התיעצות - שקרים....

דש1דש

New member
התיעצות - שקרים....

לא בא לי על "ליהיות הורים" או "חינוך לגיל הרך" הרגועים והשליוים
אכתוב שם אם לא תיהיה ברירה... איך מתמודדים עם שקרים... אני יודעת שזה הגיל, נדמה לי שגם מעיד על אינטלגנציה כלשהי
הנה מהודעה אחרת שלי כאן - שיחת טלפון עם סבתא - "אמא כבר מרשה לי להדליק נרות לבד" (אי- אמת 1) "אתמול אמא הכניסה יד לנורת וקיבלה כוויה" (2) ויש אין סוף - היא לא תגיד אמת על שטיפת ידיים, אם היתה אצל סבתא תגיד שכבר התקלחה (אם לא בא לה על אמבטיה) כל יום תגיד שישנה בצהרון - גם כשממש לא ישנה.... איך מתמודדים עם זה? להחליק, להסביר שאני יודעת שזה לא נכון? אתמול במכונית שאלה אותי "אמא את יודעת מה זה משקרת"? אז דיברנו קצת על זה - כמובן שטענה שהיא אף פעם לא משקרת
אמרתי שאני שמחה
עיצות יתקבלו בברכה!!!!
 

תומילי

New member
תנסי לשאול אותה למה היא אמרה

מה שאמרה. בלי להכנס לזה שזה שקר. מענין לפעמים להבין למה הם משתמשים באי אמת כדי לספר סיפורים. תמיד יש רווח כלשהו מהענין. כל ילד והרווח שלו. אם תדעי מה היא מרוויחה מזה יהיה לך יותר קל לטפל בזה.
 

catנוע

New member
אני עוד לא שם כי חבצלת קטנה

אבל אחותי שם ועוד איך. ממה שהבנתי בגיל הזה זה עדיין לא שקרים, אלא שהם ממציאים לעצמם סיפורים וגם מאמינים בהם. המחשבה שהמציאות זה 'מה שאני יוצר' ושכולם יודעים מה שאני יודע מתחילה לעבור בגיל הזה, והם מנסים לבדוק עד איפה באמת הם שולטים על המציאות. הם מדמיינים על דברים שהיו רוצים שיקרו, או שיקרו אם אמא תשים את היד בנר, למשל. המציאות והדמיון (שמאוד פעיל בגיל הזה) מתערבבים להם, והם לא תמיד יודעים איפה הגבול עובר. לכן, לדעתי, היא אומרת לך שהיא אף פעם לא משקרת. זאת האמת מבחינתה - היא באמת לא משקרת. לכן, גם, לפי מה שהבנתי, אין הרבה מה לעשות. אין עדיין הבנה של אמת מול שקר, או ששקר זה דבר רע, וזה דבר שמתפתח רק לקראת גיל חמש. את לא חייבת לשתף פעולה בכל פעם שהיא מספרת סיפור שברור לך שאינו נכון, אבל להבנתי אין מה להסביר יותר מדי כרגע.
 

galizoe

New member
למה "שקר" - תקראי לזה "ראיית מציאות

אלטרנטיבית אופטימלית" , תוסיפי תואר "מומחית" לפני ותראי איך הכל נשמע טוב יותר... כן, כן, גם אנחנו באמצע תקופה (כבר די ארוכה) ולא נראה סופה... אני - "סיימת את הכריך?" היא - "כן, אכלתי הכל!" (הכריך השלם מונח בצלחת לפניה) היא - יוצאת מהשרותים ומכריזה - "ניגבתי טוב טוב והורדתי מים" אני - מים (לא) שמעתי, אז להאמין או לא לעדות על הניגוב? ... וכל ה"לא דחפתי" כשהדחיפה נעשתה מול עיני ועוד כמה וכמה עדים... אני משתדלת לא להוכיח אותה על השקר (לפעמים, כמו עם הכריך, זה בלתי אפשרי) ובזדמנויות שונות משוחחת איתה על ההבדל בין מציאות לדמיון (יוזמת שיחות בסגנון "וואו, איך הייתי רוצה עכשיו לטוס במטוס ו... סיפור של, אבל להגיג לגננת שטסתי במטוס זה אמת או שקר..." וכו')
 
קראתי לא מזמן מאמר

לא זוכרת איפה, שדיבר על כמה סוגי שקרים ובגילאים שונים. בכל גיל, סוג השקר משתנה. לפעמים זה הדמיון הפורה, לפעמים זה חלק מהמשחק, לפעמים טיפול שלהם עם לחץ מסויים, גורם לשקר... אנסה לחפש את המאמר, אם אמצא, אביא אותו לכאן.
 
לא שקרים../images/Emo26.gifדמיון פורה../images/Emo70.gif

תותחון: "אמא, אתמול הייתי בגן העיר (ילד תל אביבי או לא ילד תל אביבי?
) והיתה שם דלת גדולה גדולה. פתחתי את הדלת וקפצה מפלצת ירוקה מאחוריה. לקחתי את החרב ו-הרגתי את המפלצת! אח"כ טיפסתי והגעתי לתקרה כמו איתמר, והיו שם הרבה סוכריות וקטפתי אותן". אמא: "וואו, באמת?" תותחון: "כן, אמא! באמת!".
לא חושבת שצריך להילחם בזה, זה גיל, זה נחמד, זה מפתח וזה משתנה עם הזמן. מה שכן, לחדד את ההבדלים בין דמיון לבין מציאות ככל האפשר, מבלי לפגוע בפנטזיות וביכולות שלהם להמשיך אותן.
 

דש1דש

New member
יש שקרים ויש סיפורים....

הנ"ל סיפור מעולה - ואין לי בעיה - אני מאוד אוהבתכאלו סיפורים והמצאות ודימיון פורה... כשזה מגיע לדברים פחות נעימים - אז מתחילה הבעיה...
 
ועוד הערונת קטנה...

אם זה שקר "אמיתי" (ולא סיפור), נראה לי שצריך לנסות להבין מנין נובע הצורך שלה לשקר, כדי לדעת באיזה סוג של גישה לנקוט כלפי זה. הרי היא לא משקרת בלי סיבה, השקר נובע ממשהו. אם תביני ממה הוא נובע, לא תצטרכי לטפל בסימפטום אלא תוכלי לטפל בגורם לו ואז הטיפול יהיה יותר יסודי. בכל מטרה, הטיפול שונה: אם מטרת השקר היא לרצות אותך - זה עניין אחד ושונה מאשר להסוות שקר שמטרתו הסוואה של משהו פסול להסתרת דבר "רע" שעשתה. שני אלה שונים מניסיון לקשט או לייפות את המציאות או מחוסר הפנמה של הפערים בין הדימיון למציאות, כאשר השקר הוא כלי של דמיון שהוא דבר חשוב וחיובי שאסור לדכא אותו, ובעתיד יהיה חיוני במיוחד בכל הקשור ליצירתיות שלה. בגיל הרך הילד מרגיש שהוא מרכז העולם והכל מתרחש לכבודו; הוא לא חש אמפתיה שמאפשרת לו לראות את המציאות מנקודת מבט של אחר ולא שלו. הוא מאמין בדברים שהוא מדמיין או חולם. ככל הידוע לי רק לקראת גיל בי"ס הילד מתחיל להבחין במדוייק בין מציאות לדמיון.
 
ותוספת אחרונה (אני מקווה ../images/Emo13.gif)

שמתווספת על בסיס כל ההערות והמאמר ויותר מעשית: קודם כל, לנסות לבדוק אם זה נובע מצורך בתשומת לב שגדל בגלל קיומה של אחות במשפחה, ולהוסיף "זמן איכות" של שתיכן (בפרט אם נראה לך שהיא מנסה להתגרות בך). שנית, מאחר שבגילה היא לא מסוגלת להבין או להפנים את המשמעות המוסרים שקשורה בשקר שקיימת בעולם המבוגרים, נראה לי הכי נכון לפעול כך: 1. להמנע מלשאול שאלות שהתשובה עליהן מורכבת ומסובכת ("למה נשכת אותה?") ופשוט להגיב באופן "עובדתי": "נשכת אותה למרות שביקשתי ממך לא לנשוך ובגלל זה אני כועסת. בפעם הבאה אל תנשכי יותר". 2. פשוט להגיב באופן לקוני ועובדתי כמו: "מה שאמרת הוא לא אמת ולא נכון. אם את רוצה שאסמוך על דברייך, את צריכה לומר את האמת" ולא יותר מזה. 3. אפשרות לבחינה: לתגמל אותה אם היא אומרת את האמת בסיטואציה מורכבת, כך שתדע שאמירת אמת היא דבר משתלם.
 

דש1דש

New member
ממש לא קשור לחוסר זמן אמא

(אם מישהי מקופחת זו דוקא אחותה
) לא מאמינה בכל אופן... גם אי - האמת לא מתגרה בי בכלל - בחלק מהדברים היא בהחלט מאמינה, חלק אחר - כי היא מנסה לכסות על דברים (שלא נעים לה, שהיא מבינה שעשתה משהו לא תקין ולכן מיפה את האמת
) בנתיים עוד לא מצאתי עצמי מתקנת אותה שלא אמרה את האמת - גם כשאני יודעת שזה ככה - אני מאמינה לה ומקסימום מבצעת איתה שוב (שטפתי ידיים למשל - אני מציאה לה שתבוא לשתוך איתי שוב - כדי שיהיה לי יותר כיף
) בכל אופן- יש הרבה במה שכתבת - את ועוד כאל בשרשור - אני צריכה עוד לעכל הכל
וגם לקרוא את המאמר - נראה מה כתוב שם....
 
ואני רוצה לצטט פה ממאמר ../images/Emo63.gif

שיוחד לנושא שקרים של ילדים ופורסם באתר לאנשי חינוך בגיל הרך. הציטוט מתייחס לגיל הרך (בניגוד לילדים גדולים יותר, שאז יש לנהוג בשקרים אחרת בגלל ההשלכות של זה על התנהגות הילדים כמבוגרים ובגלל יכולת ההבנה השונה שלהם): "יש המתייחסים אל השקרים כאל מעשים בלתי-מוסריים ורואים בהם הוכחה לכישלון המצפון של האדם המשקר. אולם אם מדובר על שקרים של ילדים בגיל הרך איננו יכולים להתייחס אל השקרים כאל כישלון מצפוני. בגיל הרך המצפון עדיין מתפתח ואינו שלם. הידיעה מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור נוצרת רק לאיטה על ידי מסכת היחסים המחנכים עם המבוגרים, על ידי הרגשות אשמה במקרים מסוימים כאשר הילד "נתפס" במעשה אסור או בשקר. כדאי לזכור בהקשר זה את המובאה של פרויד הקושר את השקרים עם מניעי אהבה מאכזבים. הואיל ובחשיבה האגוצנטרית האבחנה בין טוב ורע, נכון ומוטעה עדיין לא מפותחת, גם המודעוּת לדבר שקר עדיין אינה מגובשת. מעיר על כך ז.פרויד בהמשך למובאה שלעיל: "...אל יהיו מקרים קטנים אלו [השקרים] של חיי הילדות קלים בעינינו. נתחייב במשגה חמור אם נבוא להינבא על פי חטאי ילדות כאלה על התפתחותו של אופי לא מוסרי. אך וודאי הוא, שמעשים אלה קשורים במניעים הנמרצים ביותר של נפש הילד..."
 

אורora

New member
אני הייתי מפרידה

בין שקרים שברור לך שהיא משקרת ( למשל הדוגמא שנתנה גליזואי למעלה - אמא גמרתי את הכריך שהוא מונח מולה ) לבין שקרים שלמרות שאת יודעת בוודאות שהיא משקרת את לא היית שם ולא ראית ואת פשוט לא מאמינה לה ( או שמעת עדות מהמנה מהורה אחר ). שקר ברור הייתי מתקנת ( לא קוראת לה שקרנית אלא מעירה את תשומת ליבה למציאות ). שקר שאין לך הוכחה לכך שהוא שקר הייתי מנסה לדובב אותה, לשאול שאלות מסביב , לסבך אותה ולנסות לגרום לה לספר את האמת. הצלחת יופי, לא אז לא. מעבר לזה לא הייתי עושה דבר, היא עדיין קטנה מאוד וזה לא גיל שבו מבינים עד הסוף את ההבדל בין שקר לאמת.
 
למעלה