../images/Emo140.gifהצעת הנישואין שלי מהאביר שלי
מזהירה - קצת ארוך, קיצרתי כמה שיכולתי... בעלי ואני מכירים מימי ביה"ס התיכון, הוא היה המחזר האולטמבטיבי שלי... אבל אני הייתי מאוהבת באחר. חלפו להם השנים ואנחנו היינו בקשר און-אוף (תמיד ביוזמתו) עד שלפני חמש שנים (בערך) החברות בנינו התחזקה, ממש הפכנו לחברים טובים - כאלה שמדברים על ההההההההההההכל. כאלה שתמיד שם בשביל לעזור, לתמוך, להקשיב או לתת עצה... הכל אפלטוני לחלוטין, אף פעם לא היה בנינו מגע וגם לא האמנו שיהיה. למסיבת הסילבסטר 2000-2001 קבענו ללכת עם אחי וכמה חברים וחברות (שלי) למסיבה פרטית. בשעה 22:00 הוא הגיע לאסוף אותנו, וכשהוא נכנס לדירה הוא היה ניראה לי פיתאום פשוט "חתיך" , אבל "חתיך" כזה שבלב אמרתי לעצמי (WOW הוא שווה...!!!) וכמו שהמחשבה באה , ככה היא הלכה. הייתה מסיבה "בסדר" כולנו נהנו, שום דבר לא קרה בנינו... הכל היה כרגיל. (היו סביבנו הרבה דיבורים במיוחד החברות הטובות שלי, שאנחנו כל-כך מתאימים.... ותיראי איזה בחור יש לך מיתחת לאף - אבל אני התעקשתי שהוא חבר טוב כמו אח.). למחרת הוא בא לאסוף אותי והלכנו לכמה שעות.... (אין לי מושג לאן, זה עדיין בגדר תעלומה) ואז הוא החזיר אותי הביתה - כהרגלי - הסתובבתי אליו לתת לו נשיקת פרידה (ידידותית כזו) ומשום מה
מצאנו את עצמינו מתנשקים ממש, קפצתי מהאוטו ואמרתי "אין לי מושג מה לעשות עם זה..." וברחתי. לפני שהספקתי להגיע לדלת, הוא התקשר ואמר "אני חייב לספר לך מה קרה לי עכשיו עם בחורה...." והשיחה הזו נימשכה שעתיים, כאשר מידי פעם הוא מנסה לשכנע אותי שניפגש ואני לא מסכימה - הייתי מבולבלת כל-כך. אבל בסוף ניפגשנו, הלכנו לקפה ביאליק מחובקים ודיברנו על הכל - בסוף הוא אמר לי "רק עלינו לא דיברנו" אז עניתי לו "כניראה שאין מה להגיד... ימים יגידו". אחרי חודש וקצת , ביום הולדת 29 שלי הוא צילצל אלי לעבודה וביקש שאם אני רוצה לקבוע עם חברים אקבע בסביבות 22:00, כי הוא רוצה להיות איתי קצת לבד... לא חשדתי בכלום!!! סיימתי את העבודה, הוא בא לאסוף אותי (נתן לי חצי שעה להתקלח ולהתארגן) ויצאנו לדרך. נסענו לכיוון ירושלים (שנינו ירושלמים לשעבר), הוא אמר שהזמין מקומות לארוחת ערב במסעדה בעין-כרם.... מקום מקסים! הארוחה הייתה טעימה סוף.... כשסיימנו נכנסנו שוב לאוטו והוא התחיל לסוע לכיוון ביה"ס שלנו (הוא רק שכח שלומדים שם גם בערב) וביקש להשמיע לי שיר - מתברר שזה היה השיר שתמיד הזכיר לו אותי והוא אהב לשמוע אותו כשהוא היה חושב עלי. בשלב זה הוא נתן לי דיסק מתנה עם כרטיס ברכה יפה - חשבתי שזו הייתה מטרת הנסיעה.... רומנטי, מדליק.... יופי של השקעה - אבל היה המשך..... הוא שאל אותי "מהוא המקום הכי רומנטי לדעתך בירושלים?" עניתי "משכנות שאננים, מעל המרכבה של מונטיפיורי יש מרפסת שצופה לחומות" שם מצאתי את עצמי, עומדת בחוץ (בפברואר) רועדת מקור... מחובקת וצופה על החומות! ואז הוא אמר "אני חייב להשתין...." הלך מאחורי האוטו, אני מביטה על החומות ואחרי שניה הוא חוזר ומחבק אותי חזק.... וללא התראה מוקדמת הוציא מאחורי גבו זר פרחים ענק, מהמם שנעשה עבורי ואיחל לי מזל טוב, אמר לי כמה הוא אוהב אותי .... ושלף מהכיס את הטבעת וביקש שאהיה אישתו..... וואו, הרגשתי הכי טוב בעולם! חיבקתי אותו ואמרתי "כן, בטח שכן". אחרי שלושה חודשים היינו נשואים! ללא ספק, הוא האביר שלי
