יעל לא רוקדת שעצוב
New member
וידוי
עמדתי לכתוב את זה בין-כה וכה אבל אז שמואל (-: (ככה אני מעדיפה...) העלה את הנושא ואני אכתוב את הוידוי, כשאמרו לי שנהרגו 17 אנשים (באותו ערב) הייתי נורא נורא עצובה, מאוד. אחר- כך בשלוש בלילה בערך אמרו שרובם היו רוסים, ואתם יודעים מה, לרגע, לחצי שניה: אפילו פחות: הרגשתי הקלה, אני לא יודעת למה, פשוט הרגתי את עצמי, אני לא יותר טובה מהם, ולא אף אחד צבר אחר, אבל ככה אני ולא יכולתי לשלוט בזה, הרגשתי מין שחרור כזה לא מובן שדווקא עשה לי טוב לפני כל הרע הזה, אבל מאז לא הרגשתי את זה יותר והתייחסתי לזה שרובם היום רוסים לא בצורה שונה משהייתי מתיחסת אבל באמת שהרגשתי הקלה למעט זמן, ואני לא יודעתץ למה. יעל
עמדתי לכתוב את זה בין-כה וכה אבל אז שמואל (-: (ככה אני מעדיפה...) העלה את הנושא ואני אכתוב את הוידוי, כשאמרו לי שנהרגו 17 אנשים (באותו ערב) הייתי נורא נורא עצובה, מאוד. אחר- כך בשלוש בלילה בערך אמרו שרובם היו רוסים, ואתם יודעים מה, לרגע, לחצי שניה: אפילו פחות: הרגשתי הקלה, אני לא יודעת למה, פשוט הרגתי את עצמי, אני לא יותר טובה מהם, ולא אף אחד צבר אחר, אבל ככה אני ולא יכולתי לשלוט בזה, הרגשתי מין שחרור כזה לא מובן שדווקא עשה לי טוב לפני כל הרע הזה, אבל מאז לא הרגשתי את זה יותר והתייחסתי לזה שרובם היום רוסים לא בצורה שונה משהייתי מתיחסת אבל באמת שהרגשתי הקלה למעט זמן, ואני לא יודעתץ למה. יעל