשר רק עם ילדים ספורים.
הסיבה שעכשיו רציתי לחזור לקבוצה היא שיש פעילויות שההורים מארגנים, וזה לא עובר בקבוצות של הילדים או בקבוצות של כל השכבה, שכוללות את הבנות.
&nbsp
כך שלא מדובר בהסתננות של חוליה לאירוע פרטי, וגם לא מדובר בילדים רבים שעזבו או עוזבים את השכבה, אלא באחד-שניים לאורך השנים. ובמקרה שלנו, כאמור - הילדים גדלו יחד.
&nbsp
ולבסוף, מה שהכעיס אותי הוא שאמא אחת, שגם כך אני לא מעריכה אותה במיוחד, היא שקיבלה את ההחלטה הזאת על דעת עצמה. סתם כי ככה נראה לה.
[וגם אילו הייתה החלטה"עקרונית" (ואין) הרי תמיד יש מקום לבחון את העניין לגופו, בצורה אישית - אנחנו הרי מדברים באנשים...]
&nbsp
בכל אופן, התשובה שלך נתנה לי את הפרספקטיבה של הצד השני. וגם זה משהו...
&nbsp
 
קראתי, ועונה לא בתור אמא אלא בתור מי שבגיל הזה

הייתה חסרת חברה (אוטיסטית עם אינטיליגנציה תקינה+)
לדעתי הייתי יותר מתעקשת לדעת על מה קורה בקבוצת בני גילו בבית הספר בו הוא לומד, כי שם חשוב שהוא יהיה מאורה חברתית ושותף, זה היה מאוד עצוב לא להיות שותפה באף קבוצה שהתארגנה לקניית מזון משותפת לקראת טיול שנתי של כמה ימים/ לישון לא ליד אף אחד שאכפת לו ממני וכו'
 
תודה על תשומת הלב

האמת היא שאין לו כאן קושי חברתי אמיתי. קיבלו אותו ממש יפה, והוא אהוד למדי.
למשל, בשיבוצים לחטיבה סיכם עם כמה ילדים שיבקשו להיות יחד בכיתה, והמורה אישרה לי שכמה ילדים ביקשו להיות איתו (היא לא אמרה שמות, כמובן).
בהתחלה הוא התחבר עם הקבוצה המובילה יותר, אבל ראה שלא מתאים לו איתם ומצא לעצמו חברים מסוגו ולרוחו. יש לו עמוד שדרה והוא לא נגרר, ואני מרגישה שדווקא בזכות זה הוא זוכה להערכה גם כשהוא לא עושה דברים "מגניבים".
הוא פשוט קשור יותר לילדים בשכונה הקודמת ורוצה לבלות בחברתם כשאפשר.

גם אני נורא דואגת כל הזמן לעניין ההשתלבות, כי גם אני כילדה חוויתי קשיים דומים למה שתיארת – הייתי הכי צעירה בכיתה (ילידת דצמבר) ונראה לי שבנוסף לזה התבגרתי באיחור, ופחות או יותר עד התיכון לא כל כך הבנתי את הדינמיקה החברתית ולא הרגשתי שייכת.
 

adif11

New member
למה ?

אצלנו בשנת בר המצווה היו המון פעילויות לאורך השנה שאנו ההורים ארגנו לבני המחזור (בנים בלבד) אילו ילד שגדל איתם מכיתה א' עד ו ועבר דירה היה מביע רצון (או הוריו) להצטרף לפעילויות האלה בכיתה ז' - למה לא ? למי זה בכלל מפריע.
בחיים לא היה עולה על דעתי, כמי שהיתה בועד שארגן את הפעילויות הללו במחזור של הבכור, לאמר לאמא של ילד כזה שלא נצרף אותה לקבוצה או שהבן שלה לא יוכל להשתתף.
 
כשילד נמצא בכיתה חייבים להזמין אותו

כי מזמינים את כולם, ולא יפה לא להזמין מישהו מהכיתה. ברגע שהוא עובר נגמרת המחויבות אליו, ומזמינים אותו רק אם הוא באמת דמות מובילה או אהודה במיוחד בחברה אם זה ארוע של כולם או רק אם הוא חבר של הילד הספציפי החוגג אם זה ארוע פרטי - כלומר רק אם באמת מעוניינים שהוא ספציפית יהיה שם. יש לא מעט ילדים שאם לא היו חייבים להזמין אותם, הם לא היו מוזמנים ללא מעט ארועים.
 

adif11

New member
עדיין

בתור מי שהיתה בועד ההורים בסיטואציה דומה, הייתי פשוט מצרפת את האמא לבקשתה לוואטצאפ של ההורים וגומרת בזה את הסיפור.
ילדים שמוזמנים לאירועים כיתתיים/מחזוריים רק כי חייבים להזמין- יש הרבה למרבה הצער, אבל פה מדובר באירועים שמארגן ועד ההורים והם לרוב לא בבית פרטי של מישהו מהילדים אז למי זה מפריע ?
לא מדובר על הזמנה לאירוע בר מצווה פרטי של ילד כזה או אחר .
 

danakama10

New member
אני חושבת בשיא הכנות

שאת צריכה to get a life. מצטערת.
את כל כך נסערת ושופכת כל כך הרבה מלל על דבר שהוא באמת לא חשוב ומינורי.

מעבר לזאת, אני חושבת שזו טעות מצידך לרצות להצטרף לקבוצה. את בעצמך כותבת שהילד רואה בחבריו הישנים כחבריו הטובים ביותר ואת לא חושבת שזה הדדי. את צריכה לעודד אותו להתחבר כמה שיותר עם חברים במקום החדש, ולא לעשות מאמצים כדי לחזק חברויות מתפוררות של פעם. עם החברים הטובים מפעם הוא שומר על קשר והוא מוזמן באופן אישי לימי ההולדת שלהם? מצוין. זה מספיק. וקחי בחשבון שבגילאים האלו החברויות האלו בכל מקרה כנראה לא יחזיקו מעמד לעוד הרבה זמן. הוא ואת לא צריכים להדחף לאירועים כללים של בני המצווה. זה לא מתאים, ואני לא מתפלאה שהאמהות סרבו. עבר זמנו בטל קרבנו.
 

sharonwe

New member


שנים לא נכנסתי לכאן, אבל קראתי את ההודעה שלך. מוכנה לענות לך רק face-to-face
 
למעלה