ועוד בענין בנזוג

נוRית

New member
ועוד בענין בנזוג

(ווייי.. לא ידעתי שזה נושא כלכך פופולרי
) בעקבות שיחה עם מישהי פה, בצ'אט, עלו בי הרהורים בנוגע לבנזוג. רובנו, כשהתחלנו בתהליך לקראת הורות יחידנית, אמרנו (לעצמנו ולכל מי שהיה מוכן לשמוע) שאנחנו לא מותרות על זוגיות. אנחנו בסה"כ משנות קצת את הסדר. חלקנו (וזכורים לי לא מעט סיפורים והתלבטויות בנושא) עוד המשכנו עם דייטים למרות שכבר נכנסנו אל תוך התהליך. רובנו (אני חושבת) הפסקנו עם הדייטים ברגע (או אולי מעט לפני או אחרי) שהושג ההריון המיוחל. אצלי, אחרי הלידה של קסם היו לי פה ושם גישושים ומישושים (יותר גישושים ופחות מישושים
) בנסיון למצוא בנזוג, אבל ילד שני כלכך בער בעצמותי, שהרגשתי כמעט כמו שהרגשתי עוד לפני ההריון הראשון - שכל קשר בהתהוות מיד נפסל, כי בעצם אין לי זמן עכשיו לבנות זוגיות. אני רוצה לעשות ילדים. גם התלבטתי מה יותר נכון עבורי - ילדה אחת מבנק הזרע ואז ילד/ה מאבא ידוע? אני מודעת לכך שיש כאלה שעשו את זה ההיפך: אחרי ילד מאב ידוע (בד"כ נישואין שהתפרקו) ואז ילד מבנק הזרע (כי לא הגיעו לסיבוב שני, אבל נורא רצו ילד נוסף), אבל זה לא בדיוק אותו הדבר... אז אני המשכתי למס' 2 באותו הפורמט, וכעת, משהגשמתי את החלום הגדול ביותר בחיי (
) המחשבות נודדות שוב לכיוון של הזוגיות. הבנות שלי עדין קטנות מדי בשביל להתחיל להפוך את המחשבות למעשים, אבל אני תוהה:
איך מכירים בשלב זה של חיי? דייטים? אתרי היכרויות? "חבר מביא חבר"? "ציד" במקומות בילוי?
האם ה"דרישות" משתנות? האם יש העדפה לרווק? או אולי דווקא לגרוש עם ילדים?
האם יש יותר התפשרות על כל מיני דברים (מראה חיצוני, גיל, השכלה, עיסוק)?
האם השתנו הקוים האדומים? (בעבר לא היתי מוכנה להפגש בביתי עד אשר הכרתי את האדם, האם היום כן ארשה, ובכך אחסוך תשלום לבייבי סיטר? ואולי בדיוק ההיפך - בגלל שיש ילדים בבית לא מכניסים אדם "זר"?) יש עוד הרבה התלבטויות, אבל כאמור, בינתים זה אצלי עדין תיאורטי. מענין מתי אתחיל לנסות לעבור למעשים...
איך זה אצלכן?
 

דש1דש

New member
הכל בתאוריה אבל די ברור לי -

אם לפני פרוץ הבנות היתי יכולה להביא הביתה גבר די בקלות - היום הוא יצטרך לעבור 7 מדורי כדי להכנס למקום שבו הבנות שלי! לא ארצה לחשוף אותן למישהו שאני לא בטוחה בו.... כל היתר - לא חושבת שהשתנה מול מה שהיה בעבר - רווק או גרוש עם ילדים? אולי היום יש עדיפות לגרוש עם - אבל לא חובה. כל עוד זה משיהו שיקבל את הבנות כמו שהן - על הדבש ועל העוקץ.... התפשרות? לא יודעת - תביאי מישהו ונראה
ואיפה? תהרגי אותי - לא יודעת.....
 

אנה מ

New member
../images/Emo45.gif

מחזקת את דבריה של דשדש לגבי הכנסת גבר הביתה. אני זוכרת שבשיחות עם אמי, שהתאלמנה בגיל צעיר מאוד (28), שאלתי אותה מדוע לא נישאה שוב (חוץ מהעובדה שהייתי ילדה איומה שניסתה לסלק כל מחזר פוטנציאלי מהשטח). היא אמרה לי שהסיבה היחידה היא שמעולם לא היתה מרגיעה בטוחה עם נוכחות של גבר זר בבית ושתי ילדות שהופכות גם למתבגרות נאות למדי. היא לא רצתה לקחת את הסיכון ולהעמיד אותנו בסיטואציה מסוכנת. לגבי פשרה - ממש לא. לא התפשרתי על תכונות ואיכויות לפני שהפכתי לאם, לא רואה שום סיבה להתפשר גם אחרי. לא מרגישה בצורך "בוער" לבן זוג עד כדי כך שאתפשר על דברים מסויימים.
 

דש1דש

New member
אוייייי......

זה אומר שהעובדה שיש לי שתי בנות חותמת את הסיכוי לגבר בבית??? רק בבתי מלון מעכשיו?
האמת לא אגיד שלא חשבתי עם זה בכל פעם שמתפוצצת איזו פרשה על אבא חורג שאנס או התעלל מינית בבנותיה של אשתו.... אפילו האיסור המוסרי של גילוי עריות לא קיים - לא שזה אל קורה...... מקווה שאמצא מישהו שאפשר יהיה לסמול עליו. או שבסוף אשנה את נטיותי ואלך על הבטוח יותר - אשה
 
בנתיים מנסים להכיר לי גברים

יש לי שכנה שמאוד רוצה שכבר אמצא מישהו והיא לקחה על עצמה משימה להכיר לי. אני ממש לא בענין בנתיים... מפחדת! מפחיד אותי להכיר גבר שלא ירצה את הבן שלי מפחיד אותי להכיר לבן שלי גבר - שהבן שלי ירצה ליהיות איתו הרבה - ואז נפרד והבן שלי יתגעגע מפחיד אותי להתקשר לגבר ולהפרד - אני ניהית ממש פסיכית כשאני נפרדת ממשהו (ניסיון רב שנים
) בנתיים מעדיפה רק את הבן שלי. מישהי כאן יוצאת עם גברים עכשיו? איך מתגברים על הפחדים? זו רק אני?
 
מנסה על רגל אחת (הזמן... הזמן...)

איך מכירים בשלב זה של חיי? דייטים? אתרי היכרויות? "חבר מביא חבר"? "ציד" במקומות בילוי?
בדיוק כמו שהכרת בשלבים אחרים - כל אמצעי כשר, אם הוא עובד. מה שכן, סביר שהכרויות במסיבות כיתה כבר פחות יתאימו לשלב הזה...
האם ה"דרישות" משתנות? האם יש העדפה לרווק? או אולי דווקא לגרוש עם ילדים?
התשובה תלויה בשאלה אם את מעוניינת בילד/ים נוספים עם אותו בן זוג (למשל, אם לא - הסיכוי שתמצאי רווק שלא ירצה ילדים ושיהפוך את בנותייך לבנותיו, אינו גבוה).
האם יש יותר התפשרות על כל מיני דברים (מראה חיצוני, גיל, השכלה, עיסוק)?
עם הזמן העדפותינו משתנות. האם מה שרצית בגיל 30 זהה למה שחיפשת בגיל 16? מן הסתם, לא, וגם היום הדרישות אחרות.
האם השתנו הקוים האדומים? (בעבר לא היתי מוכנה להפגש בביתי עד אשר הכרתי את האדם, האם היום כן ארשה, ובכך אחסוך תשלום לבייבי סיטר? ואולי בדיוק ההיפך - בגלל שיש ילדים בבית לא מכניסים אדם "זר"?)
מי מאתנו תכניס אדם זר שמגיע למטרת "דייט" לביתה כשילדה/יה בבית? ועוד בפעם הראשונה? מבחינת הילד - איך תסבירי לו כזה דבר? איך תעמתי אותו עם מישהו שאין לך מושג איך יתנהג איתו? מבחינת ה"דייט" - האמנם תתני לו על ההתחלה את כל תמונת המשפחה "הצפויה לו"? השאלות הן שאלות רטוריות. כמובן שלא, לפחות כל עוד מדובר בתקופה הראשונה.
 
איך מכירים?

קודם כל צריכים לרצות מאוד
, אחר כך, לא להתבייש ולשדר לסביבה שאת מעוניינת. הם כבר יפשפשו בזכרונם וברשימת הטלפונים שלהם וינסו להכיר לך. אני לא מנוסה באתרי הכרויות כך שאין לי מושג איך זה הולך שם. ציד במקומות בילוי גם לא בשבילי. אישית, אין לי העדפות (יש לי אבל הוא לא רוצה אותי
). יצא וכל מי שיצאתי איתו מאז האמהות, רווק וצעיר ממני
. אין לי בעיה עם יותר מבוגר, גם לא עם גרוש, עם או בלי ילדים, וכו'. זה הבן אדם שעושה לי את זה, לא מצבו המשפחתי. קווים אדומים לא השתנו אצלי. אפשר לנסות ולהתאמץ עוד פגישה ועוד פגישה, לתת עוד צאנס ועוד צאנס אבל כשזה לא הולך, זה פשוט לא הולך.
גם כשאת בלי ילדים. מכיוון שכל מי שיצאתי איתו עד היום, הגיע דרך חברים קרובים, לא היתה לי בעיה להפגש אצלי, מה גם שזה היה מאוד מאוד נוח. אני דואגת שהבייב תרדם לפני שהוא יגיע, או יותר נכון, הוא יגיע אחרי שהיא תרדם והוא ילך לפני שהיא תתעורר. למרות שבאחת השבתות הוזמנו לארוחת בוקר והלכתי איתה, כמובן. אבל אז זה אחרת כי אנחנו נפגשות עם הרבה חברים, כל הזמן. מה אעשה כשזה יתחיל להיות באמת רציני? כשיהיה רצון לעבור לגור ביחד? - לא יודעת. מה שאני כן יודעת זה שעד שזה לא יהיה רציני, היא לא תראה אותו מסתובב בשעות "מוזרות" וכו'. זה לא פשוט, לא קל ומאוד מעייף. זה יותר קשה מלפתח מערכת יחסים כשאת רווקה בעיקר כי נוספה דמות משמעותית
בחיים שלי, אין הרבה זמן כמו פעם, אין יכולת להפגש כל ערב. גם מבחינתו זה קשה. הוא רוצה להפגש כל יום ואני עייפה. הוא רוצה לראות סרט בקולנוע ואני מעדיפה לצפות בדיוידי, הוא רוצה לדבר על זה וזה ואני מקשקשת על הבייב. הכי קשה זה לאתאמץ לא לדבר עליה יותר די בפגישות הראשונות
. לא קל להתחיל מערכת יחסים ובטח שלא קל לתחזק אותה אבל אני מעדיפה להתאמץ מאשר להשאר בלי זוגיות או יותר נכון, בלי אהבה
עניתי לך על השאלה?
 

גשם111

New member
עמוק בתאוריה...

זה המקום שלי כרגע. אני עוד בשלב של הצלם השיפוצניק ותודה לאל שלא צריך להמציא כאבי ראש. אבל מאמינה שיגיע הצורך הזה, ואיתו הנכונות להשקיע את האנרגיה בחיפושים. מכירים בדיוק כמו לפני 5 שנים - על מקומות הבילוי אני ודאי אפסח (לא בשבילי) אבל שאר האמצעים כשרים. פשרות? אין לי ספק שיותר. אולי לא בדיוק פשרה כמו התפכחות, או הסטת נקודת הכובד. אני היום אחרת לגמרי ממה שהייתי לפני 5 שנים ורק לטובה בתחום הזה. גם לא בטוחה בדיוק באיזה סוג זוגיות מעוניינת - הכל פתוח. קווים אדומים בהחלט השתנו, היום יש לי אחריות ואני אשמור על הבנות שלי וגם על עצמי למעני ולמענן.
 

אורora

New member
אני חושבת

שסוג הזוגיות שאחפש היום (טוב לא היום , כרגע אני לא מחפשת כלום, שהתינוקי יגדל קצת ואחרי שאחליט (ואבצע או לא ) את תוכנית ילד מספר 3 ) היא שונה לחלוטין מהזוגיות שחיפשתי בגיל 20+. בכלל לא בטוח שאני רוצה מישהו לחיות איתו באותו בית. אולי בבתים ניפרדים ויותר מערכת של "חברים". זה לא שאני פוסלת מערכת יחסים מלאה ( עם חיים משותפים) אבל בהחלט מתאים לי גם אחרת אם יצא לפועל. באינטואיציה ניראה לי עדיף מישהו שהוא כבר אבא, כך יש בסיס משותף רחב בהרבה וכך גם הוא לא ירצה ילדים. אני יודעת שזה בדרך כלל מה שאומרים גברים שמחפשים נישם אבל זה נכון גם להיפך ). יש המון חששות להכניס מישהו הביתה גם בגלל הילדים, גם בגלל הנושא הכלכלי. לא פשוט. איפה מוצאים, אין לי מושג. חברים לא היכירו לי גם שהייתי צעירה בהרבה, חתיכה בהרבה ובלי גן ילדים בבית. לא שווים בחברים שלי
וחוץ מזה אם לא מצאתי עד גיל 40 (למרות שחיפשתי והרבה) אני מניחה שמה שהפריע לי למצוא אז קיים גם היום ולכן הסיכויים לא משהו. אבל תמיד יכול להיות פוקס
 

נוRית

New member
ווייי... כאילו אני כתבתי, בחיי..

ברור שמה שאנחנו מחפשות היום בבנזוג שונה ממה שחיפשנו כשהיינו בנות 20 אבל יש דברים שאני חושבת שהיום הייתי יותר מתפשרת עליהם מאשר בעבר, בעיקר בכל הנוגע למראה חיצוני. גם אני חושבת שכיום (וגם אני כמוך, אורורה עדין לא בקטע של לחפש בנזוג. אבל המחשבות צצות יותר ויותר בכיוון) אחפש גבר עם ילדים, גם בגלל המכנה המשותף הרחב יותר, וגם כי ככה ירד הלחץ של כן או לא ילדים משותפים. גם אני לא מצליחה לדמיין לעצמי שמישהו נכנס ממש לחיי (עד היום חייתי לבד, איך פתאום אכניס לביתי מישהו נוסף מבוגר?) ומאוד יתכן שקשר של זוגיות אבל כל אחד בביתו יתאים לי (אבל מי יודע...) לגבי הכנסת מישהו זר לביתי - מודה שכשקסם היתה בערך בת שנה היה איזה ניצוץ של התחלה של משהו... היה לי מאוד נוח שהוא בא אלי. קסם עדין לא היתה בגיל שזה ישנה לה מי בא לבקר (היו הרבה חברים שבאו) ולא היה צורך בכל הטררם של להתלבש, להתארגן, בייביסיטר, לצאת, לחזור וכ"ו... היום, כשהיא כבר גדולה יותר - לא אחזור על התרגיל הזה. איך ואיפה להכיר? זו ממש בעיה. גם לי (כמעט) אף פעם לא הכירו לי בחורים פוטנציאליים, וכפי שכבר נאמר למעלה, במסיבת כיתה כנראה שכבר לא אמצא את האביר
, אז אולי אתרי היכרויות, ואולי הפצת השמועה שאני "מחפשת" ואולי... לא יודעת... טוב, כאמור עוד יש חזון למועד....
 

תומילי

New member
אורora מילותיך קנו אותי../images/Emo4.gif../images/Emo13.gif

" וחוץ מזה אם לא מצאתי עד גיל 40 (למרות שחיפשתי והרבה) אני מניחה שמה שהפריע לי למצוא אז קיים גם היום ולכן הסיכויים לא משהו. אבל תמיד יכול להיות פוקס כמו הוצאת לי את המילים מהמקלדת....
 

catנוע

New member
שאלה מצויינת

החברים שלי, בניגוד למה שמינה מספרת, מעולם לא הכירו לי מישהו, גם כשהיה ברור שחיפשתי וגם כשביקשתי. היום כשאני חושבת על זה, ברור לי שאני לא אחזור למרתון אתרי ההכרות למיניהם, ואין לי כח לבליינד דייט שממילא הסיכוי שיצא מהם משהו רציני הוא נמוך. ומצד שני, אין לי רעיון איפה אפשר להכיר חוץ מזה. ברור שהדרישות משתנות. עכשיו למשל אין סיכוי שיהיה משהו רציני ביני לבין מישהו שלא אוהב את חבצלת, או שלא מכבד את המגבלות שלי כאמא לילדה קטנה (למשל, לא יכולה להפגש כל ערב וכדומה). אני מעדיפה להפגש עם גרושים/אלמנים עם ילדים, אבל אם אין ילדים זה גם בסדר. רווקים הם בתחתית הרשימה, ומאוד תלוי מי האדם, כי בעיני רוב הרווקים שבגילי יישארו רווקים לנצח כנראה, ואין לי חשק לבזבז סתם זמן. מראה חיצוני מעולם לא היה קריטריון ממשי עבורי, בגבולות הנורמה (שלי) כמובן. יותר חשוב לי מי האדם מאשר איך הוא נראה ואם יש לו או אין לו קרחת. להכניס אותו אלי הביתה? רק אחרי שיהיה לי ברור שזה הולך בכיוון רציני, מה שאומר שיקח זמן עד שזה יקרה. סביר שאפגיש אותו עם חבצלת עוד קודם אבל במקום שמחוץ לבית. וגם אצלי זה כרגע רק במחשבות ובדיבורים ולא במעשים.
 
למעלה