התלבטות עליה לכיתה א'

עד כמה שאני יודעת, התפתחות הילד זה עד גיל שש
ולכן הם לא נוטים לקבל ילדים שקרובים לגיל הזה. ובכל מקרה, גם בהתפתחות הילד יש תורים ארוכים.
שני הבנים שלי הלכו (כל אחד מסיבותיו הוא....) לטיפול רגשי באופן פרטי. הקטן התחיל טיפול רגשי לקראת שנתו השנייה בגן חובה - הוא כן נשאר שנה נוספת בגן חובה בדיוק בגלל הקשיים הרגשיים. קוגניטיבית הוא היה סופר מוכן (עכשיו הוא בכיתה א' והוא קורא שוטף ובחשבון הוא הרבה הרבה מעל כולם), אבל רגשית היה ברור לכולם - לנו, לגננת, לפסיכולוגית הגן - שהוא חייב להישאר עוד שנה. הוא גם יליד סוף אוקטובר אז היה יותר קל מול המערכת. נצלנו את השנה הנוספת בגן בדיוק בשביל טיפול רגשי.
אצלו הקשיים הרגשיים גם מאוד השפיעו על התחום החברתי, ומאוד חששנו מזה.
להגיד לך שהכול נפתר בשנה וחצי הזו? ממש לא. אבל הוא הגיע לכיתה א' במצב הרבה יותר טוב לולא היה נשאר נשנה ומקבל טיפול רגשי. היום הוא הרבה יותר מודע לקשיים שלו, עושה מאמצים מודעים להתמודד ולהמשיך בשינוי, פתוח יותר לקבל עזרה, מסוגל להירגע באופן עצמאי בלי עזרה חיצונית כשהוא מתוסכל או לא הולך לו בדיוק בדיוק כפי שרצה. וכל זה היה מאוד שונה לפני שנה.
בקיצור - בין אם היא תישאר שנה נוספת ובין אם לא, הייתי מנצלת את הזמן כדי להתחיל לעזור לה.
 
התלבטות עליה לכיתה א'

שלום וברכה!
הגענו לשלב, הרישום ואנחנו בהתלבטות לגבי שנה הבאה.
הילדה שלי נולדה ב- 7/2010, כלומר מבחינת תאריך היא מתאימה לעליה לכיתה א'.
דיברתי עם הגננת והיא אמרה שמבחינה קוגניטיבית היא בסדר גמור, גם אני רואה זאת. היא מזהה את כל האותיות, למרות שבגן עדיין לא למדו את כולן. קוראת מילים בודדות בצורה עצמאית ומנסה לקרוא כל מילה שהיא פוגשת באריזות וכו'.
המודעות הפונולוגית שלה בסדר גמור.
המוטוריקה שלה - גם מצוינת, היא מחזיקה את העיפרון נכון, גוזרת טוב ומדויק, צובעת מדויק וכו'.
ההבנה שלה - מעולה. היא מבינה דבר מתוך דבר, בעלת חוש הומור, ובכלל וורבלית מאוד.
מבחינה חברתית - במשפחה - היא אהובה במיוחד, בגן - הגננת אומרת שהיא מסתדרת מצוין ואוהבים אותה החברים.
יודעת ליטול על עצמה אחריות.

ההתלבטות שהגננת שיתפה אותי, היא הבשלות הרגשית.
היא טוענת שכל פעולה לוקחת לה הרבה זמן, והיא מסיימת כמעט אחרונה כל פעולה שצריך לעשות. היא טוענת שאולי זה מיסודיות יתר.
אכן, גם בבית אני רואה שלהכנס לעשות פעולה - לוקח לזה זמן. היא באמת ילדה שצריכה את הזמן שלה, אני חושבת שזה גם נובע מיצירתיות. היא חיה בעולם של דמיון, ומהרגע שהיא קמה, אנחנו כבר במשחקי תפקידים (למשל הבוקר: "אני התינוקת, את האמא שהרגע ילדת אותי ומזמינה את כולם וכו'"), וכדי להתארגן בזמן לגן ולעבודה, אני חייבת לתפעל אותה ולעזור לה. זה בסדר מבחינתי.

הגננת העלתה את הספקות לגבי העלאתה, האם האיטיות זה מחוסר בשלות, או ששנה נוספת לא תעזור.
ההמלצה שלה הייתה לרשום אותה גם לגן, ואז להחליט.
החלטה אולי נכונה.
אבל מבחינתי - אני לא יודעת אם הסיבה הנ"ל הנה מוצדקת להשארת שנה נוספת.
אני חושבת לעצמי מה היא תעשה שנה נוספת בגן?
יש לה שני בני דודים הקטנים ממנה בחצי שנה, ומשום מה היא מרגישה הרבה יותר גדולה מהם ומתנהגת גם בהתאם, היא מארגנת להם קיטנות, כשהיא המדריכה, כמובן, וכשהם באים היא זו שמתפעלת אותם.
האם יהיה נכון לשים אותה בגן שרובם קטנים ממנה?
האם זה הזמן לערוך אבחון, או עדיף לרשום אותה לגן ולהמתין עוד כמה חודשים, ואז לא תהיה בכלל התלבטות?
אולי אבחון יכול גם לבדוק ממה נובעת האיטיות שלה וגם מעט קושי במעברים?
אשמח לשמוע את בעלות הנסיון כאן.
תודה
 

שירהד1

Member
מנהל
מודה שאת מאתגרת אותי-

ולמה? כי אם הילדה היתה ילידת השליש האחרון של המחזור, לא היתה שאלה מבחינתי.
אבל- היא לא קטנה בגיל, אלא ילידת אמצע המחזור. מועטים ביותר המקרים שילידי יולי נשארים שנה בגן.

איטיות יכולה לנבוע מהרבה סיבות, כגון: קשיים בקואורדניציה, סרבול מוטורי, קשיים גרפו-מוטוריים, קשיי במוטוריקה העדינה, לקויות קשב וריכוז, פרפקציוניזם, מוטיבציה נמוכה ללמידה, חוסר מודעות ללוחות זמנים, ועוד ועוד.
קשה לי מאוד עד כדי בלתי אפשרי לחוות דעת כך בלי לבצע אבחון. על פניו, אם איטיות זה הדבר היחיד שמטריד את הגננת, זו לא סיבה להשאיר ילידת אמצע מחזור בגן, אבל- וזה אבל גדול- צריך יהיה לנצל את החודשים הקרובים כדי להבין ממה היא נובעת ומה ניתן לעשות כדי לסייע לה לקראת כיתה א'.
שוב- כל מה שאני יכולה להציע לך זה לפנות אליי או לכל גורם מקצועי אחר שאת מאמינה בו וקיבלת עליו המלצות כדי לקבל חוות דעת מקצועית ואמינה וטובה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
אני גם לא בטוחה שזו סיבה מספקת להשאיר שנה מאחר ולפי
מה שאת מתארת, עצם ההשארות של שנה נוספת בגן לא היה שתסייע לילדה.
חשוב לפנות לגורם מקצועי שיאבחן את מקור הקושי וימליץ על טיפול בהתאם.
 
תודה ועוד פרטים

אני מקוה שזו לא פעם שניה שתוצג ההודעה שלי. כי כתבתי ופתאום היא נעלמה לי. אם כן - מתנצלת.
בכל אופן, אני רוצה להודות לך על התגובה, לא הייתה לי גישה לרשת, לכן לא הגבתי עד עכשיו.
התחלתי לעבוד אתה על נושא של ניהול זמן, שזה נראה לי משהו שאין לה כרגע מודעות אליו. (בעיות או סירבול מוטורי - אין לה).
אני לא יודעת אם זה קשור, אך היא ממש נמנעת, באופן גורף, להגיע לאיזושהי תחרות עם מישהו שיכול אולי להצליח יותר ממנה. כשהדוגמא הבולטת ביותר זה במשחקי חברה. היא ממש לא מוכנה לשחק במשחקי קופסא, (למרות שניסינו להפוך הוראות - מי שמגיע אחרון הוא מנצח, או שאמרתי לה שעם אמא תמיד היא המנצחת - אך זה לא עזר). כשאני מביאה לה משחק קופסא בהתחלה היא מאוד נהנית לשחק, וגם מצליחה, אבל ברגע שהיא שמה לב שיש כאן עניין של מישהו שמנצח - היא לא מוכנה יותר להסתכל על המשחק הזה.
האם הנמנעות נובעת מפרפקציוניזם?
אני מקוה שזה בסדר שאני "חופרת", אבל לפני שאני פונה לאבחון מסודר, אני רוצה לבדוק אם יש לי סיבה לכך.
 
גם הבכור שלי היה כזה. הוא גם היה פרפקציוניסט...
אני לא יודעת אם בהכרח שני הדברים קשורים מהבחינה הזו שהאחד נובע מהשני, אבל שניהם קשורים גם לתחום הרגשי, וכשהם נהיים "גדולים" ומשפיעים על ההתנהלות היומיומית, החברתית וכו', הם מצריכים איזושהי התערבות טיפולית. כבר עכשיו את רואה שהיא נמנעת מלשחק אתכם במשחקי קופסה, בהם יש אפשרות שהיא גם תפסיד ולא רק תנצח. ואם זה קורה בסביבה הבטוחה של הבית, עם ההורים התומכים והמעודדים, על אחת כמה וכמה זה עלול לקרות גם מחוץ לבית. כלומר, הימנעות מראש מסיטואציות בהן היא עלולה להפסיד, לא להיבחר, להיות פחות טובה מאחרות, פחות להצליח מאחרות... יש סכנה בהימנעות כזו כי לאורך זמן היא גם יוצרת העדר הצלחות (בדיוק כפי שהיא יכולה ליצור העדר כשלונות, כי מראש לא ניסיתי אז גם לא נכשלתי). בכיתה היא עלולה לבחור שלא להשתתף בשיעורים מפחד לטעות.
גם פרפקציוניזם יוצר לעיתים קרובות קשיים מסוגים שונים.
מניסיוני האישי, לכל הפחות, לרוב יש צורך בהתערבות טיפולית רגשית, ועצם מעבר הזמן לא בהכרח פותר את העניין. לכן שוב - על פניו לא נראה ששנה נוספת בגן חובה היא זו שתפתור את הבעיות. וכדאי לשקול להתחיל התערבות טיפולית כדי להביא אותה במצב טוב יותר מבחינת יכולת ההתמודדות הרגשית לכיתה א'.
 
קודם כל אצלנו רושמים לכיתה א

ואם צריך להשאיר בגן אז משאירים
עד ועדת ערר שמתקיימת בחודש יולי יש
2 מקומות בגן שנשמרים למטרה הזאת
אני חושבת שלפי מה שתארת היא לא תהפוך
מהירה יותר אם תשאר עוד שנה בגן
זה לא שבכיתה א ישר מגיעים
כל הילדים יושבים על כיסא ומתחילים ללמוד
זה לוקח זמן
ההסתגלות לעיתים איטית
ואני מאמינה שאצלה זה רק עניין של הסתגלות
גם אני עוזרת בבוקר
גם לגדול שבן 10
כי אין לי סבלנות לקום מוקדם מאד ולחכות עד שהוא ימצא
מה ללבוש יכין לעצו שתיה ומשהו קטן לאכול וכדומה
אולי תנסי לתת לה יותר עצמאות בשבת שיש לך זמן
או אחר הצהרים והיא תרכוש מיומנות ואולי הדברים יבואו לה יותר בקלות
 
למעלה