"התפסן בשדה השיפון" זה הספר הטוב ביותר שנכתב במאה ה-20. נקודה. סוף סיפור.

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
אתה בוודאי יודע שאין לי סבלנות לקרוא מילים ארוכות.
אגב בילדותי קראתי המון ספרים ומאד נהניתי מהם.
עכשיו אפילו את התקציר של הספר שציינת, אין לי סבלנות לקרוא.:)

התפסן בשדה השיפון / סלינג'ר - תקציר הספר | טקסטולוגיה (textologia.net)
זה על ילד בן 17 שמחפש את עצמו ואת המקום שלו בעולם במשך שלוש ימים ושלוש לילות בניו-יורק סיטי בחג המולד של שנת 1951.
 

ai27

Well-known member
הספר הכי מדכא שקראתי אי פעם
ואני קורא הרבה
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
הספר הכי מדכא שקראתי אי פעם
ואני קורא הרבה
אני מקווה שאתה מתכוון לזה במובן הטוב.

זה שספר הוא "מדכא" או "מעציב" או "מדכדך" או מה שלא יהיה, לא אומר שהוא לא טוב. לפעמים, בדיוק זה, אומר שהוא כן טוב.

כי לא כל ספר נועד להצחיק אותך או "להעביר את הזמן בכיף".

הספרים הכי טובים הם ספרים פילוסופיים או עם מסרים חשובים וחזקים, וספרים כאלו לרוב לא יצחיקו או "יעבירו את הזמן בכיף", אלא יגרמו לקורא לחשוב, להרהר, ולפעמים גם ידכאו אותו.

התפסן בשדה השיפון מדכא כי הוא גאוני, וכי הוא גאוני בצורה מדכאת.

המסרים. השיחות. הפילוסופיה. זה הכול גאונות טהורה.

זה ספר על עצבות, וזה ספר על בדידות, וזה ספר על קוטנו של האדם אל מול גודלו של העולם.

זה ספר על הבדידות והניכור של העולם המודרני, על הצביעות והזיוף של המערב, ועל תועבת המכונה הקפיטליסטית וטרגדיית מרוץ העכברים.

ספר עצוב ומדכא, אבל גאוני ועוצר נשימה.

רק לצורך הדוגמה, קח את "העץ הנדיב".

ספר הילדים הטוב ביותר, הגאוני ביותר והחשוב ביותר שנכתב במאה ה-20, כמו גם העצוב ביותר והכואב ביותר.

העצוב ביותר והכואב ביותר כי אהבת החינם חסרת התנאים ושאינה תלויה בדבר של העץ אל הילד, היא דבר יפה עד עצבות ומכאוב לב.

אז בגלל שהעץ הנדיב עושה לנו עצוב וכואב, אז הוא לא טוב?

בגלל שהתפסן בשדה השיפון עושה לנו עצוב וכואב, אז הוא לא טוב?

אלו ספרים עצובים וכואבים כי הם גאוניים, וכי הם גאוניים בצורה עצובה וכואבת.

אין קשר בין איך שספר גורם לך להרגיש לכמה טוב הוא.

ולפעמים, איך ספר גורם לך להרגיש, זאת בכלל לא הנקודה או העניין.

תתבגר.

330px-J-D-Salinger-Illustration-TIME-1961.jpg
 

ai27

Well-known member
אני מקווה שאתה מתכוון לזה במובן הטוב.

זה שספר הוא "מדכא" או "מעציב" או "מדכדך" או מה שלא יהיה, לא אומר שהוא לא טוב. לפעמים, בדיוק זה, אומר שהוא כן טוב.

כי לא כל ספר נועד להצחיק אותך או "להעביר את הזמן בכיף".

הספרים הכי טובים הם ספרים פילוסופיים או עם מסרים חשובים וחזקים, וספרים כאלו לרוב לא יצחיקו או "יעבירו את הזמן בכיף", אלא יגרמו לקורא לחשוב, להרהר, ולפעמים גם ידכאו אותו.

התפסן בשדה השיפון מדכא כי הוא גאוני, וכי הוא גאוני בצורה מדכאת.

המסרים. השיחות. הפילוסופיה. זה הכול גאונות טהורה.

זה ספר על עצבות, וזה ספר על בדידות, וזה ספר על קוטנו של האדם אל מול גודלו של העולם.

זה ספר על הבדידות והניכור של העולם המודרני, על הצביעות והזיוף של המערב, ועל תועבת המכונה הקפיטליסטית וטרגדיית מרוץ העכברים.

ספר עצוב ומדכא, אבל גאוני ועוצר נשימה.

רק לצורך הדוגמה, קח את "העץ הנדיב".

ספר הילדים הטוב ביותר, הגאוני ביותר והחשוב ביותר שנכתב במאה ה-20, כמו גם העצוב ביותר והכואב ביותר.

העצוב ביותר והכואב ביותר כי אהבת החינם חסרת התנאים ושאינה תלויה בדבר של העץ אל הילד, היא דבר יפה עד עצבות ומכאוב לב.

אז בגלל שהעץ הנדיב עושה לנו עצוב וכואב, אז הוא לא טוב?

בגלל שהתפסן בשדה השיפון עושה לנו עצוב וכואב, אז הוא לא טוב?

אלו ספרים עצובים וכואבים כי הם גאוניים, וכי הם גאוניים בצורה עצובה וכואבת.
אין קשר בין איך שספר גורם לך להרגיש לכמה טוב הוא.
ולפעמים, איך ספר גורם לך להרגיש, זאת בכלל לא הנקודה או העניין.
לא עצוב
התפסן סתם גרוע מדכא ומשעמם.
 
למעלה