זווית אחרת לסיפור הקודם

phoenix2000

New member
יש לזה פוטנציאל לדעתי

אבל את צריכה לעשות שיפוץ יסודי למבנה.
כל הקטע הזה מורכב מאוסף של התרחשויות המחוברות על ידי אוסף של תיאורים וסיפורים ארוכים שלא תמיד מצליחים לעניין או להרגיש אמינים.
זה מתחיל בסיפור ארוך על ההפסקות של אלינור: את מתארת מה כולם עושים בהפסקות, ומה אלינור עושה בהפסקות. ואז אחרי שאנחנו מבינים מזה שאלינור היא ילדה לא מקובלת, את מתחילה לספר לנו למה היא לא מקובלת. ואז את מספרת לנו על מלך ומלכת הכיתה האיומים והקלישאתיים משו כדי שאחר כך נבין שכשהם מתכננים הברזה המונית מהשיעור, ושלאלינור כדאי לשתף פעולה. אבל זה מרגיש כל כך קלישאתי ולא אמין. זה יכול אולי לעבוד בסרט נעורים אמריקאי מתחילת שנות ה-2000, אבל עכשיו 2015 כך שאני באמת מצפה ממך ליותר.
שימי לב שאת קודם מספרת לנו על מלך ומלכת הכיתה ואחר כך מראה אותם. וזה לא רק פה. רוב הסיפור שלך מאורגן בצורה כזו שאפשר ממש להקיף פסקאות בעיגול ולכתוב ליד: 'פה היא מספרת, פה היא מראה, פה יש התרחשות, זה קטע מעבר'.
למה לא פשוט לשלב את הכל ביחד? אנחנו לא באמת צריכים לדעת על מלך ומלכת הכיתה עד שאנחנו פוגשים בהם. תני לנו את כל המידע הזה תוך כדי המפגש. כמו שעשית עם זה שאלינור נזכרת בסיפור שהיה בבריכה. באותה צורה, גם שאר המידע עליהם צריך לעבור.
תחשבי על אדם שניגש אלייך ברחוב ומתחיל לספר לך איך עובד קסם מסויים. זה לא יעניין אותך כמו אם למשל ייגש אלייך אדם ברחוב, יציג לך קסם מגניב ואז כשכבר תשומת ליבך מופנית אליו הוא יסביר לך איך הקסם הזה עובד (ועזבי לרגע את העובדה שאנשים שניגשים אליך סתם ככה ברחוב זה מוזר ומפחיד
). בכל מקרה, מן הסתם שיותר יעניין אותך לשמוע איך הקסם עובד אחרי שראית אותו בפעולה, ולא לפני. אז אותו דבר לגבי הסיפור. קודם תציגי לנו את הדמויות, אחר כך תספרי לנו עליהן כדי למלא את החסר. אבל כמובן, מה שאת יכולה להראות במקום לספר, אז תראי.
בכל מקרה, לאחר כל הקטע הזה אנחנו מגלים שאלינור מתרגשת לקראת שיעור ביולוגיה שאמור להיות היום ובעצם היא מחכה לו כבר כמה ימים כי יש לה שאלה מעניינת לשאול את המורה בקשר לדם שלה.
אז קודם כל, למה הסיפור לא מתחיל בזה? ברצינות, הסיפור צריך להתחיל בזה שאלינור מצפה בקוצר רוח לשיעור ביולוגיה ומנסה להעביר את הזמן, ואז רגע לפני שהשיעור מתחיל הכיתה מתכננת הברזה המונית. וכמובן שתוך כדי את יכולה לספק לקורא את כל המידע שאת רוצה להעביר לו בטפטופים (כי כשהכל מרוכז ככה בפסקאות שלמות זה מתיש).
אבל למה בכלל אלינור חושבת שהיא יכולה ללמוד משהו על הדם שלה בשיעור הזה? זה נראה יותר שהיא מצפה לשיעור ביולוגיה כדי להתקיל את המורה בשאלה שהיא לא תוכל לענות עליה. אז אלא אם כן אלינור היא מסוג האנשים שאוהבים להתקיל מורים בשאלות קשות, אני לא מבין ממה היא מתרגשת כל כך.
גם לא ממש אמין לי שאלינור מרימה את היד כשנטלי שואלת אם יש מתנגדים. מה בדיוק היא מצפה שיקרה? במיוחד אחרי שהיא נזכרה במה שקרה אחרי פעם שעברה שהיא התנגדה לה. היא צריכה פשוט לשבת בשקט ולהעמיד פנים שהיא הולכת עם כולם ואז לחזור לכיתה. אני מבין שאז נטלי לא תדע שאלינור נשארה בכיתה ולא תהיה לה סיבה להשליך אותה לפח, אבל זה לא מצדיק את ההתנהגות המפגרת של אלינור. דמויות צריכות להתנהג בהתאם לאופי שלהן ולא בהתאם לקווי העלילה שאת מתכננת. את יכולה לחשוב על דרך אחרת בה נטלי תגלה על כך שאלינור חזרה לכיתה.
גם היה משפט בו המורה התלבטה אם לקיים שיעור עם תלמידה אחת או לא. ברצינות? מה ההתלבטות פה? היו לי כבר מקרים בהם הכיתה תכננה הברזה המונית מהשיעור האחרון ואני הייתי מהבודדים שהגיעו. אז המורה פשוט נתנה ציון בונוס לכל מי שהגיע ושחררה אותם הביתה. לא הייתה שום התלבטות האם לקיים ככה שיעור או לא.
אחר כך יש שוב קטע מעברון בו אלינור הולכת הביתה (הקטע עם השומר הישן זו קלישאה. אף פעם לא ראיתי שומרים ישנים בביתנים. הם פשוט שומעים שם רדיו או משהו. אם יתפסו אותם ישנים אז יפטרו אותם), ואז הקטע שמשליכים אותה לפח האשפה.
לא היה לי ברור מה בדיוק הולך שם ואיך נראה הפח הזה שהם משליכים אותה אליו. הבנתי שהם שמו אבנים על המכסה כדי שלא תצליח לפתוח. עכשיו אני מבין שאלינור היא בחורה רזה, ונגיד שהיא שוקלת 45 קילו. קצת קשה לי להאמין שהם העמיסו 45 קילו של אבנים על המכסה של הפח (או סחבו משקל כזה בתיקים) אבל גם אם הם היו מעמיסים על הפח משקל כפול של אבנים, סביר להניח שאם אלינור הייתה ממש מתאמצת, היא הייתה מצליחה להרים את המכסה (מספיק שהיא תנענע אותו קצת כדי שכמה אבנים יפלו וכבר יהיה לה יותר קל). בכל מקרה, יותר אמין אם הם פשוט יקשרו את המכסה של הפח בחוט.
גם זה שנלכד איתה שם חתול רחוב שבמקום לנהום ולשרוט אותה פשוט משתפשף לה ברגליים זה לא אמין במיוחד. גם לא ממש הבנתי איך החתול הצליח לצאת בסוף.
אז אחרי שהיא נרדמת שם מישהו מוציא אותה משם ונותן לה לשתות מים. היא מסרבת לשתות אבל לוקחת איתה את הבקבוק הביתה ושותה אותו במקלחת.
אה... מה?

תגידי לי, את היית מסכימה לשתות בקבוק עם נוזל מנצנץ שאדם זר הביא לך?
לא חושב, נכון?
So what the fuck is wrong with Elinor?
אם את רוצה שהיא תשתה את המים הללו אז היא צריכה לשתות אותם ברגע שהיא יוצאת מהפח. כי היא עייפה וצמאה ומטושטשת ועוד לא חושבת על זה שהיא שותה משהו שאדם זר נתן לה ואפילו לא מבחינה שהמים הללו נראים מוזר. בשום מקרה אחר אני לא רואה מצב שבו היא תשתה את המים הללו.
בכל מקרה, אחרי שאלינור שותה את המים זה כאילו היא נהיית על טייס אוטומטי. הקטע שהיא תולה את נטלי הפוכה בכיתה היה נחמד, אבל הפריע לי שאלינור ממש שולטת פתאום במה שהיא עושה לה. יהיה יותר אמין אם התפרצות הכוח של אלינור תהיה יותר אקראית ולא צפויה. אולי היא תעלה את השיער שלה באש או פשוט תפוצץ אותה. ככה היא מגלה שיש לה כוחות אבל היא עדיין לא שולטת בהן ברמה של לתלות אותה הפוך, להפשיט אותה ולכתוב 'כלבה' על הבטן שלה.

עכשיו, באמת זה נראה כאילו כל מה שהיה לי להגיד על הסיפור זה רע, אבל אני באמת חושב שיש פוטנציאל לסיפור הזה. יש בו אלמנטים טובים: ילדה חריגה ולא מקובלת שמגלה שיש לה כוחות על טבעיים. נכון, זה מוכר ולא מרגיש מקורי במיוחד. אבל אז מה? זה עדיין מרגיש כמו משהו שהייתי קורא בכיף. אבל הבעיה הכי גדולה בסיפור שלך היא המבנה שלו (יחד עם מספר נקודות בהם הסיפור מאבד אמינות עקב התנהגות מוזרה של הדמיויות). חלק גדול מהפסקאות בסיפור מרגישות מנותקות אחת מהשנייה למרות שבעצם הן לא. זה גורם לכך שלמרות שבפועל הסיפור שלך מורכב מאירוע שמוביל לאירוע (כמו שצריך), אנחנו לא באמת מרגישים את זה תוך כדי הקריאה. כי במקום שתתחילי בזה שאלינור מצפה לשיעור ביולוגיה, את מתחילה בלספר לנו על שגרת ההפסקות שלה, ורק אחרי שאת מספרת לנו על ההברזה ההמונית שהכיתה מתכננת, את גם טורחת לספר לנו שאלינור בעצם מצפה לשיעור ביולוגיה.
זה יוצר תחושה של בלאגן, אבל אני בטוח שאם תסדרי את הבלאגן הזה אז איפה שהוא שם מתחת נמצא זהב (וכסף, ופרסום
)
בהצלחה
 
תודה על הקיראה


לא הבנתי מה הבעיה בזה שיש פסקאות שאפשר לשייך אותן לקטגוריות (פסקת מעבר, פסקת תיאור, פסקת הסבר). למה זה מפריע?
בקשר להתחלה של הסיפור - לא יודעת. מעניין אם יש עוד מישהו שחושב שהסיפור צריך להתחיל בזה שאלינור מצפה לשיעור? ולמה בעצם הפתיחה שלי לא מעניינת? יכול להיות שיש לך פה נקודה ואתה לא מצליח לנמק אותה, ואני כל כך אוהבת נימוקים!
בקשר להרמת היד - צודק. אני מסיכמה גם לגבי הפח. האמת שהתלבטתי אם לקשור אותו או להניח אבנים. נראה לי שאעשה גם וגם, שלא תברח.
וגם לגבי הבקבוקון עם המים.

עדיין מבאס ששניכם חשבתם שזה סיפור על ילדה עם כוחות על, כי זה לא! כנראה שאני צריכה לחשוב היטב איך לגרום לזה לא להראות ככה.
בכל מקרה תודה על הקריאה והביקורת המושקעת!
 

phoenix2000

New member
זה גורם לכתיבה להרגיש נוסחתית מידי

ופחות זורמת. גם כשאת כותבת פסקה שכולה מוקדשת לתיאורים זה יכול להרגיש לפעמים כמו רשימת מכולת, וזה גם עוצר את האקשן. אם תצליחי להגניב לנו את כל התיאורים הללו תוך כדי ההתרחשות עצמה אז יהיה לנו יותר קל לעכל את הכל, שלא לדבר על יותר מעניין לקרוא.
&nbsp
למה הפתיחה לא מעניינת? כי לא באמת קורה שם שום דבר מעניין. את מתארת לנו את השגרה של הגיבורה וזו אפילו לא שגרה ייחודית במיוחד. כלומר כן, הגיבורה שלך היא נוף חריג בסביבה שלה אבל זה לא בהכרח הופך את זה למעניין בעבור הקורא, במיוחד כי את מה שחריג בה את מסבירה לנו רק בשלב מאוחר יותר. כרגע היא סתם נערה שעושה טיולים ארוכים לברזייה בהפסקות (ותשתמשי במילה 'ברזייה', לא 'קולר'. פעם ראשונה שקראתי את זה חשבתי שאת מתכוונת לקולר של כלב :p )
לפתוח סיפור בכך שהגיבורה שלך מצפה למשהו זה מעניין יותר כי כבר יש פה משהו פחות שגרתי (אנחנו לא מתרגשים מדברים שגרתיים כך שאם הגיבורה שלך מתרגשת מזה, אנחנו נתהה למה היא מתרגשת מזה, וברגע שגרמת לקורא שלך לשאול את עצמו שאלה בנוגע לסיפור אז לכדת אותו וגרמת לו לרצות להמשיך לקרוא בשביל לקבל תשובה).
&nbsp
ולא באמת חשבתי שזה סיפור על כוחות על. אני יודע לאן זה ימשיך פחות או יותר

&nbsp
 
בקשר לפח

מכירה את הפחים הירוקים הגדולים האלה עם המכסה-בצורת-שתי-דלתות? אני אחפש לך תמונה בגוגל אם את לא. אבל בכל אופן, ממש קל להכניס בין הידיות של הדלתות מקל שבור של מטאטא.
כי גם...אני עדיין חושבת שזה קצת פסיכי לתכנן לנעול אותה בתוך פח. לזרוק אותה לשם, ברור, אבל לנעול אותה...היא יכולה להיחנק, למות וכאלה. אבל שוב, בלהט הרגע ובלי לחשוב אנשים עושים דברים. הרבה יותר הגיוני מבחינתי שהם יזרקו אותה פנימה, יראו את המקל של המטאטא זרוק שם ליד ויהיו כזה, יואו, בואו נסגור אותה בפנים, איזה צחוקים זה יהיה!
 
הותיקים כאן, ויאללה בלגן!

ואופ-אופ-אופ-אופ-אופ -
אני אחרי שלושה סוגים של בן-אנד-ג'ריסים (יוגורט-אוכמניות-עוגיות, וניל-טופי והזה עם הביגלה מצופה שוקולד וממולא נוגט, למקרה שתהיתם) אז יש לי מצברוח טוב סה"כ ואני הולכת להיות מנומסת וחביבה. יחסית לרגיל שלי. שזה אומר כלבה קטנה יחסית לאחד האדם (בניגוד לכלבה גדולה).
די, חתול די. סיפור. ביקורת. כן.
אז כיוון שאני מנומסת וזה, נתחיל מדברים שאהבתי:
1. נטלי, שהופכת מכלבה מסריחה לחברה הכי טובה שלך בלחיצת כפתור, ואין לך מושג איפה הכפתור הזה נמצא. זאת ביץ' קלאסית. אמין מאוד.
2. מערכת היחסים בין הבריונים לאלינור: אלינור היא נד סטארק כזאת שלא מסוגלת שלא לעשות ולהגיד את מה שנכון וצודק, והבריונים חולי השליטה לא מאמינים שהיא מעיזה להתמרד. אולי לא אפיינת היטב את הבריונים עצמם (ראי מגרעות) אבל הסברת יפה את הקטע הזה.
3. חתול!
4. סלמון ועוגת גבינה!

5. איך שהילדים מהכיתה עוברים מלצחוק על אלינור ללצחוק על נטלי. גם זה אמין מאוד. ילדים, הם כמו...צבועים-קניבליים כאלה. יאכלו את השאריות הקרובות ביותר, ולא אכפת להם אם אלה השאריות של חבר לשעבר שלהם. איכסה ילדים

6. טוב, הסיפור עצמו. בעלילה הראשית הגדולה - ילדה עם עבר מסתורי וכוחות שרק עכשיו גילתה על קיומם (למרות שזקנים מסתוריים כבר ידעו עליהם, והאמא כמובן) - אין הרבה חדש, אבל כמו שאמרתי אלף פעם, גם את העלילה של "ילד בבצפר לקוסמים נלחם באדון האופל" טחנו הרבה לפני רולינג, פשוט אף אחד לא טחן אותה טוב כמוה. אני אוהבת את הרעיון של העיניים הלבנות (למרות שהיה יותר מגניב ומעניין אם הן היו לבנות לגמרי והיא היתה עיוורת אבל הכוחות היו נותנים לה איזה דרך מגניבה ועקומה לראות). יש אקשן, ובסך-הכל אני מחבבת את אלינור. למרות המגרעות שתכף אפרט, הייתי ממשיכה לקרוא.

ועכשיו נפרט מגרעות:
1. קלישאות! את יודעת, כשקראתי את הפסקה הראשונה שלך, חוויתי הארה פתאומית והבנתי על מה סנופקין מעיר לי בסיפורים שלי. זה כ"כ...סתמי וכללי, מה שאת מתארת. נכון, ילדים אמיתיים טורקים את הספרים והולכים לשחק בפלאפון והבנים הולכים לשחק כדורגל. אבל זו היתה יכולה באותה מידה להיות סצינה מכל סרט-בצפר סטנדרטי שהוא. אין לך פה...משהו שימקם אותך בבית-הספר הספציפי הזה. משהו ייחודי. פיסת-אמיתיות שתגרום לך להרגיש שהוא אמיתי.
נטלי, יואל ושות': היה נחמד לעשות אותם קצת פחות פלקטיים: נטלי חייבת להיות יפה ושטחית. אבל למה, בעצם? אחת הביצי'יות הכיתתית שלי כל-כך מכוערת שאת רואה אותה ומתחילה לבכות, לא מעצב או משהו, פשוט כמו מבצל. אבל איכשהו היא הצליחה לצבור סביבה חברות שקוראות לה "יפה שלי" - מכירה את זה? שמישהי כל-כך *נחשבת* לזוהרת שאנשים לא רואים שבאור הנכון היא נראית כמו גרגמל? לביץ' אחרת אכפת מהציונים שלה אפילו יותר ממני, והיא גם אשכרה חכמה - או חרשנית - או שוכבת עם הדיקן בשביל ציונים (זיון בשביל ציון, חה) - הנקודה היא שאכפת לה (כמה עצוב זה שיש לנו שתי ביצ'יות כיתתיות? וזה עוד בלי לספור אותי P: )
ויואל, ירון ושות' - הם כאילו בכלל לא קיימים. עזבי את זה שאין להם אופי, אין בינהם אפילו הבדלים בסיסיים - אני יודעת, צבע שיער שונה או משהו. את אומרת את זה בעצמך "היודים". אז בשביל מה הם שם, אני תוהה? למה לא להשאיר רק את יואל? (ואולי גם את ירון. יש את הקטע שירון מחזיר לאלינור את היומן. זה מעניין). אבל בחיאת, אם את מכניסה איזה דמות, תשקיעי בה לפחות בתיאור חיצוני מינימלי.
אני אפסיק לחפור. הבנת את הרעיון: פחות קלישאתיות, יותר אמיתיות.
2. טיפשות: למה שאלינור תשתה את מה שיש בבקבוקון רק כי זה נראה לה טעים? זקן מפוקפק, פדופיל כל עוד לא הוכחה חפותו, נתן לה את זה. נניח שאיש זר היה נותן *לך* משהו והיית חושדת שזה סם אונס. כשהיית בת...8, נניח (אני קלטתי שאלינור בת 12 כזה?) אז היית אומרת, לא נורא, ננסה אותו כשאני לבד בבית, אולי זה יעשה לי היי טוב? מבחינתי הרבה יותר הגיוני שהיא היתה חוטפת ממנו את הבקבוק ישר כשהוא הוציא אותה מהפח, מוטרפת מצמא ולא חושבת בהגיון, ואז אחרי שהיא שתתה אותו לקלוט שזה יכול להיות סם אונס ולמהר לברוח לפני שהוא יתחיל להשפיע. זה שהיא יושבת בבית, שוקלת את העניין בהגיון ומחליטה לשתות נוזל מנצנץ שזר גמור הביא לה - החלטה מטומטמת אפילו לילדה בת 5 - זה, טוב, מטומטם.
3. אמא: בתור אמא שמעבירה אותן דירה כל חצי שנה (יעני בורחת ממשהו) היא לגמרי שוות נפש לעובדה שהבת שלה חוזרת הביתה באיחור של 5 שעות מכוסה בזבל. היא לא היתה אמורה לצאת לחפש אותה עם הקלצ'ניקוב שלה כבר לפני מליון זמן?
4. דברים קטנים: רחוב אננס? באמת? איפה היא גרה, בעיר הממתקים הזאת של וונלופי מראלף ההורס?
"כן. היא חושבת שיש לה דם מיוחד. למי אכפת איזה דם יש לך?" איזה מן משפט זה? זה משפט של בריון מפגר מסרט מצויר. אין בו שום הגיון, ובנאדם אמיתי לעולם לא היה אומר אותו. "דינה, אף אחד מהרופאים לא יודע מה דפוק אצלי, אולי את תסתכלי על בדיקות הדם שלי ותגידי לי למה אני כזה ייצור?" זה מה שאני הייתי אומרת (בקול חקייני-מגעיל, כמובן) אם הייתי יואל

פתחו את התיקים שלהם והתחילו לשלוף משם לבנים - wait what? הם הסתובבו עם תיקים מלאי לבנים? בחום שלפני רגע תיארת? בקניון? מתוך תקווה לתפוס את אלינור ולסגור אותה בתוך פח? הם קצת אובססיביים, את לא חושבת?
נרדמה בפח זבל - מצטערת, לא קונה את זה. היא היתה שם בסך-הכל כמה שעות, זה לא שהיא היתה על הרגליים 24 שעות ולא יכלה להחזיק את עצמה יותר מרוב תשישות. גם אם הסטרס לא היה מחזיק אותה ערה, הריח בטוח היה עושה את זה. אני יודעת כי פעם התפוצץ ביוב מתחת לחלון שלי ב-4 בבוקר, כשהלכתי לישון ב-2 וחצי (כמו בכל לילה בערך) ו...יעיל יותר מרימון הלם בתור שעון מעורר P: בקיצור, זה גם מוזר וגם לא נחוץ לעלילה, אז תורידי את זה.
עכשיו, אני חושבת שרוב המגרעות האלה נובעות מזה שאת מלכתחילה מייעדת את הסיפור לילדים. אז כאילו, "אה, ילדים לא ישימו לב שזאת קלישאה", "אה, ילדים לא יגידו 'זה לא אמין' או 'זה מטומטם'". העובדה שמדובר בקהל יעד צעיר לא פוטרת אותך מהשקעה.
קדימה, תשקיעי בסיפור הזה והוא יהפוך לממש אחלה
 
פאק, נכון

סנופקין כנראה יושב עכשיו שעון לאחור בכיסא שלו, ברגליים מוצלבות על השולחן, בוהה בתקרה ונאנח. "לימדתי אותם היטב."
או שלא.
ה"יודים" שם כדי לעזור ליואל להרים את אלינור ולהכניס לפח. היא אמנם רזה אבל יואל לא שוורצנגר. איך אפשר לשנות את זה? אני לא רוצה להתחיל לתאר דמויות לא רלוונטיות לעתיד.
רחוב אננס - ובכן, רק לידיעתך, ליד חיפה, בעיר ששמה נשר, יש רחוב התפוז.
ו.. כן, את צודקת בקשר לכל השאר. מצד שני אני מעודדת כי אלו דברים שאפשר לשנות בהינף אצבעות על המקלדת. אני שמחה שסהכ היה סבבה.

ואני בכלל לא חושבת שאם זה לקהל יעד צעיר צריך לכתוב שטויות - הן פשוט יוצאות לי בטעות - קהל יעד צעיר מרגיש שטויות בדיוק כמו כל קהל אחר.
וכמובן תודה על הקיראה והביקורת.
 
ומעשן סיגריה. אני תמיד מדמיינת אותו עם סיגריה


(לפעמים אפילו עם מקטרת
)
את לא חייבת לחפור לגביהם. את יכולה לתת שורה על כל אחד. את יכולה לתת שורה אחת על כולם. להגיד "אלינור תמיד התקשתה להבדיל בינהם. לשלושתם היו שמות שהתחילו ב-י'. שלושתם היו גבוהים ממנה בראש, עם אותה תספורת-ערסים, נעלי אדידס מרוטות-במכוון ומן חיוכון קבוע ומעצבן, מהסוג שגורם למורות לשאול "מה כ"כ מצחיק אותך?" לאחד מהם היה גם עגיל בגבה, אבל היא אף פעם לא הצליחה לזכור אם זה ירון או יואב.". זאת דוגמה, כן? במשפט הזה יש הרבה דברים גרועים בכ"כ הרבה מובנים. אבל אני מקווה שהוא הבהיר את הכוונה - לפחות עכשיו יש לי תמונה שלהם בראש!
וגם אם זה המצב, אסור שזה *ירגיש* כאילו הם שם בתור סבלים בלבד. למשל, אחד מהם צריך להגיד משהו גם כן. *כל* דבר. אפילו "עזבו אותה, בואו נלך". או "בא לי פיצה". למה רק נטלי ויואל מדברים?
רחוב התפוז
כשלראשי ערים נגמרים שמות של אנשים חשובים, למה הם לא פשוט פותחים ויקיפדיה?
(אני עדיין ממליצה לך לשנות. זה שנשר היא מקום מגוחך לא אומר שהעיר של אלינור צריכה להיות גם! יש מלא שמות כלליים של רחובות שלא ימקמו אותך בעיר מסוימת. איינשטיין? לא, איינשטיין זה ת"א. בוסקילה?
)
 
לא, דוקא מכנסיים כאלה מבד ג'ינס אבל לא בצבע ג'ינס

(אלא אפורים, נניח) שבגלל זה נראים קצת יותר רשמיים מג'ינס רגיל, מכירה?
וחולצת צווארון כזאת מרושלת, שכאילו לא היתה מרושלת בבוקר אבל התרשלה לה עם תלאות היום?
לא לבנה פסיכית כמו של עורכי דין, יותר משובצת. משבצות גדולות. בצבע תכלת-אפור, אולי.
 
אני התכוונתי לדמות מהסדרה, שלובשת טוניקה

או שמלה ירוקה - מה שבא לך - וגם כובע. אבל אני זורמת עם הדמות הוירטואלית ומוסיפה גם משקפיים. זה מאסט!
 
כן אני יודעת שהתכוונת אליו

אבל את רוב האנשים אני דוקא לא מדמיינת לפי הכינוי. נניח אותך אני מדמיינת עם אף

כמובן שמשקפיים!
 

בלגונה

New member
באמת?

דווקא אותך תמיד דמיינתי בתור חתול שחור וזדוני. ולמרות שאני יודעת שחתולים לא כותבים במקלדת- עדיין קשה לי להגמל מהדימוי הזה
 
הא. אני באמת שחורה. וזדונית.

ולומר שחתולים לא כותבים במקלדת זו גזענות חתולים בוטה! תנסי להשאיר לפטופ פתוח בחדר עם חתול ותראי מה יקרה (רמז: רב המכר הבא
)
נ.ב
גם להשאיר לפטופ סגור בחדר עם חתול זה לא רעיון טוב במיוחד. הרבה חתולים טועים וחושבים לפטופים למיטות מחוממות ומגרגרות. ונכון ילדים אוהבים לקפוץ על המיטה המחוממת והמגרגרת שלהם? אז חתולים גם
 

ויימס

New member
I could tell you, but then I would have to kiss you.

(מחפשת באינטרנט. האם מישהו חשב על השנינות שלי קודם? כמובן שמישהו חשב על השנינות שלי קודם. life sucks)

את טובה בהצגה מדוייקת של בית ספר- אנשים קופצים מהמעקה, פלאפונים, כדורגל, לאנשים שאין חברים אין מה לעשות בהפסקות.*
הבעיה שלי היא שאת מכירה מאוד טוב את הז'אנר, ובמקום לנסות להפוך את הסיפור למשהו חדש ושונה, את כותבת בדיוק את אותו הסיפור. אני לא מרגישה שהסיפור מנסה לשבור את התבנית או לעשות איתה משהו חדש. ולכן איבדתי עניין בשלב די מוקדם.
כמעט כל סצנה הזכירה לי את המקום שבו ראיתי אותה קודם, להיתקע בבריכה בלי בגד ים= שנות הקסם (אני יודעת, זה ישן מכדי שתכירי, אבל זה המקרה הראשון שאני זוכרת של מישהו שנתקע בבריכה בלי בגד ים), להיכלא בתוך פח זבל ע"י בריונים= הסיפור שאינו נגמר, להיתלות הפוך ע"י בריונים= ה"פ.
זה עוזר להעניק תשומת לב לספרים/ סדרות/ סרטים כאשר הם שוברים את הציפיות שלך או משחקים איתן.

האם מישהו נטול ציפיות יאהב את הסיפור? אולי. אבל קחי בחשבון שבימינו מוקדשת הרבה מחשבה לשבירת תבניות גם כשכותבים ספרים לילדים בגילאי גן. את יודעת, הסיפורים האלה שבהם במקום שהדרקון יחטוף את הנסיכה, והנסיך יהרוג את הדרקון, הנסיכה חוטפת את הדרקון והנסיכה השניה, שבאה להציל את הדרקון, מסבירה לה שהוא בעצם חיית המחמד שלה וכו' וכו' וכו'. אז אני לא יודעת.

אם להיות כנה, הגוון המאוד מיני של האלימות שאלינור ונטלי מפעילות אחת על השניה כן היה בלתי צפוי, אבל עבורי זה לא היה דבר טוב. אני לא צריכה אלימות מינית בתוך האסקפיזם שלי. יש אנשים שכן צריכים. זה מורכב.

*במחשבה שניה, כשהייתי ביסודי מאוד אהבתי את ההפסקות כי הייתי יכולה לטפס על עץ ולשבת בתוכו במשך כל ההפסקה. אז אפילו החוויה האישית שלי כתלמידה שלא מדברת עם תלמידים אחרים עם אנשים שונה. מיינד יו, לא היו אז סלולאריים. עכשיו אנשים מטפסים על עצים רק ב getting nuts.
 

ויימס

New member
ולהקריא את היומן של מישהו לכל הכיתה! שכחתי!

זו גם קלישאה. ולאיזה טינאייג'ר בימינו יש יומן בכלל? בין הבלוג לפייסבוק כולם יודעים מה המחשבות הפרטיות שלך בין כה וכה.
 
תודה על הביקורת!

באיזה שלב בדיוק הפסקת לקרוא?
ולא בטוחה שהבנתי למה בדיוק זה שיעמם אותך. תוכלי לחדד את הנקודה?
 

ויימס

New member
הו, קראתי הכל.

זה לא שעמם אותי, אני רק איבדתי עניין. הממ, עכשיו כשאני חושבת על זה לעומק, זה קצת נשמע כמו אותו דבר.
אבל לא! זה לא אותו דבר! היעדרותו של עניין אינה בהכרח נוכחותו של שיעמום, נכון?

סיבה: לא מספיק מקורי ומיוחד. I guess. זאת אומרת, נכון העמוד ההוא בפייסבוק שנקרא 'אנשים בינוניים וסבירים', שבו מופיעים סטטוסים שמתארים את מחשבותיו של האדם הממוצע, כמו 'הכנתי היום אורז' וכו'? אז זה סיפור ילדה בבית ספר+ קסם בינוני וסביר. אין בו משהו שונה ומיוחד ומלהיב.

ב writing excuses, שאכן משלמים לי עמלה בכל פעם שאני מזכירה אותם למקרה שתהיתם, דיברו פעם על כך שסיפור פנטזיה צריך לשלב בין אלמנטים שגרתיים לאלמנטים יוצאי דופן. דן אמר שפעם היו סיפורים על ילדים בבית ספר, בית הספר היה הדבר השגרתי, והדבר היוצא דופן היה שמישהו הוא מלאך/ ערפד/ חייזר וכו' וכו'. היום, זה מובן מאליו וכל העניין הזה הוא שגרתי, כולל העניינים העל טבעיים.

והסיפור הזה שגרתי. זו הבעיה שלי איתו. אבל ניתן לפתור את זה! את פשוט צריכה לחשוב, 'מה צפוי שיקרה?' ואז לעשות משהו אחר. כעת כשאני אומרת את זה, אני מבינה שזה לא פשוט בכלל. מממ... בהצלחה!

אני גם רוצה לשים קישורים ל tv tropes כי נדמה לי שצריך. אם לא צריך אז סליחה.

Trope
Subverted
Inverted
Deconstructed
 

בלגונה

New member
טוב קראתי

מאוד נהנתי מהקריאה, ולמרות כל מה שאמרו מעלי על קלישאות- אני אוהבת את הקלישאה הזאת ולדעתי היא כתובה ממש טוב.
את הרוב כבר אמרו, אבל אני אחזור על מה שהכי הפריע לי:
* דיאלוגים- יש קצת בעיה עם חלק מהדיאלוגים. לא נשמעים אמינים במיוחד. הדיאלוג בין אלינור לנטלי בכיתה, לדוגמה. וגם בין דינה לאלינור.
* הפח- טוב, מה שאמרו- לסחוב לבנים בתיק, להרדם בפח וכו'...
* המבנה של הסיפור- מסכימה עם פניקס שיש מה לשנות במבנה. חלק מהקטעים מרגישים מאולצים ולא זורמים. לדוגמה, הקטע שהיא נזכרת שבתחילת השנה נטלי גנבה לה את היומן. זה איכשהו מרגיש לי לא קשור במיוחד. בכלל הייתי מוותרת על הקטע הזה, אבל אם לא- אז לא הייתי מכניסה אותו איפה שהכנסת אותו, אלא יותר מוקדם. נגיד אחרי התיאור של מקרה הבריכה.
* קולר וספידסטיק- בהתחלה לא הבנתי מה זה ספידסטיק, למה לא דאודורנט פשוט?

מה שכן אהבתי:
* דווקא מאוד אהבתי את פסקת הפתיחה, שהיא מטיילת לקולר ולשירותים, ורק מחכה שההפסקה תיגמר. זה ישר גרם לי להזדהות עם הגיבורה, ורחמים (שזה אחלה!).
*אהבתי את השימוש בסמרטפונים. רואים שהם מאוד מעסיקים את הילדים- זה מה שהם עושים בהפסקה. מקרינים על הלוח את הוידאו הנוראי של ההתעללות... באופן כללי, בשבילי זה די חדש לקרוא על העיסוק בסמרטפונים- אבל תכל'ס זה חלק ממש משמעותי בחיים של הילדים והנערים היום- וזה מעולה שעשית את זה. אנחנו שומעים הרבה על מקרי התאבדות של נערים ( וגם הרבה מקרים שלא שומעים עליהם) בגלל איזה סרטון כזה או אחר שהופץ על-ידי "חברים" מהכיתה. קיצר- עשית את זה טוב.
*אהבתי את רחוב אננס. רחוב אננס זה מגניב.
* איך שהנערים תפסו אותה בכוח והרימו אותה, הרגיש לי כאילו זה הולך למקום של אונס קבוצתי או משהו (שמחה שזה לא).
*הקריאה עצמה מאוד זרמה לי ונהנתי לקרוא סך הכל. אני אוהבת את הסיפור על האנדרדוג שנהיה פתאום חזק ולא אכפת לי שזה קלישאה. סיפור סינדרלה לא מת אף פעם
 
למעלה