שחר של טללים
New member
זה מה שיש לי לאמר ל-2005 וזה הרבה
שתהא שנת 2005 טובה יותר כי צפוייה שנה של מגעים פוליטיים ביטחוניים ליצירת חוסר מגעים... עם ממשלה פלשתינאית חדשה. אולי זה אופטימי?! כאילו הגרוע מכל כבר עבר...ועם זאת הולך להיות קשה מאוד שם. אנחנו הולכים להתמודד עם סוג של מלחמת אחים ומראות קשים וכאב מסוג שאנחנו לא יכולים לשער ( אולי קצת זוכרים מתקופות רחוקות ובזעיר אנפין...) צפוייה שנה שבה מערכת החינוך אמורה לשנות הרבה מאוד דברים כל כך רקובים ומקולקלים בחינוך שלנו שמביא את ילדינו למקומות נמוכים מאוד בעולם בידע שלהם. שלא יודעים את מילות ה"תקווה"...שלא יודעים מי ראש הממשלה (ולמה לדעת- ממילא הוא יתחלף או יוחלף...כי אצלנו אוהבים בחירות!) ובאותה נשימה - זה כרוך בלא מעט פיטורי אנשי חינוך ...שוב הצער והכאב הכרוכים בזה. צפוייה עוד שנה של עוני ורעב והתארגנויות פרטיות של אנשים עם לב רחב מאוד שעושים את העבודה במקום המדינה. מדינה ששולחת את התקציבים האלו למי שכבר ממילא יש. שקונה VOLVO במקום לחם ומטרנה. שמממנת עוזרים שניים לעוזרי השרים השלישיים וחותכת שוב ושוב מנתח הסעד. צפוייה לנו התמודדות קשה השנה. גם השנה. אבל משהו בי מרגיש שאנחנו נמצאים כל כך נמוך שאפשר מכאן רק לעלות. כולנו יודעים שיש עוד דברים שגם אנחנו יכולים לעשות. אז בואו ננסה לעבור את השנה הזו בשלום. בואו, כל אחד בדלת אמותיו יראה איך הוא יכול לעזור ולהתחשב. איך להיות בן אדם קצת יותר טוב, יותר ידידותי לסביבה בראיה הקולקטיבית ולא האישית בלבד. הרי הקולקטיביות היא שבנתה לנו מדינה. החזון. החתירה אליו. העשייה באמת. ברגע שהתחלנו לחשוב כל אחד על התחת של עצמו ורק על זה- התחלנו להיות חיות אדם. איבדנו את זה. איבדנו את- "זה את זה". אנחנו ורק אנחנו אשמים בזה שאנחנו עמוק בבור השנאה, הנקמה, החתרנות תחת, השחיתות, הנברנות, הדם בעיניים, העוני, הרעב. נכון, תגידו ש- במה חטאנו שהתיישבנו בשטח של כמה מאות מטרים מרובעים בתוך אלפי דונאמים של שונאי ישראל (או שתגידו שההפך הוא הנכון) תגידו ש- הדג מסריח מהראש- הממשלה אשמה, הכנסת, בעלי ההון, אנשי המפתח וכל האליטה שמובילה אותנו מטה ואותם מעלה. תגידו ש- התקשורת משחיתה אותנו- הטלויזיה, האינטרנט...האמריקניזציה... אפשר להגיד הרבה דברים. רובם ככולם נכונים. אבל מתי הסתכלנו טוב טוב בראי לאחרונה? איך אנחנו נראים למשל בכביש? כמה אנחנו חותכים (והרבה פעמים לא שמים לב ומקללים את נהג המכונית לידנו שפתאום התקרב מדי...) כמה עברות "קטנות" אנחנו עושים- אם זה מלחץ, או חום, או דרך משובשת, אם מאהבת סיכונים או חוסר תשומת לב, או החלקת טעויות, או אי שליטה טובה בנהיגה או............. כמה אנחנו חולמים ולא מרוכזים בנהיגה- או מקשיבים לנאמר ברדיו או מדברים בנייד...כמה אנחנו שונאים שם, בכביש. ביחד אנחנו נראים ונשמעים רע מאוד. יותר גרוע מזה. אלו דברים שאנחנו יכולים וצריכים לשים לב באופן חד משמעי. המטרה הראשונה שלנו- להשאר בחיים ולהחזיר את ילדינו הביתה בשלום. המטרה המשנית- להפוך את היומיום שלנו לנעים יותר. ועוד מהיומיום שלנו- איך אנחנו נראים בתור לקוחות, בתור צרכנים, בתור בני אדם?... למדנו מתרבות המערב כל כך יפה את תרבות השירות האדיב. כולנו נתקלנו במושגים כמו "איכות השירות", TQM, ISO 9002/3/4/5....מושגים נפלאים שמלמדים אותנו איך בסופו של דבר נמכור יותר טוב ונהיה מסודרים יותר בתוך הארגונים השונים. אבל לדעת לקבל שירות אנחנו יודעים?? אנחנו רק מצפים ש: שיחליפו לנו את אוכל במסעדה אחרי שטעמנו ו"לא בא לנו עליו", אם אנחנו בבית מלון או קנינו ארוחת "אכול כפי יכולתך"- נאכל הכל והרבה אחרי שאנחנו שבעים ואם לא הצלחנו להתגבר על 17 צלחות, נצרף עוד 4-5 חבר'ה... ברור לנו שצריכים להחזיר לנו את הכסף אם לא נראה לנו פתאום, שיעשו לנו קיצי קיצי ומסאז' ורק ישתדלו בשבילנו ויקרקרו סביבנו. אם לא תתנו לי- "אתכם לכלבוטק". או "שומר מסך" או שומר ישראל אחר. זה נכון. מגיעה לנו תמורה מלאה עבור הכסף שהרווחנו ביזע ודמעות. גם ככה המדינה לוקחת שליש או חצי ולאן זה הולך??.... זה עובד טוב על האמריקאים והמערב אירופאים ההגונים וישרים כסרגל. ה"יקה פוצים". אבל אצלנו? כולם יודעים או מניחים שמטרתנו לזייף, לרמות קצת, להוציא עוד משהו חינם, לזכות שוב, להרוויח יותר מהעסקה. לסחוט כמה שיותר מהשקל שהוצאנו. הרי אותם אנשים שכרגע נותנים לך שירות- עוד שעה יהיו הלקוחות שלך. ואיך שהתנהגת איתם קודם- תחטוף עכשיו באחורית. היופי הזה של הישראליות הקוצנית עם הראש היהודי החכם מימים ימימה, היכולת שלנו לאלתר בחוכמה (אך בלי תכנון ומחשבה תחילה), ה-"יסתדר בתנועה" הזה, התעוזה שלנו, ה"חוצפה הישראלית", המרפקים, החיילים שנלחמו על האדמות שלנו וניצחו ובד"כ לא קיבלו כל הכנה מדויקת למבצע, הטייסים של חיל אויר הכי טוב בעולם שפשוט מעיזים יותר כי יש להם ביצים יותר גדולות מכל האיברים של המדינה הזאת ... הדברים האלו שבנו אותנו... עכשיו הורסים. למה? כי שכחנו את הערכים שלנו. ה"אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד"! ביחד. כולנו ביחד שכחנו את האחד וכל אחד מאיתנו שכח את כולם. האחרים. ואיך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו ? איך יראה דור העתיד של שנת 2030? כן. נכון. יש לנו תיאוריות חדשות המתבססות על מחקרים חשובים מאוד. טובי הפסיכולוגים ההתפתחותיים בעולם. (אותו עולם מערבי שלצערי- אנחנו לא חלק ממנו. אנחנו עוד לא. אולי אף פעם.) הילד תמיד בראש. הילד הוא מבוגר קטן. צריך להסביר- לא להעניש- ללמד- ללכת איתו ועם רצונותיו וצרכיו- לתת לו להיות על אמאבא כל היום, לישון איתם המיטה, ללטף לו את הראש עד אמצע הלילה באמצע הסלון (ולחפש בנרות את הרגע שאפשר לעשות לו אחים קטנים...), כשהוא מרים יד על אמא- מסבירים לו יפה בעדינות שלא נעים לאמא שהוא עושה ככה, כשהוא זורק את הצעצועים שלו על הרצפה בכעס- אוספים...מלך קטן. מה לעשות? אבל לאן זה יביא אותם? ואותנו? האם הם יעריכו את זה בכלל? (ולא- אנחנו לא מבקשים שיודו לנו כל חייהם- זה תפקידנו כהורים) אבל האם זה יהפוך אותנו להורים טובים יותר או אותם לאנשים טובים יותר? או שהם ימשיכו לחשוב שהם מלכים קטנים ואח"כ גדולים. אחר כך לא יראו אף אחד ממטר- כולל אותנו- עבדיהם הנאמנים. אולי מלבד כאשר ניתן להם כסף או נכין ארוחות שבת וחג. או נשמור להם על הגורים. האם ילד יכבד ויתגאה יותר בהוריו המסבירים ונעימים שרוקדים לצלילי חלילם תוך כדי ביטולם העצמי עד כלות כוחות?!?.... והאם אח"כ הוא יצפה שגם הגננת בגן תנהג כך? כמו ש"מבוגר צריך לנהוג אליו"?... האם למורה יהיה מה להגיד לו בכלל? ובייחוד עם גיבוי של אמאבא מאחוריו? ומה קורה בצבא? המפקד חסר שיניים כבר היום. אסור לו להעניש- כי זה משפיל, אסור לטרטר בלילה כי צריך 6 שעות שינה לחיילצ'יק שלנו, שיהיה לו כוח להלחם. אבל איך הוא ילחם איך? אם הוא ילמד לסרב לפקודות. אם הוא משתין על המפקדים שלו בקשת. אם הוא לא יודע להעריך שום דבר חוץ מאת עצמו. מלך- כבר אמרנו? ואם עכשיו נוחתת עלינו מלחמה?- שמע ישראל. ואח"כ הוא יתחתן. ועוד לפני החתונה יבגוד פעמיים עם החברות והאחות. ויתגרש אחרי שנה כי-" היא לא התאימה לי". עד לפני עשור היתה ישראל נחשבת משפחתית יחסית לעולם המערבי. בעוד אחוזי הגירושין בארצות הברית עמד על 1:2 ישראל התגאתה ב-1:5. כן- נכללים גם דתיים ובני מיעוטים.... היום גם זה כבר לא נותן לנו את היתרון היחסי- אמריקניזציה- כבר אמרנו? ואז יתחתן שוב ויעשה ילדים. והילד יהיה תלוי עליו כל היום. רצף שמצף. וחוזר חלילה. טוב- לא התכוונתי להיסחף כל כך רחוק עם המחשבות. התכוונתי לברך בשנה אזרחית (אמריקניזציה אמרנו?
) טובה יותר !!!
שתהא שנת 2005 טובה יותר כי צפוייה שנה של מגעים פוליטיים ביטחוניים ליצירת חוסר מגעים... עם ממשלה פלשתינאית חדשה. אולי זה אופטימי?! כאילו הגרוע מכל כבר עבר...ועם זאת הולך להיות קשה מאוד שם. אנחנו הולכים להתמודד עם סוג של מלחמת אחים ומראות קשים וכאב מסוג שאנחנו לא יכולים לשער ( אולי קצת זוכרים מתקופות רחוקות ובזעיר אנפין...) צפוייה שנה שבה מערכת החינוך אמורה לשנות הרבה מאוד דברים כל כך רקובים ומקולקלים בחינוך שלנו שמביא את ילדינו למקומות נמוכים מאוד בעולם בידע שלהם. שלא יודעים את מילות ה"תקווה"...שלא יודעים מי ראש הממשלה (ולמה לדעת- ממילא הוא יתחלף או יוחלף...כי אצלנו אוהבים בחירות!) ובאותה נשימה - זה כרוך בלא מעט פיטורי אנשי חינוך ...שוב הצער והכאב הכרוכים בזה. צפוייה עוד שנה של עוני ורעב והתארגנויות פרטיות של אנשים עם לב רחב מאוד שעושים את העבודה במקום המדינה. מדינה ששולחת את התקציבים האלו למי שכבר ממילא יש. שקונה VOLVO במקום לחם ומטרנה. שמממנת עוזרים שניים לעוזרי השרים השלישיים וחותכת שוב ושוב מנתח הסעד. צפוייה לנו התמודדות קשה השנה. גם השנה. אבל משהו בי מרגיש שאנחנו נמצאים כל כך נמוך שאפשר מכאן רק לעלות. כולנו יודעים שיש עוד דברים שגם אנחנו יכולים לעשות. אז בואו ננסה לעבור את השנה הזו בשלום. בואו, כל אחד בדלת אמותיו יראה איך הוא יכול לעזור ולהתחשב. איך להיות בן אדם קצת יותר טוב, יותר ידידותי לסביבה בראיה הקולקטיבית ולא האישית בלבד. הרי הקולקטיביות היא שבנתה לנו מדינה. החזון. החתירה אליו. העשייה באמת. ברגע שהתחלנו לחשוב כל אחד על התחת של עצמו ורק על זה- התחלנו להיות חיות אדם. איבדנו את זה. איבדנו את- "זה את זה". אנחנו ורק אנחנו אשמים בזה שאנחנו עמוק בבור השנאה, הנקמה, החתרנות תחת, השחיתות, הנברנות, הדם בעיניים, העוני, הרעב. נכון, תגידו ש- במה חטאנו שהתיישבנו בשטח של כמה מאות מטרים מרובעים בתוך אלפי דונאמים של שונאי ישראל (או שתגידו שההפך הוא הנכון) תגידו ש- הדג מסריח מהראש- הממשלה אשמה, הכנסת, בעלי ההון, אנשי המפתח וכל האליטה שמובילה אותנו מטה ואותם מעלה. תגידו ש- התקשורת משחיתה אותנו- הטלויזיה, האינטרנט...האמריקניזציה... אפשר להגיד הרבה דברים. רובם ככולם נכונים. אבל מתי הסתכלנו טוב טוב בראי לאחרונה? איך אנחנו נראים למשל בכביש? כמה אנחנו חותכים (והרבה פעמים לא שמים לב ומקללים את נהג המכונית לידנו שפתאום התקרב מדי...) כמה עברות "קטנות" אנחנו עושים- אם זה מלחץ, או חום, או דרך משובשת, אם מאהבת סיכונים או חוסר תשומת לב, או החלקת טעויות, או אי שליטה טובה בנהיגה או............. כמה אנחנו חולמים ולא מרוכזים בנהיגה- או מקשיבים לנאמר ברדיו או מדברים בנייד...כמה אנחנו שונאים שם, בכביש. ביחד אנחנו נראים ונשמעים רע מאוד. יותר גרוע מזה. אלו דברים שאנחנו יכולים וצריכים לשים לב באופן חד משמעי. המטרה הראשונה שלנו- להשאר בחיים ולהחזיר את ילדינו הביתה בשלום. המטרה המשנית- להפוך את היומיום שלנו לנעים יותר. ועוד מהיומיום שלנו- איך אנחנו נראים בתור לקוחות, בתור צרכנים, בתור בני אדם?... למדנו מתרבות המערב כל כך יפה את תרבות השירות האדיב. כולנו נתקלנו במושגים כמו "איכות השירות", TQM, ISO 9002/3/4/5....מושגים נפלאים שמלמדים אותנו איך בסופו של דבר נמכור יותר טוב ונהיה מסודרים יותר בתוך הארגונים השונים. אבל לדעת לקבל שירות אנחנו יודעים?? אנחנו רק מצפים ש: שיחליפו לנו את אוכל במסעדה אחרי שטעמנו ו"לא בא לנו עליו", אם אנחנו בבית מלון או קנינו ארוחת "אכול כפי יכולתך"- נאכל הכל והרבה אחרי שאנחנו שבעים ואם לא הצלחנו להתגבר על 17 צלחות, נצרף עוד 4-5 חבר'ה... ברור לנו שצריכים להחזיר לנו את הכסף אם לא נראה לנו פתאום, שיעשו לנו קיצי קיצי ומסאז' ורק ישתדלו בשבילנו ויקרקרו סביבנו. אם לא תתנו לי- "אתכם לכלבוטק". או "שומר מסך" או שומר ישראל אחר. זה נכון. מגיעה לנו תמורה מלאה עבור הכסף שהרווחנו ביזע ודמעות. גם ככה המדינה לוקחת שליש או חצי ולאן זה הולך??.... זה עובד טוב על האמריקאים והמערב אירופאים ההגונים וישרים כסרגל. ה"יקה פוצים". אבל אצלנו? כולם יודעים או מניחים שמטרתנו לזייף, לרמות קצת, להוציא עוד משהו חינם, לזכות שוב, להרוויח יותר מהעסקה. לסחוט כמה שיותר מהשקל שהוצאנו. הרי אותם אנשים שכרגע נותנים לך שירות- עוד שעה יהיו הלקוחות שלך. ואיך שהתנהגת איתם קודם- תחטוף עכשיו באחורית. היופי הזה של הישראליות הקוצנית עם הראש היהודי החכם מימים ימימה, היכולת שלנו לאלתר בחוכמה (אך בלי תכנון ומחשבה תחילה), ה-"יסתדר בתנועה" הזה, התעוזה שלנו, ה"חוצפה הישראלית", המרפקים, החיילים שנלחמו על האדמות שלנו וניצחו ובד"כ לא קיבלו כל הכנה מדויקת למבצע, הטייסים של חיל אויר הכי טוב בעולם שפשוט מעיזים יותר כי יש להם ביצים יותר גדולות מכל האיברים של המדינה הזאת ... הדברים האלו שבנו אותנו... עכשיו הורסים. למה? כי שכחנו את הערכים שלנו. ה"אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד"! ביחד. כולנו ביחד שכחנו את האחד וכל אחד מאיתנו שכח את כולם. האחרים. ואיך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו ? איך יראה דור העתיד של שנת 2030? כן. נכון. יש לנו תיאוריות חדשות המתבססות על מחקרים חשובים מאוד. טובי הפסיכולוגים ההתפתחותיים בעולם. (אותו עולם מערבי שלצערי- אנחנו לא חלק ממנו. אנחנו עוד לא. אולי אף פעם.) הילד תמיד בראש. הילד הוא מבוגר קטן. צריך להסביר- לא להעניש- ללמד- ללכת איתו ועם רצונותיו וצרכיו- לתת לו להיות על אמאבא כל היום, לישון איתם המיטה, ללטף לו את הראש עד אמצע הלילה באמצע הסלון (ולחפש בנרות את הרגע שאפשר לעשות לו אחים קטנים...), כשהוא מרים יד על אמא- מסבירים לו יפה בעדינות שלא נעים לאמא שהוא עושה ככה, כשהוא זורק את הצעצועים שלו על הרצפה בכעס- אוספים...מלך קטן. מה לעשות? אבל לאן זה יביא אותם? ואותנו? האם הם יעריכו את זה בכלל? (ולא- אנחנו לא מבקשים שיודו לנו כל חייהם- זה תפקידנו כהורים) אבל האם זה יהפוך אותנו להורים טובים יותר או אותם לאנשים טובים יותר? או שהם ימשיכו לחשוב שהם מלכים קטנים ואח"כ גדולים. אחר כך לא יראו אף אחד ממטר- כולל אותנו- עבדיהם הנאמנים. אולי מלבד כאשר ניתן להם כסף או נכין ארוחות שבת וחג. או נשמור להם על הגורים. האם ילד יכבד ויתגאה יותר בהוריו המסבירים ונעימים שרוקדים לצלילי חלילם תוך כדי ביטולם העצמי עד כלות כוחות?!?.... והאם אח"כ הוא יצפה שגם הגננת בגן תנהג כך? כמו ש"מבוגר צריך לנהוג אליו"?... האם למורה יהיה מה להגיד לו בכלל? ובייחוד עם גיבוי של אמאבא מאחוריו? ומה קורה בצבא? המפקד חסר שיניים כבר היום. אסור לו להעניש- כי זה משפיל, אסור לטרטר בלילה כי צריך 6 שעות שינה לחיילצ'יק שלנו, שיהיה לו כוח להלחם. אבל איך הוא ילחם איך? אם הוא ילמד לסרב לפקודות. אם הוא משתין על המפקדים שלו בקשת. אם הוא לא יודע להעריך שום דבר חוץ מאת עצמו. מלך- כבר אמרנו? ואם עכשיו נוחתת עלינו מלחמה?- שמע ישראל. ואח"כ הוא יתחתן. ועוד לפני החתונה יבגוד פעמיים עם החברות והאחות. ויתגרש אחרי שנה כי-" היא לא התאימה לי". עד לפני עשור היתה ישראל נחשבת משפחתית יחסית לעולם המערבי. בעוד אחוזי הגירושין בארצות הברית עמד על 1:2 ישראל התגאתה ב-1:5. כן- נכללים גם דתיים ובני מיעוטים.... היום גם זה כבר לא נותן לנו את היתרון היחסי- אמריקניזציה- כבר אמרנו? ואז יתחתן שוב ויעשה ילדים. והילד יהיה תלוי עליו כל היום. רצף שמצף. וחוזר חלילה. טוב- לא התכוונתי להיסחף כל כך רחוק עם המחשבות. התכוונתי לברך בשנה אזרחית (אמריקניזציה אמרנו?