התנגדות לשינוי

התנגדות לשינוי

רק כשנדמה היה שהנה התחלתי במסלול חיים חדש, הבנתי שזה לא מספיק רק לקבל את ההחלטה הנכונה לביצוע ולהאמין בה בכל הכוח, העיקר הוא להתנות על המוח לקבל את רעיון החידוש. הדבר הכי קשה להזזה בעולם הם הההרגלים. ברגע שהמוח מקובע על משהו, הוא לא יוותר עליו בשום פנים ואופן ויעשה הכל על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. אני כשלעצמי כבר לקחתי את ההחלטה שככה אני לא מוכנה להמשיך לחשוב באותה הצורה בה הייתי מורגלת, ושאני רוצה להמשיך לצמוח ולהתפתח, אך מה לעשות שההחלטה אינה תלויה רק בי אלא גם בשרץ השרוי במוחי שדוחה כל החלטה שאני מקבלת ומחליט שזה לא מקובל עליו השינוי שאני מבצעת בעצמי. זה מין מאבק פנימי כזה, כשסוף סוף היה נדמה לי שעליתי על דרך המלך ודברים עומדים לקבל גוון אחר בחיי, כבר כתבתי לעצמי את כל אותם השינויים הצפויים שאני מאחלת שיקרו, כולי מלאת תקווה שיש סיכוי לדברים חיוביים בחיים ושהכל זה רק דרך ההסתכלות על המציאות. כבר חשבתי שהנה תבוא הגאולה ואני אשתחרר מאותה הפסימיות שמלווה אותי כל חיי, שמגיע לי כל הטוב בעולם ואני בכיוון הנכון להגשמה ומימוש הפונציאל. כעת אני נמצאת במלחמה יומיומית עם העצמי שמתנגד לשינוי. נכון שזה תהליך שאמור להיות מהנה ומלא ריגושים וחוויות, אלא שאצלי זו ממש מאבק בין העבר להווה, בין אותו החלק של המוח שמחזיק ולא מסוגל לשחרר את אותה האמונות, סטריאוטיפים והתפיסות לגבי דרך ההתנהלות של הרגש, חשיבה וההתנהגות. למרות שאני מתמידה כמה שיותר לא להכנע ולהתקדם עם הלב, איכשהו השכל מחזיר אותי אחורה להרגלים הישנים כי זה מה שנוח לו. הוא לא מוכן לשתף איתי פעולה, יש לו חיים עצמאיים משלו. חשבתי על הנושא, ונראה לי שהסיבה ההגיונית האפשרית היא שהחיבור של המודע לתת מודע אשר כל כך רפוי וחלש עד כי נוצר חוסר תיאום בין השניים, דבר שבא לידי ביטוי באי ודאות, קשיי החלטיות, קושי לגבש עמדה ברורה. אולי המוח אשר מנתח, בודק, מסיק מסקנות והסלקטור של מה שנכון, מקובל, הגיוני חיוני יכנס ואת מה שהוא לא מסוגל להבין את התכלית העומדת מאחורי ההחלטה הוא ידחה. אולי בגלל אי הרציונאליזציה של צורת החשיבה החדשה , כל כך קשה לו לעבור את גבולות האפשרי ולקבל את השינוי שלי...( אנחנו כל הזמן בקונפליקט) סיבה נוספת היא אולי בגלל שאני עוד לא ממש מחוברת לעצמי (אני מעלה כל מיני סיבות אפשריות) מה דעתכם?? נשמע הגיוני? איך אפשר בכל זאת לעקוף את גבולות המוח ולהתנות לו לקבל את ההשקפה החדשה של שינוי?
 

גור42

New member
פשוט - תוכיחי לעצמך שהשינוי אפשרי.

יש לי הצעה בשבילך: תעלי לפורום דבר אחד שאת רוצה לשנות בחייך, אבל חוששת שהוא בלתי-אפשרי או לא הגיוני. ואני אעזור לך להביא טיעונים הגיוניים שיפיגו את החשש הזה. רק תשתדלי לעשות את זה מהר, כי הפורום הזה עומד להיסגר בעוד שעות ספורות (בין שעתיים ל-26 שעות, לא יודע מתי תפוז יחליטו להוריד את הפורום באופן סופי).
 
שינוי בחיים

בין הדברים הקריטים שמציקים לי עכשיו זה הקטע החברתי. בגלל שכל אותם השנים הייתי נערה סגורה ומנותקת מהסביבה, לא היו לי הרבה חברים כי פחדתי ליזום קשרים חברתיים. עניין זה נותן אותותיו עד היום. למרות שאני מנסה להיות יותר תקשורתית ולזרום עם האנשים, זה עדיין מאוד לא נוח לי להפתח אל אנשים ולהיות אני עצמי ללא כל הצגות או משחקים מצידי בשביל להגיע להגדרת מצב משותפת.מרגישה מוזר בחברתם בהחלט אפשר להתחיל מזה
 

גור42

New member
והטיעון הגיוני (לכאורה) שחוסם אותך?

נסי להשלים את המשפט: השינוי הזה נראה לך בלתי אפשרי, או לא הגיוני, כי __________________
 
ככה פועל המוח

שינוי נראה לי בלתי אפשרי כי המוח היה מורגל למצב של בדידות, של ריחוק ממצבים חברתיים, של קיום חיים בתנאים בהם התרחשו. זה בדיוק מה שדיברתי על ההרגלים של המוח לחיות ע"פ מסגרת מחשבתית מסויימת. ככה חייתי כל הזמן ולכן השינוי עכשיו נדחה.
 

גור42

New member
האם זה תקף לכל האנשים בעולם?

או שאת חושבת שאנשים אחרים יכולים לשנות הרגלים ורק את לא?
 

ניאו30

New member
לדעתי

החשיבה היא המחסום.כלומר,לא חשיבה כחשיבה,אלא חשיבה אינטלקטואלית-שכלתנית המנסה למצוא את ההגיון בדברים...ולדעתי, כלומר הדרך שעבדה בשבילי בנושא הזה,הדרך לעקוף את גבולות המוח היא באמצעות הליכה כנגדו...אמרת את זה בעצמך,וזה משהו שאני מאוד מסכים איתך " כמה שיותר לא להכנע ולהתקדם עם הלב, איכשהו השכל מחזיר אותי אחורה להרגלים הישנים כי זה מה שנוח לו. הוא לא מוכן לשתף איתי פעולה, יש לו חיים עצמאיים משלו. "-אבל במשפט הבא המתחיל ב"חשבתי על הנושא, ונראה לי שהסיבה ההגיונית האפשרית היא..." את סותרת את ההבנה הזו כי את מנסה להשתמש במוח כדי לעקוף אותו.תסתכלי על התמונה הגדולה-מודעות לעניין יש לך...כעת נותר לך "רק" לגשר על הפער בין המודעות למציאות היומיומית ולמה שאת עושה. זה צריך לעודד אותך...ועוד סיבה לכך,וגם משהו שיכול לעזור לך לראות את הדברים בצורה אחרת-הרגלים.זה משהו שנטמע עמוק בגוף,בנפש ובמחשבה...מגיל קטן ביותר...ועכשיו את מנסה להתמודד עם המציאות של ההרגלים שנרכשו ואת לא אוהבת,אבל זה לא משהו שישתנה בבת אחת ולא תוך זמן קצר...זה משהו שלוקח לו זמן להבשיל בתוכך,לבעבע...עד שהוא נהיה "מוכן",את נהיית מוכנה,מבפנים,לקחת את הצעד הבא...את המעבר בין המודעות לעשייה.
 

גור42

New member
אבל מי אמר שהשכל חייב להיות מכשול?

אני מסכים לגמרי עם שניכם, שצריך ללכת עם הלב. אבל, במידה ואפשר לגייס גם את השכל לצד הלב, זה לא עדיף מאשר להילחם עם השכל? אני טוען שאין שום דבר הגיוני בהצבת מכשולים בפני עצמך. האם זה נראה לך *הגיוני* לקבוע ליכולותיך מגבלות מראש, כאשר יש בעולם סיפורים מופלאים על בני 60 שהפכו לטריאתלטים, נכי רגליים שהפכו לשחקני פוטבול מצטיינים, ואנשים עם שיתוק מוחין שהפכו לאקדמאים? הסיפורים האלו, ועוד רבים כמוהם, מוכיחים מעבר לכל ספק: אין גבול ליכולת הנפש האנושית. אין דבר העומד בפני הרצון. זו איננה אמונה חסרת היגיון. נהפוך הוא - זוהי מסקנה *הגיונית* בלתי-נמנעת, שניתנת להסקה מהראיות שבשטח. ובכל זאת, החשיבה ה"מקובלת" נוטה להתעלם מהדברים האלו. ספר לאדם הממוצע ברחוב את האחד הסיפורים המופלאים האלו, והוא יגיד לך משהו בסגנון של "טוב, זה בן-אדם מיוחד. אצלי אין סיכוי שזה יעבוד". למה? ככה! וגישה כזאת - זה נראה לך הגיוני?
 

ניאו30

New member
גור,כתבתי את זה קודם

שלא החשיבה כחשיבה היא המכשול אלא הסוג חשיבה המנסה לנתח את הדברים וכדומה. אני מסכים עם מה שכתבת,ואף הייתי אומר שחשיבה מועשרת היא אחד מאלו שהופכים את האדם ל"נזר הבריאה",שהרי זה אחד מהמבדילים את האדם מהחיה.אני חושב שחשיבה מועשרת היא הדבר שהכי יכול לתרום להתפתחותו של אדם. השאלה איך מגיעים אליה? או שאלה של מה מקדים את מה-האם צריך שינוי מחשבתי כדי לשנות את המציאות המעשית? או צריך לשנות את העשייה,ובעקבותיה תשתנה החשיבה? שיטות רבות,ואני מניח שגם אתה אולי,דוגל בדרך הראשונה...וזה לגיטימי לחלוטין! אני חושב(כן...חחח),נוטה יותר לעבר הדרך השנייה...כך,לפחות אני חש שזה היה נכון בשבילי.הרי אין כאן אמת מוחלטת,יש דרכים שונות,וכל אדם בוחר בעצמו מה שמתאים לו,לאופיו המיוחד,ומה שנכון לו לאותו הזמן,שזה גם מרכיב חשוב בהחלטה.מה שאומר שכרגיל זה שילוב של השניים,איזון בינהם שכל אחד שצריך למצוא בעצמו. אני,כרגיל,מסתכל על דרכי למידתם של ילדים,לפחות כפי שאמור להיות,או כפי שתמיד היה בהתאם לטיבעו של הילד,של האדם... אז,הם קודם עושים,עושים ועושים...ורק בגיל מאוחר יותר מתפתחת אצלם המחשבה המופשטת והיכולת לנתח את הדברים.ככה הם לומדים את הדברים,את העולם ואת עצמם בצורה טבעית המותאמת למבנה האנושי שלהם. אז ניתן לומר,וזו בהחלט אפשרות סבירה,שכאדם בוגר היכולת החשיבתית שלך כבר קיימת, ולכן התהליך צריך להיות הפוך-שדרך החשיבה אתה משנה הרגלים ופעולות של חיי היומיום שלך.אני חושב שלא ככה,במיוחד בתקופתנו,מכיוון שהחשיבה השכלתנית כל כך השתלטה עלינו,במובנה ה"רע" של המילה,ולכן,לפחות לגביי עצמי,מדובר בתהליך התבגרות מחודש, תהליך של חינוך עצמי מחודש,ללמוד לחשוב מחדש בצורה "טובה" יותר,בצורה בריאה יותר...ולדעתי,הילדים הם הדוגמא הכי טובה בשבילנו-מה שהם עושים ללא מודעות אנחנו יכולים לעשות עם מודעות,כדי להטמיע בצורה כוללת ומלאה יותר הרגלים חדשים שאנחנו רוצים להכניס לחיינו..
 

גור42

New member
נכון. יש דרכים רבות להגיע לשינוי.

וגם נכון שהדרך שלי והדרך שלך שונות. אבל המסקנות, בסופו של דבר, זהות. תראה, להיגיון יש מגבלה חמורה אחת, והיא - שמסקנה הגיונית תהיה תקפה רק במידה שהנחות היסוד שלך תקפות. כל עוד האדם מודע למגבלה הזאת של ההגיון, אין שום בעיה. הבעיה מתחילה, כשאנשים מסרבים לבדוק את הנחות היסוד שלהם, ומבססים תילי תילים של מסקנות סבוכות על אותם יסודות לא יציבים. הבעיה הזאת, של חוסר בדיקה מעמיקה של אמונות הבסיס שלנו, תמיד היתה קיימת. רק שהשכלתנות המודרנית החריפה אותה - גורד שחקים עם יסודות רעועים, זו בעיה הרבה יותר חמורה מבית קטן הבנוי על אותם יסודות. וכל גורדי השחקים המטאפוריים האלו גם גורמים לאנשים לתחושת בטחון כוזבת - "הרי השתמשנו בהגיון. אז לא יכול להיות שאנחנו טועים"... אני עצמי הייתי נופל הרבה בפח הזה. היום אני יותר זהיר, ובודק טוב טוב את הנחות היסוד שלי לפני שאני מפעיל את הניתוח השכלתני.
 
למעלה