ז'אק ברל היה שנסונר צרפתי דגול, אבל כאן הוא מלמד פרק כיצד להסתמרטט מול האישה שלך.

[סבא של כיפה אדומה]

באחת השורות הוא אומר: "אני מוכן להיות הצל של הכלב שלך ובלבד שלא תעזבי אותי".
לא ידעתי שהצרפתים הם כאלה סמרטוטים.
לדעתי מי שמתייפח כך מול אישה הוא רק גורם לה לסלוד ולברוח משם.
אבל זה רק אני, ייתכן שיש נשים שאוהבות את הבכיינים והנהיינים האלה.

אבל מה שנכון, הוא היה זמר ענק.
רמקולים חובה.
שמפו חוחובה.

 

[פונדיצ'רי]

באחת השורות הוא אומר: "אני מוכן להיות הצל של הכלב שלך ובלבד שלא תעזבי אותי".
לא ידעתי שהצרפתים הם כאלה סמרטוטים.
לדעתי מי שמתייפח כך מול אישה הוא רק גורם לה לסלוד ולברוח משם.
אבל זה רק אני, ייתכן שיש נשים שאוהבות את הבכיינים והנהיינים האלה.

אבל מה שנכון, הוא היה זמר ענק.
רמקולים חובה.
שמפו חוחובה.

ברל היה בלגי. קראתי קצת על הרקע של השיר. הוא כתב אותו לפילגש שלו שהרתה ממנו ורצתה לעזוב אותו כי לא הסכים להכיר בילד. היא ברחה ממנו לא כי התייפח אלא כי היה דרעק.
דוקא יש מקרים שגבר בוכה זה דבר כובש.

 

[סבא של כיפה אדומה]

ברל היה בלגי. קראתי קצת על הרקע של השיר. הוא כתב אותו לפילגש שלו שהרתה ממנו ורצתה לעזוב אותו כי לא הסכים להכיר בילד. היא ברחה ממנו לא כי התייפח אלא כי היה דרעק.
דוקא יש מקרים שגבר בוכה זה דבר כובש.

בהחלט דראעק.
אני כבר 37 שנים מגדל ילדה שאינה שלי אפילו שהתגרשתי זה מכבר מאמה.
אבל ייאמר לזכותה שהיא מחזירה לי טוב עם ריבית דריבית.
האהבה שאני מקבל ממנה כבת לאביה עד היום, היא שווה את הכל .
אז ז'ק ברל הוא לא רק דראעק, הוא גם...
אלמלא היה ז"ל הייתי "שופך" כאן עוד כמה "פניני לשון" אבל מפאת כבודו של הזמר המת אז אני....
ולך תודה, פונדיצ'ריקה.
על ההסבר והתוספת המעניינת.
תגובתך (מאד) חשובה לנו.