התלבטות

shfiyut zmanit

New member
התלבטות

אבא שלי החליט ללכת לבד לפסיכולוג והפסיכולוג ניסה לעודד אותו (כי כנראה שאבא שלי היה ממש נואש) והסביר לו שזאת התלבטות של בני נוער רבים בגיל הזה ואבא שלי עכשיו מאושר עד השמיים בגלל זה. אין לו חששות פתאום. אין לי מושג איך להתמודד עם דבר כזה. להגיד לו שהפסיכלוג השלה אותו זה סתם לא יעורר מהומות עוד פעם ולהשאיר הכל שוב על אש קטנה עד שזה יתפרץ שוב גם נשמע לי מטומטם. למה הפסיכולוגים האלו לא יכולים להיות קצת יותר מקצועיים ומחלקים הבטחות ותקוות שווא להורים שלנו?
 
יש משהו בדבריו- יש מתבגרים מתלבטים

אבל זה משהו שמחלקים לכולם- לא רק הפסיכולוגים- כולם- כדי להרגיע. תעמדי על שלך ותראי שאת כן בקטע. או שאולי את מעדיפה שהוא יתעלם מזה- מה שאני חושבת שעדיף פי כמה- מניסיון אישי. גם אמא שלי הלכה לפסיכולוגית. אני חושבת שזה די טבעי. בהצלחה חמודה.
 

shfiyut zmanit

New member
זה הקטע

שאני מעדיף לא לדבר על הנושא יותר. כי כשמדברים על זה זה סתם עושה יותר חרא. אין, הוא לא יקבל את זה כבר בגילגול הזה. השאלה אם זה נכון להעלים את זה פתאום ולא לדבר על זה? והעצה הזאת שחברים נותנים לי כל הזמן- "חכה עד שתתבסס כלכלית ותוכל לעזוב ואז תטיח להם תאמת בפנים" נשמע לי אינטרסנטי. לחיות בינתיים על חשבונם, בבית שלהם, לשקר להם ואז כשאני לא יצטרך אותם להתחיל לספר את כל האמת. זה פחדני.
 
זה לא

אתה הבן שלהם. הם הביאו אותך לעולם בידיעה שהם הולכים לגדל אותך, וכמו שאתה אומר: " לחיות על חשבונם." זה לא ניצול- אתה הילד שלהם. בקשר שלא לדבר על זה, זה לא שהוא ישכח או יחשוב שאתה לא הומו יותר (ואני מצטערת שבהודעה הראשונה כתבתי לך בלשון נקבה). יש מצב שהוא יעלה את זה בשיחות, ואז תעשה מה שבא לך. העיניין הוא שלהרבה הורים קשה להתמודד עם זה, והם לא בהכרח נגדך. אבל אם אבא שלך עושה דברים באמת חמורים, לא יודעת, זה כנראה רציני. ואם אתה כבר לגיל שאפשר כבר לצאת מהבית ואתה מרגיש שזה נכון, עשה זאת. רק אל "תזרוק להם את הכל בפנים." זה סתם יכול לפגוע בשני הצדדים. אולי העיניינים ירגעו ויתקררו, אולי לא. האמת שאני לא בטוחה אם ממש יעצתי לך. בכל אופן בהצלחה.
 

bios

New member
תן לו זמן

זה לא שהפסיכולוג אמר לו שאתה סטרייט, אלא שלא בטוח שאתה הומו. אולי כרגע הוא בכל מקרה לא יכול לעכל את זה כרגע, והוא צריך שזה יבוא בהדרגה...
 

marik

New member
הפסיכולוג ראה אותך?

פגש אותך? דיבר איתך? לא! אז איך בוודאות הוא יכול לספר לאבא שלך שאתה הומו ולא יעזור כלום? אז הוא אמר משהו שבטוח נכון לכל בן-נוער שהוא. תזכיר לי רק בן כמה אתה באמת? ואולי הפתרון - זה להסכים ללכת אליו - שיכיר אותך ואחרי חודש יעשה שיחה עם אבא שלך, ושהוא יתחיל ללכת אליו על בסיס קבוע וישחרר אותך מזה. ואגב, אם אני הייתי יכול - אני הייתי הולך לפסיכולוג חופשי. תאמין לי... הייתי מתחלף איתך. כמה יש לי לספר לו... חחחחחח אני יספק לפסיכולוג הזה עבודה לשנתיים.
 

shfiyut zmanit

New member
גם אני חושב שזה כיף ללכת לפסיכולוג

אבל זה לא העניין פה. עדיף לטאטא הכל מתחת לשטיח. אבא שלי רוצה לשמוע שאני לא הומו. זה טוב לו. זה מרגיע אותו. גם אם פסיכולוג, רופא ופסיכיאטר יגידו לו שאני הומו ושזה בסדר ולא נורא- הוא לא יקבל את זה לעולם. כבר ארבע שנים אחרי שסיפרתי לו והוא עוד חי באיזה סרט. הוא יודע שחייתי אצל "חבר" שישה חודשים, הוא מבין ולא רוצה להבין- אין לי שמץ של מושג מה שעובר לו בראש. אז ככה שאולי עדיף שימשיך לחיות באשליות. למרות שזה שוב יתפוצץ מתישהו.
 

רסקול

New member
או, שאפשר לעשות את הכל קל יותר

נשמע לי שאבא שלך איש נחמד מאוד, לא אלים, שאוהב אותך מאוד אבל מסרב לקבל את המיניות שלך. אפשר לתת לו לחיות בסרט, ואפשר להזמין אותו לארוחות ערב זוגיות עם בן הזוג שלך, ואם יקרה ותחליטו את ובן זוגך למסד את יחסיכם, אפשר להזמין אותו לטקס החתימה על החוזה. או שלא
 

marik

New member
קודם שיקבל תיאורטית את האפשרות

אחר כך שיעשה את זה הלכה למעשה.
 

marik

New member
אתה בעצם מציע לעצמך

לחזור חזרה לארון. זאת ההצעה שלך... אתה באמת מעוניין בה? אתה לא רואה שום פתרון אחר?
 
בוא ננסה לעשות הפרדה

בינך לבין החיים של אבא אבא לא יתגייס לצבא, אבא לא יילך לבחינות הבגרות ואבא לא יילך לאוניברסיטה במקומך... אבא שלך, חשוב שתבין הוא אדם עם רגשות ותחושות וכמה שזה לפעמים קשה, אבל חלק מן ההורים , עוברים את אותו תהליך של הילד-נער שמגלים "פתאום " בדר"כ בתחילת גיל ההתבגרות שהם הומוסקסואליים. התהליך של אבא שלך מזכיר את תהליך ההכחשה והרצון להגשים את משאלת ה-MISSING של הומואים בתחילת דרכם לחפש ולחכות לסטרייסט שאולי יגיע, הסטרייט הנעדר שעוד מעט יגיע... זה מאוד מזכיר, אלף ואחת הבדלות , את ההבדל היסמבולי בין מת לנעדר, כשיש נעדר, יש הרבה סיכוי אבל בעיקר הרבה אי ודאות, כשיש מת אפשר להתאבל עליו ולעתים קרוטבות "להשתקם" ולהמשיך בחיים... ועכשיו אליך, אתה בטוח שאתה הומוסקואל וזה בסדר מבחינתך, אחת השאלות המעניינות מדוע לך חשוב שאבא יקבל אותך? הרי נאמר כאן ואני שותף לדעה שאבא שלך מקבל אותך כמו שאתה למעט הנושא המיני שלך.. אבאא עשה נכון ופנה לפסיכולוג במטרה לעזור לעצמו להתמודד עם "הבשורה " שלך, כמה שזה נראה לך שזאת עוד מניפולציה שלו, אבל עובדה שהפסיכלוג לא פסל ולא אישר את היותך הומוסקסואל, ומצד שני הפסיכולוג , מתוך חוסר היכרות איתך ועם אביך נתן לאביך את התחושה שאוטוטו הסטרייט הנעדר ידפוק על הדלת.. אוטוט הוא יגיע ואז תשקוט הארץ 40 שנה. מצד שני, בתור אחד שמכיר את עצמו כהומוסקסואל , אתה בעצם בצעת תהליך מאוד טבעי שכולנו עוברים בתחושה "האבל על מי שאנחנו לעולם לא נהיה" סטרייטים, זה לא אומר בניגוד לדעות פסולות הטוענות שאתה קצת סטרייט ורק צריך לגלות אותך, אלא שרוב התיאוריות בנושא טוענות כי אין דבר כזה סטרייט אצל הומוססקואליים טהורים ועל המתבגר או האדם המגלה את נטיותו, מבצע בעצם התאבלות על מי שהוא לעולם לא יהיה.. אביך לא מצליח לדלג על השלב הזה... בעוד אתה סיימת את תהליך ההתבגרות, ההתאבלות ואתה שלם עם מי שאתה, אביך לא התגבר על הנעדר שעזב את ביתו לפני יותר מארבע שנים... והנה בא האדם המקצועי ואומר שייתכן ורק ייתכן שהנעדר ישוב לביתו וייתכן שלא. אביך כאדם הרואה את טובת בנו, ושבוי בתפיסה חברתית שעברה מן העולם כי הומוסקסואליות היא מתכון לבעיות, רוצה להיאחז בקש בתקווה שהנעדר תיכף יחזור והילד "יירפא". ואותך זה מרגיז, ודיי בצדק, אבל אני חושב שאין מנוס מלדבר על זה , כי מחיר ההסתרה הוא רק ילבן את האש האצורה בך וגם יגדיל בעיני אביך את התגשמות הנבואה שמעולם לא תוכל להתגשם ואז הפיצוץ כשיגיע הוא יהיה עם השלכות בלתי הפיכות והשלכות הרסניות לכולם. כן אין מנוס מלדבר על הנושא, למרות החוסר הנעימות והפחד מצד אחד,אביך אוהב אותך ובאיזה שלב יקבל אותך כמו שאתה לטוב ולרע. בינינו מה אתה יכול להפסיד משיחה כזו. שיחה כנה ללא תוכחה שלו וללא אמירות כואבו ומכאיבות אלא שיחה כנה מתוך אמפטיה לכאבו ולצערו ולהמתנתו לחלום שלצערך לא תוכל להגשים לו...? מה אתה יכול להפסיד בטווח הארוך משיחה כזו? מה אתה יכול להרוויח מפיצוץ שיקרה מתישהו? אני מארוד פוחד שבפיצוץ גם אבא וגם אתה תשלמו מחיר כבד ולעיתים יודעים איך זה מתחיל אבל לעולם אין לדעת איך זה נגמר והמחיר עלול כואב להרבה שנים כואבות לאחר מכן.
 

marik

New member
וואי יפה

תגיד, למדת פסיכולוגיה או משהו? אהבתי את ההודעה שלך. תוספת קטנה: אנחנו לא יכולים לדעת מה המצב הבריאותי והנפשי של האבא. יכול להיות שקשה לו להתמודד עם כל זה. ההשלכות על האבא יכולות להיות קשות. איפה האמא בכל המצב? אולי שווה לתת לפסיכולוג להמשיך לעבוד עם האבא? אולי לא כדאי לעשות שיחה עם האבא, אלא ללכת לפסיכולוג - לדבר איתו ולהראות לו שהבחור הומו ואז שילך ויטפל באבא ויסביר לו שאין נעדר!! תראה, אני יסביר מאיפה ההודעה באה. אמא שלי עברה אירוע מוחי לפני שיצאתי מהארון. בגלל הסיכון שלה לקבל אירוע מוח שני והרסני, העדפתי לא לספר לה על נטיותי. היציאה שלי מהארון לא היתה כי אני באתי וסיפרתי, אלא היא קראה עלי בעיתון - לא משנה.. סיפור ארוך ואחר לגמריי. זה השפיע עליה קשה... דכאון ומה לא. וגם על אבא שלי שהתחיל לשתות ולעבוד שעות נוספות ולזלזל במשפחה. כאילו הם האשימו את עצמם במה שקרה, כי איפשהו הם קראו או שמעו שזה קשור לגנים וזה עובר בירושה וכנראה מהצד של האבא. לא משנה כמה ניסיתי להסביר להם שאין להם קשר לזה... כלום. אמא שלי וסבתא שלי ז"ל, תמיד רצו שאני יהיה סטרייט ומאמינות שאני עוד יביא בחורה הביתה. בהתחלה עוד ניסיתי להכחיש ולחנך ולהראות להן שאין ממש סיכוי שזה יקרה. כשראיתי שזה לא משנה יותר מידיי, והן בשלהן - ואני רק מחמיר את המצב הבריאותי והנפשי שלהן, העדפתי להפסיק. שיחיו באשלייה. לפחות יחיו טוב. ומה שאני מנסה להגיד פה, שנכון שאני לא יכול לבוא עם הבן זוג שלי לארוחת שבת, ונכון שאמא שלי לא יכולה לבוא אלי לדירה שלי בת"א כשהוא כאן. אבל 99% מהזמן, היא שם ואני פה. אני חיי את החיים שלי כמו שאני רוצה. והיא חייה את שלה כמו היא רוצה. אני לא פוגע בה והיא לא נפגעת לא נפשית ולא פיסית. ואם אני יסתכל על האלטרנטיבה, אז מה הייתי מרוויח בזה שהייתי נלחם בה לקבל אותי? הייתי מקבל אמא חולה, דכאונית, אבא שתוי, בוגדני, משפחה הרוסה - אבל מקבלת אותי ואוהבת אותי? אז נכון שתבוא ותגיד שאולי הם היו משתקמים... ואולי לא. וסביר להניח שאנשים בגיל 50-60 לא ממש ישתקמו. בטח לא כשהם על מדכאי דכאון. קאפיש? לא צריך להגזים וללחוץ על ההדק יותר מידיי... הכל בעדינות ועם המון התחשבות ואהבה וזמן. הכי חשוב זה זמן. אבא שלך אדם משכיל, אינטליגנט, מכיר בפועלו של הפסיכולוג. נצל את זה לטובתך. תפעיל את הפסיכולוג לטובתך. אני מציע - לך אליו, דבר איתו, תסביר לו שאתה הומו ולא יעזור כלום ושאתה מבקש ממנו לטפל באבא שלך ולא להשלות אותו. סמוך עליו שהוא כבר ידע לעשות את העבודה שלו מול אבא שלך. חוץ מזה, תוריד פרופיל קצת לאיזה תקופה כדי שדברים ירגעו, יופנמו, ויספגו - איפה שצריך.
 
הדימוי של הנעד עלה בחדר הטיפול

דווקא בטיפול האישי שלי, שיש מן משאלה לא פתורה אצלי שהנעדר יגיע והראש יודע שלעולם הוא לא יגיע הרגש עוד לא.... כמו שאמרתי בעבר אני לא לגמרי בארון ולא לגמרי מחוצה לו.. נכון אני יחסית בוגר בן 25, אבל זה בסדר... הדימוי הזה עלה, כי צריך להתאבל ולוותר ולהניח על הרעיון שתגיע גלולה ותהפוך אותי לסטירייט כי הגלולה לא תגיע וגם הנס לא . ההמתנה לנס או לגלולה עוצרות אותי מלהתדם ועוצרות אותי ומשאירות אותי במצב של בין לבין בהמתנה מצד אחד ובחיים ליד מצד שני לא ממוש ולא מאפשר מימוש....
 
למעלה