שם מתוחכם כלשהו
New member
זה ארוך.אבל בבקשה תקראו.אני לא יודעת מה לעשות
אני לא יודעת מה לעשות..מה שבטוח שאני מרגישה שאני משקררת לעצמי...או שאני לא? אני לא יודעת....אז ככה היה לי חבר...והתאהבתי ואהבתי..כמו שלא אהבתי אף פעם ..ברה של אני לא יכולה בלעדיך..וכל הזמן הוא רק היה בראש שלי ועשיתי דברים מטורפים בשבילו..והוא אהב אותי...מאוד מאוד אולי אפילו יותר ממה שאני אהבתי....אבל הקשר שלנו היה מסובך.....גרנו רחוק אחד מהשניה....נסיעה של שעה ועשרים באוטובוס....וזה היה נורא בעייתי ...היה לי קשה לסמוך עליו..ואיך בדיוק? אולי בכרתי את החברים הממש קרובים שלו אבל בכללי לא דעתי עם מי הוא מסתובב או מה הוא עושה....זה חירפן אותי ולא הייתי בטוחה...תמיד פחדתי נורא נורא לאבד אותו....וזה השפיע גם עליו..הוא הרגיש שלא סומכים עליו....פעם אחת הוא הלך למסיבה של חבר שלו....הוא אמר לי שהוא קד עם שתי בנות וארבעה בנים..ושתה 12 שוטים....שזה לדעתי הרבה אבל הוא אמר שהוא היה פיקח..בסדר..אמין..אבל למה רקדת איתן? אני חברה שלך לא? הוא אמר לי שהוא אמר להן שיש לו חברה ושהוא רק רצה לשמח אותן....אני לא הבנתי את זה.והיתעצבנתי.ממש ממש....אחרי זה הבנתי...ניסיתי לתן...אבל הוא ממש ניפגע הרגיש שאין בנינו אמון....שאני לא סומכת עליו..ואז השבוע בין הכי קשים שלי התחילו..היינו ב"ההפסקה" ....לא יודעת מה זה היה הוא אמר שאני שוברת אותו אבל שהוא לא יכול בלעדי....והוא היה ממש קר אלי והתחיל לדבר שטויות מפחידות על סקס......אחרי השבוע הסיוטי הזה החלטתי שכדאי שניפרד...אבל עשיתי את זה בפלא..לא יודעת זה בער לי אחרי שבוע כזה...לא רציתי לראות את הפנים שלו....הוא ניסה לדבר איתי....אמרתי לו שאני לא מסוגלת שאני רוצה לשכוח..לא יכולתי לשאת את זה....בחיים לא אהבתי ככה..והמחשבה שהוא לא איתי אבל כל כך קרוב הרגה אותי..לא יכולתי לדבר איתו..ביקשתי שלא יעשה את זה ואחרי שהוא הבטיח הוא ניסה עוד כמה פעמים...אחרי איזה כמה פעמים אמרתי סבבה הוא לפי מה שהבנתי היה שבור לא יודעת ממש כאב לו הגב אז היו לו מחשבות אובדניות והוא אמר דברים מפחידים כמו אם אני אמות אז לאף אחד לא יהיה אכפת....ניסיתי ממש לנחם אותו לנסות לפתוח דף חדש...ויום אחרי אה..יש לי חברה..אני רק לפני שבועיים נפרדנו ויש לך חברה?! למה אתה אומר שלאף אחד לא יהיה אכפת אם תמות לחברה שלך לא אכפת.?! כעסתי...על עצמי ועליו ורבנו גם על הריב שהיה בנינו...כל הזמן לא הבנתי אותו.. הוא אמר שהוא לא יפסיק לרקוד סלואו עם בנות אם זה ישמח אותן כי הן עצובות ממש "אני אוהב לשמח אנשים זה מי שאני"..ככה הוא אמר התעצבנתי והוא אמר משהוא שבחיים אני לא אשכח "מצטער..אני מניאק כלפי אנשים שלא סומכים עלי" הייתי בשוק....נישברתי..בכיתי כמו תינוקת בשיעור לשון....זה לא הסוף....יש מישהו...שהכרתי לפני שנה התחיל משהו לפני איזה שנה אבל נישכח..משהו קטן..ניצוץ...בקיצור ממש היתקרבנו...ואז דיברנו מלא וגם היה לנו את הזמן כי ישנו באותו מבנה למשך שבוע (שבוע שבט בצופים ^^) היה לי ממש כייף איתו הוא היה ממש בוגר..אמרתי לו שאני מרגישה משהו אבל עדיין אוהבת את החבר הקודם שלי..והוא אמר "אני מבין אותך..אני מקבל אותך כמו שאת"....בחיים לא האמנתי שיש בן אדם שיכול להגיד לי כזה דבר...בקיצור ניפגשנו בארומה ואז ניפגשנו שוב..ודיברנו על דברים עמוקים...דבר הוביל לדבר..והיתנשקנו.....אנחנו חברים...אבל...אני עדיין אוהבת את חבר הקודם שלי.מרגישה שזה לא פייר כלפיו שיש לי מישהו..בל הוא אמשיך בלי בעיות..והתנהג כמו מניאק..ואמר שאני דפוקה..אני מרגישה בלב שלי שהיה לי משהו יותר חזק אליו...ואמרתי לו את זה אמרתי לו "אני מרגישה שאותו אהבתי יותר" והוא אמר שלא אכפת לו ושהוא אוהב אותי ללא תנאי...הרגשות שלי כלפיו היתחזקו והוא נורא קרוב אלי אני אוהבת אותו..אבל שוב...חבר שלי הקודם כל הזמן כל הזמן ניכנס לי לראש...איך שזה היסתיים הריב הנוראי הזה מה שהוא עשה תחושה של אי מיצוי..הרגשות האלה..אני לא יודעת איך להתמודד איתם...ניסתי לשכוח..זה לא הולך....איך להשלים?...מה לעשות?.....אני מרגישה שאני לא פיירת כלפיו...כלפי הבן אדם הזה שמוכן לעשות הכל בשבילי ושאני מידי פעם חושבת על מישהו אחר..ויותר מיזה מרגישה שהרגשות שלי כלפי הבן אדם הזה לא חזקות כמו שהם היו כלפי החבר הקודם שלי...כאילו אני מרמה אותו...איך לא אכפת לו מיזה? אני לא מבינה אותו....אני לא מבינה את עצמי..מצד אחד אני מרגישה שאני צריכה זמן לבד מצד שני אני מרגישה שאני אוהבת אותו....אני לא רוצה לפגוע בו...אני לא יודעת מה לעשות המוח שלי מבולבל כל כך...מה אתם הייתם עושים?
אני לא יודעת מה לעשות..מה שבטוח שאני מרגישה שאני משקררת לעצמי...או שאני לא? אני לא יודעת....אז ככה היה לי חבר...והתאהבתי ואהבתי..כמו שלא אהבתי אף פעם ..ברה של אני לא יכולה בלעדיך..וכל הזמן הוא רק היה בראש שלי ועשיתי דברים מטורפים בשבילו..והוא אהב אותי...מאוד מאוד אולי אפילו יותר ממה שאני אהבתי....אבל הקשר שלנו היה מסובך.....גרנו רחוק אחד מהשניה....נסיעה של שעה ועשרים באוטובוס....וזה היה נורא בעייתי ...היה לי קשה לסמוך עליו..ואיך בדיוק? אולי בכרתי את החברים הממש קרובים שלו אבל בכללי לא דעתי עם מי הוא מסתובב או מה הוא עושה....זה חירפן אותי ולא הייתי בטוחה...תמיד פחדתי נורא נורא לאבד אותו....וזה השפיע גם עליו..הוא הרגיש שלא סומכים עליו....פעם אחת הוא הלך למסיבה של חבר שלו....הוא אמר לי שהוא קד עם שתי בנות וארבעה בנים..ושתה 12 שוטים....שזה לדעתי הרבה אבל הוא אמר שהוא היה פיקח..בסדר..אמין..אבל למה רקדת איתן? אני חברה שלך לא? הוא אמר לי שהוא אמר להן שיש לו חברה ושהוא רק רצה לשמח אותן....אני לא הבנתי את זה.והיתעצבנתי.ממש ממש....אחרי זה הבנתי...ניסיתי לתן...אבל הוא ממש ניפגע הרגיש שאין בנינו אמון....שאני לא סומכת עליו..ואז השבוע בין הכי קשים שלי התחילו..היינו ב"ההפסקה" ....לא יודעת מה זה היה הוא אמר שאני שוברת אותו אבל שהוא לא יכול בלעדי....והוא היה ממש קר אלי והתחיל לדבר שטויות מפחידות על סקס......אחרי השבוע הסיוטי הזה החלטתי שכדאי שניפרד...אבל עשיתי את זה בפלא..לא יודעת זה בער לי אחרי שבוע כזה...לא רציתי לראות את הפנים שלו....הוא ניסה לדבר איתי....אמרתי לו שאני לא מסוגלת שאני רוצה לשכוח..לא יכולתי לשאת את זה....בחיים לא אהבתי ככה..והמחשבה שהוא לא איתי אבל כל כך קרוב הרגה אותי..לא יכולתי לדבר איתו..ביקשתי שלא יעשה את זה ואחרי שהוא הבטיח הוא ניסה עוד כמה פעמים...אחרי איזה כמה פעמים אמרתי סבבה הוא לפי מה שהבנתי היה שבור לא יודעת ממש כאב לו הגב אז היו לו מחשבות אובדניות והוא אמר דברים מפחידים כמו אם אני אמות אז לאף אחד לא יהיה אכפת....ניסיתי ממש לנחם אותו לנסות לפתוח דף חדש...ויום אחרי אה..יש לי חברה..אני רק לפני שבועיים נפרדנו ויש לך חברה?! למה אתה אומר שלאף אחד לא יהיה אכפת אם תמות לחברה שלך לא אכפת.?! כעסתי...על עצמי ועליו ורבנו גם על הריב שהיה בנינו...כל הזמן לא הבנתי אותו.. הוא אמר שהוא לא יפסיק לרקוד סלואו עם בנות אם זה ישמח אותן כי הן עצובות ממש "אני אוהב לשמח אנשים זה מי שאני"..ככה הוא אמר התעצבנתי והוא אמר משהוא שבחיים אני לא אשכח "מצטער..אני מניאק כלפי אנשים שלא סומכים עלי" הייתי בשוק....נישברתי..בכיתי כמו תינוקת בשיעור לשון....זה לא הסוף....יש מישהו...שהכרתי לפני שנה התחיל משהו לפני איזה שנה אבל נישכח..משהו קטן..ניצוץ...בקיצור ממש היתקרבנו...ואז דיברנו מלא וגם היה לנו את הזמן כי ישנו באותו מבנה למשך שבוע (שבוע שבט בצופים ^^) היה לי ממש כייף איתו הוא היה ממש בוגר..אמרתי לו שאני מרגישה משהו אבל עדיין אוהבת את החבר הקודם שלי..והוא אמר "אני מבין אותך..אני מקבל אותך כמו שאת"....בחיים לא האמנתי שיש בן אדם שיכול להגיד לי כזה דבר...בקיצור ניפגשנו בארומה ואז ניפגשנו שוב..ודיברנו על דברים עמוקים...דבר הוביל לדבר..והיתנשקנו.....אנחנו חברים...אבל...אני עדיין אוהבת את חבר הקודם שלי.מרגישה שזה לא פייר כלפיו שיש לי מישהו..בל הוא אמשיך בלי בעיות..והתנהג כמו מניאק..ואמר שאני דפוקה..אני מרגישה בלב שלי שהיה לי משהו יותר חזק אליו...ואמרתי לו את זה אמרתי לו "אני מרגישה שאותו אהבתי יותר" והוא אמר שלא אכפת לו ושהוא אוהב אותי ללא תנאי...הרגשות שלי כלפיו היתחזקו והוא נורא קרוב אלי אני אוהבת אותו..אבל שוב...חבר שלי הקודם כל הזמן כל הזמן ניכנס לי לראש...איך שזה היסתיים הריב הנוראי הזה מה שהוא עשה תחושה של אי מיצוי..הרגשות האלה..אני לא יודעת איך להתמודד איתם...ניסתי לשכוח..זה לא הולך....איך להשלים?...מה לעשות?.....אני מרגישה שאני לא פיירת כלפיו...כלפי הבן אדם הזה שמוכן לעשות הכל בשבילי ושאני מידי פעם חושבת על מישהו אחר..ויותר מיזה מרגישה שהרגשות שלי כלפי הבן אדם הזה לא חזקות כמו שהם היו כלפי החבר הקודם שלי...כאילו אני מרמה אותו...איך לא אכפת לו מיזה? אני לא מבינה אותו....אני לא מבינה את עצמי..מצד אחד אני מרגישה שאני צריכה זמן לבד מצד שני אני מרגישה שאני אוהבת אותו....אני לא רוצה לפגוע בו...אני לא יודעת מה לעשות המוח שלי מבולבל כל כך...מה אתם הייתם עושים?
