התמודדות ההורים עם אח של PDD

lil123

New member
התמודדות ההורים עם אח של PDD

שלום רב. התאומים שלנו כמעט בני שלוש. אחד אובחן לאחרונה כ PDD והשני מתפתח כרגיל. זו לא היתה הפתעה בשבילנו כי למעשה הגדרת ה PDD היתה רק חותמת לעיכוב התפתחותי מתמשך. בכל מקרה אנו עובדים איתו הרבה (והאמת שהוא ממש השתפר) אבל יש לנו בעיה עם אח שלו שלדעתי מרגיש שלא נותנים לו מספיק תשומת לב. הוא בדיוק בשלב גמילה והוא משתמש בזה בכדי למשוך אליו את תשומת הלב (רוצה שנהיה איתו בשירותים, עושה על הרצפה ועוד). אשמח לשנות תגובתיכם- (אני מאוד אוהבת את האתר) תודה לילך
 

תירתיר2

New member
גם שאר האחים זקוקים לתשומת לב

למרות שאצלנו לא מדובר בתאומים, זה עדיין ברור שיש צורך לחלק את המשאבים בצורה הוגנת. אני מתנגדת לדוגמה להשקעה טוטאלית בילד, כי האחים יוצאים מקופחים (לדוגמה אציין את הסרט על התאומות מבאר שבע) לא שאני אומרת שלא צריך להשקיע בטיפול בילד, אבל לא רק. תנו לו את מה שהוא דורש במידת האפשר. זכרו להנות מהנורמליות שלו ולהתפעל מההשגים שלו . הוא יגמול לכם בכך שיתפתח להיות אישיות שמחה וחיובית, והוא גם יקנא אולי פחות באחיו על תשומת הלב.
 

ריקי 04

New member
ילדים משתמשים בכל מיני דברים

כדי למשוך תשומת לב - מאלף סיבות שבעולם, ומה שאת מתארת זה רק דוגמא אחת, ולדעתי טבעית. ולעניין, התאומים שלנו (3.5) נגמלו סוף סוף
, אבל רק מפיפי...
לגביו (PDD), אין לי תלונות וברור לי שצפוי לנו תהליך ארוך (בינתיים משתדלים לתזמן לחיתול עם וידאו, פעם ביום, לרוב זה מצליח) לגביה, כל יום קקי בתחתונים (בבית, היא יודעת שלא עושים את זה בגן...). ואין שום הצדקה שבעולם (בנות אפילו אמורות להיגמל מוקדם...), חוץ מהעובדה שהוא עושה את זה וזה בסדר - אז איך אני יכולה לכעוס עליה (ואני כן מתרגזת לפעמים, אבל זה לא עוזר כלום). בקיצור, אין הרבה מה לעשות, להיות אח לילד עם PDD זה תיק תיק, ואנחנו ההורים צריכים לנסות למזער נזקים... הסבתות עוזרות המון, ואחותי (דווקא בגלל הסיטואציה אני לא לוקחת לה בייביסיטר). העובדה שהוא לומד בבית (בצהריים ואחה"צ) מפנה זמן בשבילה, אני מביאה/לוקחת אותה הרבה לחברות (שיהיו לה חיי חברה ולא תחיה רק סביבו, גם ככה הם הולכים ביחד לגן, והיא מאד "לוקחת אחריות"). וכן, היא מפונקת, ובגלל הסיטואציה אני מוותרת לה הרבה פעמים (בעלי נורא כועס עלי, והוא צודק, כי צריך לחנך), זה לא קל - אבל להיות עם עוד ילד, רגיל, זאת כזאת הצלה, גם לנו ההורים (שחיים גם את ה-mainstreem) ובעיקר לילד החריג - שיש מי ש"יתעלק לו על הנשמה" כל היום - וזה כל כך חיובי. אחים עושים המון לילדים האלו.
 

lil123

New member
המשך- אח של PDD

ראשית תודה על התשובות. רציתי להוסיף שאולי בגלל שהתאומים הם ילדי הראשונים אז אולי זו תופעה טבעית של קנאה בין אחים ובמיוחד בין אחים תאומים ובמיוחד בין אחים תאומים שאחד מתפתח כילד רגיל והשני לא. מה שהכי מעציב אותי זה- שכבר האח PDD רוצה לשחק ולפעמים אפילו מנסה ליצור קשר עין עם אחיו. האח לא רוצה. אנחנו משתדלים לתת לכל אחד תשומת לב בנפרד. כנראה שנשקול להפריד אותם בשנה הבאה בגן (שניהם באותו כיתה במעון) רק שלאחד יש סייעת 8 שעות בשבוע- כנראה זה מקור הקינאה למרות שהיא משתפת עוד ילדים במשחקים.
 

ריקי 04

New member
אחים, גנים ותשומת לב

גם אצלנו התאומים הם הראשונים (והיחידים...). בכל מקרה, בתחילת תוכנית ה-ABA (לפני קרוב לשנתיים...), לילדה היה קשה, בעיקר עם זה שהכניסו אותו לחדר, והוא היה בוכה... אז הוצאנו אותה מהבית. בגלל כל תהליך האיבחון והעובדה שידענו שיש בעיה, אבל טענו שזה לא אוטיזם, הוא רק צריך מסגרת קטנה... בקיצור ביטלתי את הרישום לגן ורשמתי למשפחתון. חודש לפני שנת הלימודים העובדות כבר היו ברורות. הוא לא הלך למשפחתון, אבל היא נתקעה איתו (לא היה נעים לי מהמטפלת). אחרי חודש וחצי נשברתי והוצאתי אותה משם - פשוט היה קטן עליה. עד מרץ היא נשארה בבית והיתה הולכת כל בוקר לאמא שלי - כדי לא להיות בבית כשאחיה לומד - כי זה היה לה ממש קשה (פעם בשבוע אמא שלי עבדה בבוקר - והבת שלי היתה הולכת איתה לעבודה - עד היום, שנה וחצי אחרי היא זוכרת את זה - לחיוב). במרץ היא נכנסה לגן (אחר מזה שאחיה היה משולב בו), והיתה לה קליטה די קשה (היתה מבלה ימים שלמים בטיולון, כשהגננות העבירו אותה ממקום למקום). בספטמבר (האחרון) אחיה הצטרף אליה לגן. הטיולון הלך - אבל היא היתה צמודה לסייעות שלו. מה שעשיתי היה פשוט לעבוד על הקשרים החברתיים שלה - מפגשים אחה"צ עם שתי ילדות מהגן (בנפרד, זה לא גיל לשלישיות), לאט לאט היא פיתחה את החברות שלה והתחילה להשתחרר ממנו. כיום (כבר די מזמן) היא מבלה את רוב היום עם חברות, אבל לוקחת עליו הרבה אחריות (בעיקר כשהסייעת נעדרת או כשהו מלך שבת...). לגבי העבודה בבית - אחרי שלושה חודשים פתחנו את הדלת והיא חופשית להיכנס ולצאת כרצונה (כשהיא נכנסת - משלבים אותה, ואת החברות שלה, שאיתו בגן...). בסה"כ לקח כמה חודשים אבל היא התרגלה והיום העובדה שמסביבו מסתובבות הרבה מטפלות - מאד טבעית לה (היא אמרה לאמא שלי לפני כמה ימים, שהיא לא אוהבת שאנשים זרים מסתובבים בבית שלנו - אבל עכשיו זו תקופה של ראיונות - סייעת לשנה הבאה, אני מקווה לסיים מהר). התלבטנו לגבי שנה הבאה, ואולי היה עדיף להפריד, אבל בסופו של דבר הם יהיו ביחד. פשוט כי הגננת היא הבחירה האולטימטיבית לשניהם (כל אחד משיקוליו הוא). זה הסיפור שלנו, היא מקסימה איתו, מחזרת אחריו ונדבקת... וזה נהדר !!! אולי זה ככה כי היא בת, אולי זה היה שונה אם היה לו אח (ויכלה להיות גם אחות שממש לא היתה משתפת פעולה), אבל זה מה שיצא, ויצא ממש טוב.
 

נונינה1

New member
גם אנחנו תאומים........

ושני בנים, האחד התעלם לחלוטין מאחיו עד גיל 4 ואחיו התרגל למצב ולא ניסה כמעט ליצור קשר, אבל בגיל 4 הילד התחיל להתקדם בקצב ודוקא אז אחיו ה"בריא" התחיל עם "תיקים" - השינויים באחיו היו לו קשים מדי, ושלחנו גם אותו לטיפול רגשי (פסיכולוג) שהוא סיים אגב בשבוע שעבר - הם בני 7. קינאה יש תמיד, משני הכיוונים, אבל זה נכון גם לילדים רגילים. הסברתי להם פעם שאני לא אמא הוגנת אל אמא מתאימה - אני מתאימה לכל אחד מה שמתאים לו. אבל זהו נושא שילווה אותנו כל החיים (כמו אותי ואת האחים שלי...)
 
למעלה