ואו, נראה לי שההודעה תייצר דף 2..

[gezers]

ואו, נראה לי שההודעה תייצר דף 2..

אבל יאלא, ענייניות בבקשה! האם אצל עוד מישהי 3.5 זה גיל ההתבגרות? יש לי תחושה לפעמים שהגוזלית בוסת..

פשוט מצליחה להתיש אותי עם ויכחים אין סופיים ובכיות על כל שטות.. רעיונות?

 

[gezers]

אוף לא נהיה אבל נו..

לא חשוב.. העיקר הכוונה..

 

[אורora]

מוכר ומעייף

היללנות הזו לפעמים ממש משגעת. ( כמעט אותו הגיל ) היה תקופה שהייתי אומרת לה שאם היא רוצה לבכות שתלך לחדר שלה וזה עזר כמו קסם והיא היתה מיד מפסיקה לבכות, אבל אח"כ עבר לה והיא הפסיקה להתרגש מזה. אני מתעלמת ומתעלמת ומתעלמת , כולי תקווה שיום אחד היא תבין שהיללות הללו לא משיגות כלום. לפעמים עובד הסחת דעת, למשל אנחנו יוצאות מהאוטו היא רוצה משהו ומתחילה לילל ואז אני מציעה תחרות ריצה, וזה עוזר והיא שוכחת. רק לא ברור לי למה אומרים שגיל שנתייםה וא הגיל הנורא, 3+ הרבה יותר קשה.

 

[אופירה10]

יש לי רק רעיון אחד...

לקחת הרבה הרבה אוויר... יש לי הפתעה: זה מחמיר בגיל 4 ונהיה חמור יותר בגיל 5......... על כל שטות - ויכוח, כל דבר זו מלחמה, מכל דבר נעלבת, כועסת, מתרגזת וגם צועקת ומתעצבנת... כמו שאמרתי - ה-מ-ו-ן אוויר... זה בטח יעבור לה לקראת גיל 30... (אוף, אני לא מצליחה להוסיף אייקונים....)

 

[ליביתי]

מצטרפת לאופירה בחום

 

[דש1דש]

../images/Emo6.gif מוכר.....

ובאמת שלא היה לה ממי ללמוד (אמרה דש ומאז שנולדה הגדולה היתה לה וסת אחת מרגשת - שממנה נוצרה הקטנה

מי שחושב שגיך שנץיים הוא רק שנה - טועה בגדול. לפעמים זה הולך - ואז חוזר - פשוט בגלל שהם אוספים רעיונות מחברים בגן. תנסי - מצד אחד להתעלם ולא להגיב למניפולציות ומצד שני - כמה שיותר זמן אמא... יכול ליהיות שהיא חשה אותך ואת האכזבות (

) שבחייך כרגע - ומגיבה להן....

 

[קַמִילִOn]

נהוג לייחס את זה לגיל שנתיים המופלא

ולכנות אותו "גיל ההתבגרות המוקדם". אצל כל אחת זה מתבטא אחרת, מסתבר שלפעמים זה מתחיל בגילאים יותר מאוחרים או נסחבבבבבבב... בהמשך היום אשוב עם כל מיני עצות ששמעתי או מלוקטות ממקומות שונים. השורה התחתונה: נשימה ארוכה ארוכה ארוכה...

 

[קַמִילִOn]

והנה התוספות...

קודם כל, כמה קישורים יעילים מפורום "חינוך לגיל הרך" על גיל שנתיים (והמשכיו השונים). המכנה המשותף שעולה במרבית העיצות הוא בחרי את מלחמותייך: להתעקש רק על מה שחשוב באמת - ואז להילחם עד הסוף ולא לוותר. דברים שחשובים לך פחות, אפשר לוותר מראש ואפילו לתת להם להוביל. לתת להם מראש אופציות בחירה כדי שירגישו סוג של "שליטה" בגורלם. טיפים אחרים: לצמצם את אפשרויות הבחירה. נניח: "איך תרצי לנסוע, ב

או ברכבת?" "פסטה או פתיתים?" היא לא יכולה לבחור שלא לנסוע, או לא לאכול, אבל יכולה לבחור איך ומה. כמובן שבגיל ההתבגרות הכל יתחיל שוב וביתר עוצמה, אבל... בת של גזר או לא בת של גזר

למה ציפית

 

[קַמִילִOn]

אה, ועוד דבר שקראתי היכנשהו...

להקציב מכסה של סירובים: קחי בחשבון כאילו היא צריכה להגיד __ פעמים ביום "לא" ותתייחסי לזה כאילו המכסה פתוחה כל עוד לא מילאו אותה. אחרי שקיבלת את ה"לא" הצפויים (וכמובן שאותם תובילי למקומות שפחות חשובים לך) והיא קיבלה את תחושת השליטה שלה, יהיה לה יותר קל להסכים לדברים החשובים לך יותר.

 

[ליביתי]

וטיפ נוסף -

לתת מקסימום עצמאות ויכולת בחירה היכן שאפשר.

 

[קַמִילִOn]

אכן, טיפ נכון מאד.

למרות שכמובן ישנם מקרים שאין יכולות בחירה כמעט ושם, פשוט צריך להחליט אם זו מלחמת אין ברירה (בטיחות, חשמל, כביש) או מלחמה שאפשר לוותר בה (עוד ממתק).

 

[gezers]

טוב נו..

מה ציפיתי, שמעץ תפוח תיפול בננה? אבל בסה"כ היא בד"כ ממש בסדר ובוגרת לגילה.. ועקשנות? אין פלא! כמוני כמוה..

 

[כFתור ופרח]

גם בגיל שנה ו- 4 יש

יש ימים שאני מרגישה שאנחנו במלחמת התשה

 

[קַמִילִOn]

גם אני זוכרת שחשבתי: "מה מדברים על

שנתיים, הרי זה מגיע כל כך הרבה יותר מוקדם..."

 

[מינה סתם]

בהחלט../images/Emo45.gif

גם אצלנו, נראה, כי גיל ההתבגרות כבר הגיע