התמודדות חדשה עם השאלה מעבר

mamajoni

New member
התמודדות חדשה עם השאלה מעבר


אתמול הייתי עם הבת שלי במרפאה ובמקרה פגשתי מישהו שעבדתי איתו לפני שמונה שנים, כאשר הייתי בהריון תאומים ומשם יצאתי לשמירה והריון הסתיים בלידת תינוק מת ותינוקת שכיום היא ילדה - בת 7,5. אז הוא ישר שאל אותי :"איפה ילדה השניה?" (כנראה הוא היה בטוח שילדתי אז שתי בנות) לא ידעתי איך להגיב, הבת שלי לידי היא התאומה ששרדה... אז שיקרתי, אמרתי שהוא טועה, הוא שוב אמר שהוא חשב שהיו שתיים....התחלתי לומר לו שיש לנו עוד שני בנים קטנים, רציתי להעביר את הנושא... אביטל לא ממש הבינה על מה מדובר... היא כן יודעת שהיה לפניה אח ושהוא נפטר בבטן, אבל היא לא יודעת שהוא היה תאום שלה. בנתיים אני שומרת את זה בסוד ממנה...
זה לא פעם הראשונה שאנשים זוכרים שאני הייתי בהריון תאומים ואני בטוחה שאותם אנשים בטוח גם ידעו איך ההריון שלי הסתיים, אבל הם לא זוכרים על האובדן. רק ברגע שאני מכזירה על זה שוב, הם פתאום נזכרים כאילו הייתה איזו הדחקה אצלם במוח.
אבל ההתמודות החדשה שלי היא מול הילדה, מה אני אמורה לעשות כששואלים את השאלה בנוחכותה? לחתוך? לשקר?
אני כבר לא חושבת על הרגשות שלי, רק מה שזה יכול לעשות לה...
בבקשה, אולי יש למישהי עצה?
 
איזו שאלה קשה, אמא של יוני

האמת אני מתחילה כבר לחשוב על זה בכיוון של רוני שלי, שהיא כרגע בת שנתיים וחצי, ומתחילה להבין ולזכור ולשמוע כשאני עונה "אח שלה מת" בנוכחותה. את מרגישה שמבחינת אביטל זה יהיה הבדל דרמטי בין אח לאח תאום? יכול להיות שהפתרון ההכי נכון זה לענות אני כרגע לא רוצה לדבר על זה (כי הילדים נוכחים ושומעים) ולסגור את הנושא לגמרי? זה מה שאני שוקלת לעשות, באופן קבוע מכאן והלאה. לשקר נראה לי בעייתי מדי, כי זה יציף אצלך דברים שיקח הרבה זמן להרגיע. ובכלל אני נגד לשקר. האינסטינקט שלי בהתייחס לבת שלי אומר לחתוך...
 

mamajoni

New member
תודה על התשובה,

ולגבי הבדל בין אח שלה לאח תאום, אני כן יודעת שזה הבדל מאוד משמעותי עבורה. אביטל מאוד רגישה, בהתחלה היה לה מאוד קשה לשמוע ולקבל שהיה לה אח שנפטר לפניה. אבל עכשיו היא יכולה לדבר עליו בלי דמעות ובלי שהלב שלה מתקבץ. היא גם דורשת ממני להגיד שיש לה שלושה אחים - אחד בשמיים, אחד שהולך לגן ואחד שנשאר עם סבתא בבית. היא מרגישה שזה נכס של המשפחה, משהו שמבדיל אותנו ממשפחות אחרות, משהו מיוחד. היא גם מוכנה לספר על זה לחברות שלה ועבורה זה הפך לשגרת חיים. אבל עדיין המשאלה שלה, שהיא כתבה בכיתה על עץ המשאלות בלוח - "המשאלה שלי שהיה לי אח בשם יונתן" הכוונה שהוא היה חי וקיים... גם פעם דיברתי איתה בצורה היפוטטית, האם היא רצתה להיות תאומה עם אח או אחות וכמובן היא מאוד רצתה, אבל אמרה שהיא לא הייתה יכולה לשאת, אם היה קורה לו/לה משהו בדומה למה שקרה ליונתן.
מאוד כואב, אבל אני בכל זאת חושבת שזכותה לדעת על עברה, על תחילת חייה, על איך היא נולדה. אני בטוחה שבתת-מודע היא כן יודעת שהתחילה את דרכה לא לבד, 33 שבועות הוא היה חי ומתפתח יחד איתה...
בקיצור שאלה של מתי... וגם היא כבר שואלת מתי "נחגוג" לו יום הולדת - אני מסבירה לה שאנחנו יכולים לציין את יום הפרידה ממנו, כמו בטקסים שהיא מכירה מבית הספר. אבל היא רוצה משהו מוחשי, משהו אמיתי, משהו שיתן לו מקום ולא רק מקום דמיוני בלב....
 

shoosh101

New member
נשמע שהיא ילדה מאוד רגישה (במובן הטוב של

המילה). עצם זה שהיא נותנת מקום בחייה לאחיה שאיננו זה דבר מדהים בעיני.
כמוך, אני מאמינה שלילד יש זכות לדעת על עברו, השאלה באיזה גיל הם בשלים כבר לקבל את העובדות הכואבות. לפעמים נדמה לי שמשהו שגדלים איתו מגיל צעיר הוא פחות טראומטי ממשהו שמגלים רק בגיל בוגר (קחי לדוגמא ילדים מאומצים שיודעים שהם כאלה, מול אלה שמספרים להם רק בגיל מבוגר ואז זה שוק בשבילם, למרות שהרבה מהם מעידים שעמוק בלב הם הרגישו). אני חושבת שאת זו שמכירה את ביתך טוב מכולם. אם הסיטואציה שתיארת קרתה כבר כמה פעמים, נראה לי שילדה רגישה כמוה בסופו של דבר תקלוט שאת מסתירה ממנה משהו, ואולי עדיף פשוט לספר, ברגע שנכון לך, באוירה רגועה ובלי שמישהו חיצוני כופה זאת עליך (כמו בסיטואציה שתיארת שנאלצת לשקר בה).
 
את יודעת

עכשיו כשאני קוראת את התשובה שלך, כמה שאביטל עוסקת בזה ורגישה לאובדן אחיה, אולי באמת הדעה שלי לא לוקחת את זה בחשבון (סתם כי אני מתקשה לתאר לעצמי איך אני אספר לרוני על אושרי לפני שהיא תהיה ממש אשה). וייתכן שהדבר הנכון הוא פשוט לספר לה מיוזמתך, ואחרי כמה ימים של עיכול הבשורה הקשה לא תהיה לך הבעיה הזו,
ההתלבטות פשוט תגמר?
אני יכולה לשאול אותך משהו? למה בכלל סיפרת לה (ויש לי איזשהו ניחוש פרוע שזה פשוט יצא מנפשך בצורה לא נשלטת לחלוטין). והאם השניים הקטנים יותר יודעים גם, ואיך הם מגיבים?
 

mamajoni

New member
,תמיד רציתי לספר לה

והייתה לי הזדמנות מתאימה, כשהיא הייתה בת 5,5 היה לה דף מגן עם משבצות עבור בני המשפחה, לכתוב משהו על כל אחד לכבוד יום המשפחה. אז תוך כדי מילוי הדף, אני סיפרתי לה שיש לה עוד אח שהיה לפניה. זה יצא די טבעי מדברים על מבנה המשםחה, מדברים על מי יש מי ואז הדבקנו מדבקות ליד כל דמות ולדמות של יונתן נתנו מדבקה קטנה של ספידרמן מעל הענן בשמיים. גם מגיל צעיר היא הבינה את מושג המוות והאובדן בסרטי ילדים לדוגמה במבי, כאשר אמא שלו נהרגה. אני סיפרתי לא לה כאשר היה לה מושג על אלוקים ואיזשהו עולם הבא ושהנשמה לאחר מוות של גוף עולה למלה חשוב לציין שאנחנו לאדתיים, אבל אני גם מאמינה שיש שם משהו למלה.הבנים עדיין אין להם מושג על וגם אין מושג על מוות וזה לא נקלט, אני בטוחה שבצורה טבעית, אביטל תספר ליובל בשנה הקרובה והוא יוכל להבין את זה. בנימין עדין קטן ואין לו דעה. בטוח שזה שוב יצוץ כאשר אני אספר לה על ההריון הנוכחי, בטוח היא תגיב בחרדה מסוימת לגבי שלומו/ה של העובר/ית. מקווה לטוב, ואני מתכוונת לספר ממש מאוחר בסביבות שבוע 28. גם בגלל שאני לא מספרת על ההריון לאמא שלי, ממש לא בא לי לספר לה, היא חושבת שגם שלושה ילדים זה הרבה ובטוח תעשה לי חור בראש בגלל שאנחנו החלטנו לגדל עוד ילד נוסף.
גם אני זוכרת שאביטל ציירה ציורים הקשורים לקיום אחיה, איך הוא חי אצל אלוקים בשמיים, היא אמרה שציירה את זה בגן שהיה לה עצוב והיא חשבה עליו...
וגם נאי חושבת שהשינוי בגישה הוא צריך להיות בתוך משפחה כולה. חשוב לתת מקום, אפילו מקום קטן ומישהו שלא חי פיזית איתנו, אבל בטוח קיים בלבינו. אז המוסתר הופך לשגרה,למשהו עוד שקרה במשפחה.
 
גם אני מאוד רוצה לספר

אני תמיד מדמיינת ארוחה משפחתית ביום הולדת שמונה עשרה של אושרי, רוני מגיעה במיוחד מהצבא, הילדים האחרים כבר בחטיבה או תיכון, ואנחנו יושבים לשולחן יחד ואני מוציאה עוגה עם שמונה עשרה נרות ומספרת להם שיש להם עוד אח. מאוד ריגשה אותי הדרך שבחרת, מתחשבת ורגישה, ועדינה. נדמה לי שאשאר בינתיים עם החלום שלי, בלאו הכי כרגע זה ממש מוקדם להחליט. תודה.
 

ידי קסם

New member
הזדמנות טובה היתה לך וטוב שניצלת אותה


וכמובן שהאיך ומתי תלוים גיל, בגרות ורמת הבנה של הילד...

אביטל שלך נשמעת לי מקסימה, בוגרת ומלאת רגישות!

מטופזי שלי שהיתה בת 3 וחודשיים כשזה קרה לנו לא יכולנו שלהסתיר, ההפך הנכון איתה היה לשתף, לעבד, לחשוף... הלא עד רגע לפני הלידה הכנו וחשפנו אותה לקראת בואה של התינוקת החדשה שעומדת להיולד ולהפוך לאחותה. נכון שהיא עדין לא מבינה את משמעות מושג המוות, בראיה שלה לירז ז"ל הלכה לאיבוד כמו שהכלב של החברים אבד.
אבל היא בהחלט שחשופה. אם זה ע"י מנורת נר הנשמה התמידי שתמחוברת לשקע בסלון ודולקת באופן קבוע ואם זה על נר הנשמה שאני מדליקה מידי שישי וכל 27 בחודש.
אני אישית לא מאמינה בלהסתיר, לא מהחושבות שזה לא בריא לחשוף אותם לזה כפי שהרבה כבר הספיקו לאמר ולשדר לי. אם כי כן יש לשים דגש לאיך, מתי וכמה...
 

mamajoni

New member
גם אני בעד לספר

אבל במצב של אביטל, היא כבר יודעת את האמת החלקית שגילינו לה, שאלה מתי היא כן תהיה מוכנה לעבד את השינוי במידע שנתנו לה כבר. אני מניחה שכל הקושי הוא בדרגת האובדן. מסתם אח לאח קרוב יותר לתאום שלה, למישהו היה אמור להיות את החיים בצורה דומה מאוד לחייה כיום. כמו שאני כבר כתבתי, הקושי הוא להתמודד עם "אילו הוא היה חי" אז היא כן יודעת את המסלול החיים שלו.. גן ביחד... בית ספר.. ללמוד בכיתה השני... תחומי ענין, בילויים משוטפים. כמו אצל תאומים אחרים - יומי הולדת ביחד... בקיצור זה מה שמכביד על ההחלטה...
 

נושנוש11

New member
לפי דעתי יותר טוב לספר לה את האמת

כשהייתי בהריון עם התאומים לא סיפרנו לבת שלי שמדובר בשניים, היינו כמה חודשים אחרי אובדן כואב בשבוע 27 ורצינו "למזער נזקים", אם אחד מהעוברים לא ישרוד נוכל לא לספר לה מעולם שהיו שניים...
ואז, אחרי חודש וחצי בשכיבה בבי"ח, הם נולדו ושרדו שלושה ימים בלבד ובלב שבור סיפרנו לילדה שהכל נגמר אבל לא היינו מסוגלים לספר לה שהיו שניים, חשבנו שהיא לא תוכל לשאת את זה, רצינו להקל עליה.
באותה תקופה היינו בקשר עם הפסיכולוגית של הגן והיא המליצה בחום לספר לה את האמת, היא טענה (ובצדק) שבמוקדם או מאוחר הילדה תדע שהיו תאומים ואז היא יכולה לחשוב שאם שיקרנו לה בעניין הזה אז כנראה שאנחנו משקרים גם בנושאים אחרים... לפגוע באמון.
אנחנו החלטנו לספר והדבר הראשון שהבת שלי שאלה- בת חמש וחצי- היה למה שיקרנו לה.

מבינה מאוד את ההתלבטות, לא פשוט לדעת שהיה אח תאום שאיננו...
 
למעלה