זיכרונות ועוד

זיכרונות ועוד

זיכרון ילדות מוקדם של איך כמעט נדרסת אתה עדין חי, צומח, זורם עם כל השאר. תמונות של ילדות מחוייכת. לא זוכרת שחייכתי כל כך הרבה אז. בתמונות החיוך נשאר למסגר לי בלב כמזכרת. אני אף פעם לא נדרסתי ותמיד הייתי מביטה בחולפים מן העולם ותמהה, לעמוד על שתי רגליי נראה לי כדבר מופלא. ועוד לפני שהכל קרה, הייתי תוהה, אם הייתי חיה אחרת, הייתי שונה. כמה הייתי שונה. אני חושבת עתה. וכעת אני תוהה למה לא קרה לי כלום למה המשכתי עם כל השאר רק בשביל לגמור בלי צל של חיוך כשהגיהנום חרות על פניי. כשאחלוף מהעולם לאחר שבעת מדוריו ועוד קצת, אולי אמות ככלום מושלם אבל מה זה ישנה, כשהתודעה תמות. אני, אחלוף בחלוף השרב.
 
למעלה