התהוותה של מציאות
המציאות היא מִצרף של אירועים, שבו לכל אירוע יש את מקומו הייחודי והמונע דרך כוונות ומטרות, הנובעים, אם מתוך כוונה או מתוך הבנה חסרה, והשואבים את האנרגיה וכוח הפעולה שלהם ממקורות שלכאורה לא-מודעים הם. ההבנה שדרך רגש כזה או אחר, ניתן לשנות את ההתהוויות, בטעות יסודה והיא (ההבנה הזו) מזינה באנרגיה יקרה, את דחף הקבוצה או היחיד השואפים להשיג את מטרתם, ותהיה מטרה זו אשר תהיה. מבט על האירועים כפי שתופסים אותם, משקפים אך ורק זרם דק אחד של הסתברות שבו שקועים בכל רגע נתון. תפיסה זו לא מייצגת את כל ההסתברויות, בכל הממדים, ואפילו לא את תולדת האירועים; היא משקפת אך ורק תיאור חלקי מאוד של תולדת עולמו של כל אחד. את מלחמותיו הקטנות, את ניצחונותיו הקטנים יותר, את התרבות והאמונות, שכל אחד על-פי הבנותיו מנסה לדחוף ולקדם. כולם ממוקדים, ללא שום סיבה ממשית באירוע אחד, מפרשים את ההתהוויות שרואים בו, וכל אחד בנפרד משליך על ריצודי "ההשתקפות" של אירוע זה את הפירוש שלו בניסיון לפרש את ההתפתחות ואת האירועים שעשויים או עלולים להתהוות, מתוך התעלמות מוחלטת שבכך, כל אחד תורם את חלקו "באנרגיה מתנקשת" המזינה אירוע זה. הריכוז באירוע זה כל כך ממוקד וסוחף, שכאשר תוהים בנוגע ל"טבע מציאותו" באופן אוטומטי מצמצמים את השאלות לאותו רגע זעיר אחד, מהבהב, שרואים בו את כל המציאות המתהווה, מבלי לתת את הדעת למציאות הרחבה יותר בהתהוותה. מבט רחב יותר, מגלה שיש התפתחויות רבות אחרות, תקפות, מהפכניות, שהתרחשו, מתרחשות ויתרחשו, וכולן בתוך מערכות חלופיות, של תנועה ותנודה אחרות במציאות הקיום. אפשרויות ההתפתחות האינסופיות והשופעות, לעולם לא יוכלו לבוא לידי מיצוי במסגרת צרה אחת של מציאות. אך זאת ההשפעה של אירוע אחד! לקבוע מציאות אחת ויחידה! ודרך מציאות זו להמשיך ולמקד את תשומת הלב של כל אחד ואחת בו, ובו בלבד. זו הדרך, אלה הן הכלים, זו המטרה! והיא נתונה להבנתו של כל אחד ואחת. הצורה הפיזית של אירוע, היא ההגשמה של "רעיון לגבי עצמו" במסגרת תכונות החומר. בלעדיו דמותו הפיסית של רעיון לא הייתה מתקיימת; אולם על פי רוב, הצורה היא כל מה שמודעים לה. זוהי העוצמה והאנרגיה של התהוות "הרעיון אודות עצמו" המעצבת את קיום דמותו. אבל האנרגיה של רעיון כרעיון המתממש בפיזי מוגבל מטבעו, ומכאן שחייב הוא במקורות אנרגיה חלופיים, ואתם הם מקורות אנרגיה זו.
המציאות היא מִצרף של אירועים, שבו לכל אירוע יש את מקומו הייחודי והמונע דרך כוונות ומטרות, הנובעים, אם מתוך כוונה או מתוך הבנה חסרה, והשואבים את האנרגיה וכוח הפעולה שלהם ממקורות שלכאורה לא-מודעים הם. ההבנה שדרך רגש כזה או אחר, ניתן לשנות את ההתהוויות, בטעות יסודה והיא (ההבנה הזו) מזינה באנרגיה יקרה, את דחף הקבוצה או היחיד השואפים להשיג את מטרתם, ותהיה מטרה זו אשר תהיה. מבט על האירועים כפי שתופסים אותם, משקפים אך ורק זרם דק אחד של הסתברות שבו שקועים בכל רגע נתון. תפיסה זו לא מייצגת את כל ההסתברויות, בכל הממדים, ואפילו לא את תולדת האירועים; היא משקפת אך ורק תיאור חלקי מאוד של תולדת עולמו של כל אחד. את מלחמותיו הקטנות, את ניצחונותיו הקטנים יותר, את התרבות והאמונות, שכל אחד על-פי הבנותיו מנסה לדחוף ולקדם. כולם ממוקדים, ללא שום סיבה ממשית באירוע אחד, מפרשים את ההתהוויות שרואים בו, וכל אחד בנפרד משליך על ריצודי "ההשתקפות" של אירוע זה את הפירוש שלו בניסיון לפרש את ההתפתחות ואת האירועים שעשויים או עלולים להתהוות, מתוך התעלמות מוחלטת שבכך, כל אחד תורם את חלקו "באנרגיה מתנקשת" המזינה אירוע זה. הריכוז באירוע זה כל כך ממוקד וסוחף, שכאשר תוהים בנוגע ל"טבע מציאותו" באופן אוטומטי מצמצמים את השאלות לאותו רגע זעיר אחד, מהבהב, שרואים בו את כל המציאות המתהווה, מבלי לתת את הדעת למציאות הרחבה יותר בהתהוותה. מבט רחב יותר, מגלה שיש התפתחויות רבות אחרות, תקפות, מהפכניות, שהתרחשו, מתרחשות ויתרחשו, וכולן בתוך מערכות חלופיות, של תנועה ותנודה אחרות במציאות הקיום. אפשרויות ההתפתחות האינסופיות והשופעות, לעולם לא יוכלו לבוא לידי מיצוי במסגרת צרה אחת של מציאות. אך זאת ההשפעה של אירוע אחד! לקבוע מציאות אחת ויחידה! ודרך מציאות זו להמשיך ולמקד את תשומת הלב של כל אחד ואחת בו, ובו בלבד. זו הדרך, אלה הן הכלים, זו המטרה! והיא נתונה להבנתו של כל אחד ואחת. הצורה הפיזית של אירוע, היא ההגשמה של "רעיון לגבי עצמו" במסגרת תכונות החומר. בלעדיו דמותו הפיסית של רעיון לא הייתה מתקיימת; אולם על פי רוב, הצורה היא כל מה שמודעים לה. זוהי העוצמה והאנרגיה של התהוות "הרעיון אודות עצמו" המעצבת את קיום דמותו. אבל האנרגיה של רעיון כרעיון המתממש בפיזי מוגבל מטבעו, ומכאן שחייב הוא במקורות אנרגיה חלופיים, ואתם הם מקורות אנרגיה זו.
