ה"עבודה" של ביירון קייטי: על התמודדות עם מוות

OrlyAum

New member
ה"עבודה" של ביירון קייטי: על התמודדות עם מוות

ה"עבודה" של ביירון קייטי: סדנה להתמודדות עם מוות
מאת: שני בן-חיים

"..........יום אחר כך, שעתיים אחרי שרועי לקח את תומיה ונסע למכולת שבישוב ליד, נכנס הביתה שוטר ששלף כרטיס אשראי ושאל אם הוא של בעלי. הוא התיישב וסיפר באריכות את פרטי התאונה שהסתיימו במשפט "שניהם נהרגו במקום". הרגשתי כאילו שלפו אותי מתוך המציאות אל תוך שסרט שהוא לא שלי. אני חושבת שעד הלוויה המשפט היחיד שיכולתי לומר היה "זה לא יכול להיות".

מה שחיבר את כל החלום הנורא הזה למציאות, וחייב אותי להתחבר לגוף, לעולם שכאן, היה החלב שמילא את החזה שלי וחייב אותי לקום כל כמה שעות ולרוקן.

אומרים שלא בוכים על חלב שנשפך אבל אני בכיתי המון. עם כל קימה בלילה, שבה לרגע עוד נדמה היה לי שקמתי להניק, ושוב המציאות החדשה מתנפצת לי בפנים ואני לוקחת בבכי את המגבת לרוקן לתוכה את החלב.

הסרט הזה הוא כן שלי. אלו היו החיים שלי. ואני נשארתי כאן כדי לחיות אותם. למה אני נשארתי והם הלכו? לא יודעת. אבל אני זוכרת שהיה שם רגע בהיר

של בחירה - שאם אני כאן, נשארתי, ולא "הלכתי" איתם, אז אני כאן בשביל לחיות. ולא סתם, אלא לחיות הכי עמוק, הכי נכון, הכי אמיתי שאני יכולה.

מה זה אומר? אני לא יודעת.

סמכתי על הדרך, על אלוהים, על הבריאה, על היקום. אם הוא לקח לי אותם - עכשיו שיראה לי למה הוא השאיר אותי ומה אני אמורה לעשות כאן. אז עוד לא ידעתי שגם אני כאן בשביל לגלות לעצמי וש"הדבר" שנשארתי בשבילו - הוא קודם כל בשביל להיות מי שאני, כאן בעולם הזה.
בבוקר שלפני ההלוויה ישבתי רגע עם עצמי - והרגשתי נהר ענק של אהבה זורם בתוכי, מוחשי, מלא אור ושמחה ועוצמה שכאילו לא שייכת לרגע כזה. אז הבנתי שהאהבה לא הלכה לשום מקום. שני בן-חיים, שאיבדה בתאונה את בעלה ואת בנה בן החודשיים, מעבירה סדנה לאנשים שחוו שכול ואובדן בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי"..........

לקריאת כל המאמר
http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/749/165.html
 
למעלה