התייעצות
קראתי על שיטת ה-DBT מעט, כי אין לי כ"כ כוחות כרגע לקריאה מייגעת באנגלית. אם יש חומר בעברית - אשמח לראות. לא הבנתי את הטכניקה, אך הבנתי את המטרה - לחוות פחות כעס, פחות פגיעה עצמית, ופחות שהיות באשפוז פסיכיאטרי. לא ברור לי כמה יועיל לי טיפול בשיטה זו. את המטרות הללו השגתי בטיפולים שעברתי ובעבודה עצמית - אינני זקוקה לאשפוז ולטיפול תרופתי, אינני חווה כעס מטריד, ואינני פוגעת בעצמי במובנים המקובלים כלל. אני מבוגרת (44) והקשיים שלי, שנולדו איתי והתפתחו בצעירותי, מבוגרים גם הם, והגישה אליהם בוגרת. קשה לקרוא להפרעת אישיות גבולית מבוגרת ומטופלת "הפרעת אישיות גבולית". אבל הרקע קיים ברקע. אלא שמפריעה לי רמת הדיכאון הבסיסית שאינה משתפרת (מעבר למה שהשתפר מאוד), רמת הקושי התפקודי שקיימת, הריקנות וחוסר הטעם והמוטיבציה - ברמה שהם קיימים, ורמת האכילה הכפייתית שעולה ומתיישבת על הרגשות הבלתי פתורים, למרות שטופלו היטב בטיפולים מוצלחים במיוחד. קיבלתי כלי עזר רבים בטיפולים שעברתי (במהלך 25 שנים) - למדתי לזהות טיפולים מזיקים ולהחליט מה מתאים לי ומה לא. למדתי לנתב טיפול למקומות שמביאים לי כוח ותובנות, ולשלוט במה שקורה בטיפול. למדתי הרבה טכניקות להגיע לאיזון נפשי. למדתי לקבל מהמטפלת גם דברים שהרגשתי כלפיהם התנגדות - כלומר לזהות מתי ההתנגדות היא קושי שצריך להתגבר עליו, ומתי ההתנגדות היא הגנה שצריך להתחשב בה. בטיפול שאני עוברת, בו למטפלת ולי יש תקשורת מצוינת ותובנות מצוינות והישגים מצוינים, לא הוגדרה שיטת טיפול, אלא נעשה שימוש בהרבה טכניקות טיפוליות שונות, לפי הצורך. עם זאת, הוא כנראה מוצה. ובשל כך עולה בי חוסר תקווה שיימצא המשך טוב יותר, ומתעוררים ביתר שאת מצבי אכילת היתר. אני צריכה טיפול שברור לי שיעלה כיתה יחד איתי, ולא יתחיל בטעות לטפל בדברים שכבר מזמן נפתרו... כי הוא לא יודע מה עשיתי עד היום. אני צריכה גם שהטיפול לא יפריד בין התובנות הרוחניות והדתיות שלי לבין הסבל שלי, אלא יידע שהם קשורים זה בזה קשר בלתי נפרד. המחשבה שלי היתה להמשיך עם המטפלת הנוכחית, בזכות ההדדיות המוצלחת, רק לשנות את פאזת הטיפול לסוג שונה ממה שהיה עד היום. בינתיים (בעידודה של המטפלת), ניסיתי לפנות למטפלת חדשה ששיטתה שונה, וטרם הגעתי להרגשה שהיא יכולה להביא אותי להתקדמות. עד כה מתחזקת בי הרגשה שהיא לוקחת אותי הרבה כיתות אחורה, ושתינו עדיין לא מודעות לכך. בינתיים הטיפול בקושי התחיל, כך שאינני יודעת מה יקרה. אני צריכה בערך 5 פגישות כדי לדעת מה מתרחש, אך היו לי רק 2, והפסקה גדולה מאוד. אבקש חוות דעתכם להיסוסי ולרעיונות שהעליתי. מישהו יכול להעלות רעיון שנראה לו מתאים לי, ושלא עלה על דעתי?
קראתי על שיטת ה-DBT מעט, כי אין לי כ"כ כוחות כרגע לקריאה מייגעת באנגלית. אם יש חומר בעברית - אשמח לראות. לא הבנתי את הטכניקה, אך הבנתי את המטרה - לחוות פחות כעס, פחות פגיעה עצמית, ופחות שהיות באשפוז פסיכיאטרי. לא ברור לי כמה יועיל לי טיפול בשיטה זו. את המטרות הללו השגתי בטיפולים שעברתי ובעבודה עצמית - אינני זקוקה לאשפוז ולטיפול תרופתי, אינני חווה כעס מטריד, ואינני פוגעת בעצמי במובנים המקובלים כלל. אני מבוגרת (44) והקשיים שלי, שנולדו איתי והתפתחו בצעירותי, מבוגרים גם הם, והגישה אליהם בוגרת. קשה לקרוא להפרעת אישיות גבולית מבוגרת ומטופלת "הפרעת אישיות גבולית". אבל הרקע קיים ברקע. אלא שמפריעה לי רמת הדיכאון הבסיסית שאינה משתפרת (מעבר למה שהשתפר מאוד), רמת הקושי התפקודי שקיימת, הריקנות וחוסר הטעם והמוטיבציה - ברמה שהם קיימים, ורמת האכילה הכפייתית שעולה ומתיישבת על הרגשות הבלתי פתורים, למרות שטופלו היטב בטיפולים מוצלחים במיוחד. קיבלתי כלי עזר רבים בטיפולים שעברתי (במהלך 25 שנים) - למדתי לזהות טיפולים מזיקים ולהחליט מה מתאים לי ומה לא. למדתי לנתב טיפול למקומות שמביאים לי כוח ותובנות, ולשלוט במה שקורה בטיפול. למדתי הרבה טכניקות להגיע לאיזון נפשי. למדתי לקבל מהמטפלת גם דברים שהרגשתי כלפיהם התנגדות - כלומר לזהות מתי ההתנגדות היא קושי שצריך להתגבר עליו, ומתי ההתנגדות היא הגנה שצריך להתחשב בה. בטיפול שאני עוברת, בו למטפלת ולי יש תקשורת מצוינת ותובנות מצוינות והישגים מצוינים, לא הוגדרה שיטת טיפול, אלא נעשה שימוש בהרבה טכניקות טיפוליות שונות, לפי הצורך. עם זאת, הוא כנראה מוצה. ובשל כך עולה בי חוסר תקווה שיימצא המשך טוב יותר, ומתעוררים ביתר שאת מצבי אכילת היתר. אני צריכה טיפול שברור לי שיעלה כיתה יחד איתי, ולא יתחיל בטעות לטפל בדברים שכבר מזמן נפתרו... כי הוא לא יודע מה עשיתי עד היום. אני צריכה גם שהטיפול לא יפריד בין התובנות הרוחניות והדתיות שלי לבין הסבל שלי, אלא יידע שהם קשורים זה בזה קשר בלתי נפרד. המחשבה שלי היתה להמשיך עם המטפלת הנוכחית, בזכות ההדדיות המוצלחת, רק לשנות את פאזת הטיפול לסוג שונה ממה שהיה עד היום. בינתיים (בעידודה של המטפלת), ניסיתי לפנות למטפלת חדשה ששיטתה שונה, וטרם הגעתי להרגשה שהיא יכולה להביא אותי להתקדמות. עד כה מתחזקת בי הרגשה שהיא לוקחת אותי הרבה כיתות אחורה, ושתינו עדיין לא מודעות לכך. בינתיים הטיפול בקושי התחיל, כך שאינני יודעת מה יקרה. אני צריכה בערך 5 פגישות כדי לדעת מה מתרחש, אך היו לי רק 2, והפסקה גדולה מאוד. אבקש חוות דעתכם להיסוסי ולרעיונות שהעליתי. מישהו יכול להעלות רעיון שנראה לו מתאים לי, ושלא עלה על דעתי?
