התנתקות ב` (המשך) - קסנדרה
התנתקות (המשך) קצת כאב, קצת אכזבה קצת געגוע, אבל אני לא מוחלת על גאוותי, לא מתקשרת אפילו לא בכדי לברר אם חלילה קרה לו דבר מה. הרי לו, לא יכול לקרות כלום, האמנתי עמוק עמוק בתוך לבי. ביטלתי זאת מכל אפשרות והמשכתי בחיי. עבר שבוע. יותר כאב, יותר געגוע ומחשבות נוגות. מה כבר אמרתי, מה כבר עשיתי שגרם לו להתנתק? הרי חזר והפגין התלהבות וטען שנהנה מהשיחות ומכל רגע וכבר מתגעגע לשיחה הבאה, מה קרה ???? עברו שבועיים, הכאב מתחיל לחלוף, הגעגוע הופך לזכרון מתוק ומקווה שלא קרה לו חלילה כלום. צלצול טלפון, האיש שלי מעברו השני של הקו, שיחה רגילה ממש כאילו לא קרה דבר, כאילו שיחתינו האחרונה הייתה רק אתמול. ``לאן נעלמת..?`` הקשיתי, ``הייתי בחו``ל...`` השיב בקול מהוסס משהו ושלא כהרגלו עבר מיד למשפט הבא. הוא שיקר, ידעתי מיד. ``רוצה להיפגש...?`` שאל כאילו לא היה ברור לשנינו שגם אם אשיב בשלילה או בהססנות מעושה, ניפגש בקרוב. נפגשנו פסעתי מתחנת הרכבת לכוון הכביש, הבטתי ימינה מחפשת במבטי, משמאלי צפרה מכונית, הפניתי את ראשי. במכונית חונה ישב נהג שסימן לי בידו להתקרב לעברו. הבנתי שזה האיש שלי. התקרבתי למכונית, הדלת נפתחה, התכופפתי והבטתי בפניו. איש יפה תואר עם חיוך מאושר, פנים קורנות בטחון עם מבט תכול בהיר שאפשר לטבוע בתוכו, זה האיש שלי, הרהרתי והייתי מאושרת. נכנסתי למכונית ישבתי לצידו, החלפנו מבטים מחוייכים ללא מבוכה, הייתה הקלה, סוף סוף ידענו שאף אחד משנינו לא איכזב. לפני הפגישה שאלתי אותו ``מה יהיה אם תראה אותי ותתאכזב...?`` השיב ``לא יכול להיות, אני מרגיש אותך, אני בטוח שלא, בטח את תתאכזבי ממני...`` ``אני? לא. לי לא חשוב היופי, לי חשובה האישיות, מספיקה לי האסטתיות...`` כך המשיך הדיאלוג בינינו בו כל אחד מאיתנו היה בטוח שיאכזב את הצד השני. כמה שמחנו שלא התאכזבנו ולא איכזבנו. לא הייתה מבוכה, היה מפגש טהור, היינו מאושרים ומרגע לרגע היה יותר נעים ביחד ולא רצינו להיפרד. כשנזכרנו שעם הפרידה מתחיל געגוע הייתה לנו הפרידה קשה שבעתיים. נפרדנו לאחר מספר שעות כבר היינו שוב בשיחת טלפון, ובבוקרו של יום המחרת שוב שוחחנו בטלפון והגעגוע הולך ומתעצם. ושוב התנתקות !!! הכאב הפעם חזק יותר, הגעגוע קשה יותר. האם גם הפעם נסע לחו``ל ??? קסנדרה
התנתקות (המשך) קצת כאב, קצת אכזבה קצת געגוע, אבל אני לא מוחלת על גאוותי, לא מתקשרת אפילו לא בכדי לברר אם חלילה קרה לו דבר מה. הרי לו, לא יכול לקרות כלום, האמנתי עמוק עמוק בתוך לבי. ביטלתי זאת מכל אפשרות והמשכתי בחיי. עבר שבוע. יותר כאב, יותר געגוע ומחשבות נוגות. מה כבר אמרתי, מה כבר עשיתי שגרם לו להתנתק? הרי חזר והפגין התלהבות וטען שנהנה מהשיחות ומכל רגע וכבר מתגעגע לשיחה הבאה, מה קרה ???? עברו שבועיים, הכאב מתחיל לחלוף, הגעגוע הופך לזכרון מתוק ומקווה שלא קרה לו חלילה כלום. צלצול טלפון, האיש שלי מעברו השני של הקו, שיחה רגילה ממש כאילו לא קרה דבר, כאילו שיחתינו האחרונה הייתה רק אתמול. ``לאן נעלמת..?`` הקשיתי, ``הייתי בחו``ל...`` השיב בקול מהוסס משהו ושלא כהרגלו עבר מיד למשפט הבא. הוא שיקר, ידעתי מיד. ``רוצה להיפגש...?`` שאל כאילו לא היה ברור לשנינו שגם אם אשיב בשלילה או בהססנות מעושה, ניפגש בקרוב. נפגשנו פסעתי מתחנת הרכבת לכוון הכביש, הבטתי ימינה מחפשת במבטי, משמאלי צפרה מכונית, הפניתי את ראשי. במכונית חונה ישב נהג שסימן לי בידו להתקרב לעברו. הבנתי שזה האיש שלי. התקרבתי למכונית, הדלת נפתחה, התכופפתי והבטתי בפניו. איש יפה תואר עם חיוך מאושר, פנים קורנות בטחון עם מבט תכול בהיר שאפשר לטבוע בתוכו, זה האיש שלי, הרהרתי והייתי מאושרת. נכנסתי למכונית ישבתי לצידו, החלפנו מבטים מחוייכים ללא מבוכה, הייתה הקלה, סוף סוף ידענו שאף אחד משנינו לא איכזב. לפני הפגישה שאלתי אותו ``מה יהיה אם תראה אותי ותתאכזב...?`` השיב ``לא יכול להיות, אני מרגיש אותך, אני בטוח שלא, בטח את תתאכזבי ממני...`` ``אני? לא. לי לא חשוב היופי, לי חשובה האישיות, מספיקה לי האסטתיות...`` כך המשיך הדיאלוג בינינו בו כל אחד מאיתנו היה בטוח שיאכזב את הצד השני. כמה שמחנו שלא התאכזבנו ולא איכזבנו. לא הייתה מבוכה, היה מפגש טהור, היינו מאושרים ומרגע לרגע היה יותר נעים ביחד ולא רצינו להיפרד. כשנזכרנו שעם הפרידה מתחיל געגוע הייתה לנו הפרידה קשה שבעתיים. נפרדנו לאחר מספר שעות כבר היינו שוב בשיחת טלפון, ובבוקרו של יום המחרת שוב שוחחנו בטלפון והגעגוע הולך ומתעצם. ושוב התנתקות !!! הכאב הפעם חזק יותר, הגעגוע קשה יותר. האם גם הפעם נסע לחו``ל ??? קסנדרה