זה מעניין:

[AlonPe]

זה מעניין:

שאלה פילוסופית אימהית

 

[schlomitsmile]

לא יודעת אם זו שאלה פילוסופית, אבל למה אימהית?

במקרה מי שהעלתה אותה היא אם אני מניחה,
אבל האם השאלה במהותה אימהית?

 

[AlonPe]

זה בדיוק מה שמעניין!

אולי אני טועה, אבל דווקא נראה לי שזה לא מקרה שמי שהעלתה את זה היא אם - אישה

כבר הזכרתי לפחות איזו פעם, ועוד בטח אזכיר את זה בהזדמנויות אחרות,
משפט ש-את פעם אמרת:
זה ש- אבא עושה כמיטב יכולתו, ו-אימא עושה את מה שצריך

פה ושם עוד יוצא לי להיתקל ב-אבות שמצהירים שבשום אופן,
הם לא "מסוגלים" לגעת ב-חיתולים מלוכלכים.
(למרות שהם זן הולך וניכחד)
באופן כללי כל העניינים שקשורים ל-הורות,
הם עדיין יותר בגדר בחירה עבור אבות.
יותר ויותר אבות בוחרים להיות יותר ויותר מעורבים.
ברוב רובם של המקרים - לאימהות אין את "זכות הבחירה" הזו.
(ה-"מצב" יהיה תקין (בעיני) כאשר ל-אבות לא תהיה זכות בחירה כזו,
או ש-מידת המעורבות תהיה עניין של דינמיקה פרטית בין כל זוג הורים...)
בקטע הזה של - עבודה, "קריירה" מול בית והורות,
ה-"מצב" כמו שאני רואה אותו (רואה, שומע קולט מהסביבה,
אני לא מבסס את דבריי על נתונים ומחקרים)
הרבה פחות טוב.
מה שמעניין בדיון ההוא שם, לא רק מי שהעלה אותו,
אלא גם התשובות (המקריות) שהתקבלו שם.
הרושם שמתקבל (לא רק מהדיון ההוא שם, אלא בכלל,
כאמור ממה שאני רואה ושומע וקולט מ-"הסביבה")
ש-קודם כל, לנשים, לאימהות יש הרבה פחות אפשרות לבחור.
אבל גם אם כן קיימת (עוד נקודה מעניינת - השאלה ששאלתי שם:
בנוגע לבן הזוג - מודה שהתשובות די הפתיעו אותי

שהבחירה לא קשורה לבן הזוג! למרחב שהוא נותן או לא נותן)
הרבה אימהות (הייתי מעיז להגיד/להניח אפילו שרוב די גדול)
בוחרות או היו בוחרות (או ייבחרו)
להעדיף את הבית והילדים, על פני "קריירה" ו-"הגשמה עצמית".
אפשר לתהות האם לגברים יש אפשרות בחירה
(במציאות הכלכלית/חברתית) שבה אנחנו חיים,
אבל גם כאן - אני מעז לנחש, לשער, ש-רוב הגברים
אם הייתה להם (לנו) אפשרות אמיתית, חפשית - לבחור,
היו בוחרים את ה-"קריירה", התארים, היוקרה, הכסף.

עכשיו אפשר להיכנס לדיון - למה זה ככה.

 

[schlomitsmile]

מצד אחד... ומצד שני...
מצד אחד- מסכימה איתך שלנשים יש לכאורה פחות מרחב בחירה בסוגיה הזאת
(לכאורה- כי כמו שכתבת, גם לגברים מרחב הבחירה די מוגבל- אצלם יש הסללה לכיוון הקריירה/פרנסה),
מצד שני, אולי השאלה מראש מוטה: הצגת הסוגיה כבחירה בין בית/ילדים להגשמה עצמית/קריירה,
מבטאת סולם ערכי שברשותך אקרא לו "גברי-מערבי".
אולי נשים מוצאות הגשמה עצמית בהורות יותר מגברים (כהכללה),
ולכן ייטו יותר לבחירה שנותנת מקום לילדים- לא כהקרבה אלא בהקשבה לקול הפנימי שלהן.
אצלי לפחות זה ככה

אגב- התגובות שקיבלת שם מתאימות למשפט ההוא (גברים עושים כמיטב יכלתם, נשים עושות מה שצריך)-
היא תבחר מה שתבחר, ואח"כ תעשה מה שצריך כדי לממש בחירתה, תקח עליה אחריות.
הוא יעזור ככל יכלתו, אבל היא לא בונה עליו...

 

[בנדק חביב1]

אצלנו זו היתה שאלה פילוסופית אבהית דווקא

וכך בחרתי בעבודה נוחה, עם מעט לחצים נפשיים. חופשות חופפות לחופשות הילדים.
אבל לא אני ולא בת זוגי מתעניינים בהצלחה מעמדית-מדרגית-כלכלית. תמיד היה לנו נוח במה שיש לנו. נכון שאת חמותי-חותנתי זה הרתיח, ונכון שהיא האשימה אותנו בחוסר שאפתנות בולט, אבל זה מעולם לא הטריד אותנו.