גמני לא אוהבת
וגם לא הולכת בעיקרון! אני ממש לא אוהבת הופעות שבהן יש המוני הורים וילדים\ות, צפיפות נוראה, שלוקח המון זמן עד שמצליחים להיכנס לאולם והמון זמן עד שמצליחים לצאת ממנו, וכל הרעש וכו'. ונוסף לכל, המחירים הממש שערורייתיים. לשמחתי, הצגות ילדים רבות מופיעות אח"כ בקלטות, וקלטת עולה כ-60 ש"ח - וזה רווח נקי: בעוד שלמופע צריך לנסוע ולחזור וכל הווג'ראס והכרטיסים מאוד יקרים, בקלטת אחת אפשר לצפות כמה אנשים ואפשר לצפות בה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב והכל בשקט ובשלווה ובנחת בבית, בלי לשמוע את רשרוש הניילונים וצעקות ופטפוטים וכו'. ונראה לי שכל מה שכתבתי נכון עוד יותר לגבי הפסטיגל. נראה לי, משום שמעולם לא הלכנו ומקווה שזה ישאר ככה. אז מה עשיתי בכל זאת? בכל שנה אפשר לקבל דיסק בחינם ברשת מזון כלשהו - כל פעם זה משתנה, לפני כמה שנים אפשר היה תמורת ארוחה לא יקרה בבורגר ראנץ' לקבל דיסק של הפסטיגל חינם. השנה אפשר לקנות את הדיסק ב-7.80 ש"ח, כלומר לא חייבים לאכול שם אפשר לקנות את הדיסק והכסף גם הולך לצדקה. ואפשר כמובן להוריד שירים וגם סרטונים מהפסטיגל מתוכניות שיתוף שונות, ואולי אפילו את כל הפסטיגל. ואפשר לרכוש קלטת או DVD של הפסטיגל או להוריד מהנט... ולאחר כמה חודשים אפשר לצפות בפסטיגל בVOD - תחילה תמורת תשלום סמלי (16 ש"ח) ולאחר מכן בחינם. אז בקיצור: אפשר להנות מאווווווד מהפסטיגל, כלומר הילדים\ות יהנו מהפסטיגל גם בלי ללכת לאירוע עצמו: יש קלטות אודיאו ווידיאו, ויש גם בנט. אז יהיו בוודאי שיגידו: זה לא אותה חוויה כמו לשבת באולם ולצפות במופע. ואני אומרת: נכון, זו ממש לא אותה חוויה לשבת בבית בנחת ולצפות בקלטת שאפשר להעביר קדימה ואחורה ולהקפיא ולראות שוב ושוב ושוב ושוב