עצוב
כמו מחשב, שרוב התוכנות שלו עבר זמנן ולא שודרגו ועכשיו הן כבר לא עובדות עם הדפדפן החדיש, כך גם המוח האנושי, אשר תוכנותיו התיישנו ואינן מתפקדות עוד. מה שנשאר אלו התפקודים הבסיסיים ביותר, הם הולכים ומתמעטים, ומכיוון שהאדם הוא מכונה הוא חייב להיות פעיל כל עוד יש בו מעט אנרגיה. לכן, הוא חוזר ועושה את המעט שהוא עדיין מסוגל לעשות. זו אינה אובססיה, אלא חזרה על פעולות מוכרות ויועות. כולי פליאה עלייך, עם כל מה שאת עוברת, עדיין יש בך את הכוח לדאוג לאמא ולכתוב על חוויותייך עימה. ועוד עם הומור ובלי להתלונן... את ודאי מאוד קשורה אליה. מאחלת לך המון בריאות והחלמה מהירה.