שואלת ה שאלות
New member
זקוקה לייעוץ והכוונה 
שלום לכל חברי הפורום, אני בת 25, סטודנטית, לומדת 3 פעמים בשבוע בערב, נשואה+ילד, ולאחרונה התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. הבעיה היא שחצי מהזמן אני לא מגיעה לעבודה, תמיד אני מתרצת לבוס שלי שיש לי ימי השלמה בלימודים, או שאני מוציאה אישור רפואי מהרופא. כמובן שזה לא לעניין להמשיך ככה, ובסופו של דבר הבוס יתעצבן עליי ויפטר אותי. אני לא רוצה להגיע למצב כזה, אבל הבעיה היא שאני לא מצליחה לקום בבוקר לעבודה. פיזית, אני יכולה לקום, וגם להשאר ערה מ6 בבוקר ולעשות מליון סידורים, או להכין שיעורים. אבל נפשית, תמיד אני עוצרת את עצמי מלהגיע לעבודה. זה קורה לי כמעט בכל מקום עבודה, אני מוותרת לעצמי. אני רוצה לעבוד, ויותר מכל- אני חייבת לעבוד. קיבלתי עבודה שמעטים היו מתקבלים אליה. ועדיין, אני מזלזלת בה ולא משקיעה. גם כשאני מגיעה לעבודה אני חושבת לעצמי אולי היום אני אצא מוקדם בתירוץ של "לא מרגישה טוב". אני חייבת בדחיפות לשנות את החשיבה הזו, אני יודעת ומבינה שזה לרעתי, ועדיין לא מצליחה להגיע בבוקר לעבודה. מה עושים הלאה? איך משנים את זה? אני שונאת את זה, באמת שאני שונאת את זה. אני רוצה מוסר עבודה, אני רוצה להיות אחראית במה שקשור לעבודה. מאז שאני מכירה את עצמי לא היה שבוע אחד שעבדתי רצוף, תמיד יש יום אחד לפחות שאני חסרה בו, תמיד יש לי תירוץ. אני רוצה להצליח ולהתקדם במקום עבודתי. אני רוצה שבעלי יהיה גאה בי ולא ינהל איתי "מריבות" כל בוקר בשביל לקום כאילו אני ילדה שקמה ללימודים. איך משנים את החשיבה הזו? את הדפוס התנהגות הזה?
שלום לכל חברי הפורום, אני בת 25, סטודנטית, לומדת 3 פעמים בשבוע בערב, נשואה+ילד, ולאחרונה התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. הבעיה היא שחצי מהזמן אני לא מגיעה לעבודה, תמיד אני מתרצת לבוס שלי שיש לי ימי השלמה בלימודים, או שאני מוציאה אישור רפואי מהרופא. כמובן שזה לא לעניין להמשיך ככה, ובסופו של דבר הבוס יתעצבן עליי ויפטר אותי. אני לא רוצה להגיע למצב כזה, אבל הבעיה היא שאני לא מצליחה לקום בבוקר לעבודה. פיזית, אני יכולה לקום, וגם להשאר ערה מ6 בבוקר ולעשות מליון סידורים, או להכין שיעורים. אבל נפשית, תמיד אני עוצרת את עצמי מלהגיע לעבודה. זה קורה לי כמעט בכל מקום עבודה, אני מוותרת לעצמי. אני רוצה לעבוד, ויותר מכל- אני חייבת לעבוד. קיבלתי עבודה שמעטים היו מתקבלים אליה. ועדיין, אני מזלזלת בה ולא משקיעה. גם כשאני מגיעה לעבודה אני חושבת לעצמי אולי היום אני אצא מוקדם בתירוץ של "לא מרגישה טוב". אני חייבת בדחיפות לשנות את החשיבה הזו, אני יודעת ומבינה שזה לרעתי, ועדיין לא מצליחה להגיע בבוקר לעבודה. מה עושים הלאה? איך משנים את זה? אני שונאת את זה, באמת שאני שונאת את זה. אני רוצה מוסר עבודה, אני רוצה להיות אחראית במה שקשור לעבודה. מאז שאני מכירה את עצמי לא היה שבוע אחד שעבדתי רצוף, תמיד יש יום אחד לפחות שאני חסרה בו, תמיד יש לי תירוץ. אני רוצה להצליח ולהתקדם במקום עבודתי. אני רוצה שבעלי יהיה גאה בי ולא ינהל איתי "מריבות" כל בוקר בשביל לקום כאילו אני ילדה שקמה ללימודים. איך משנים את החשיבה הזו? את הדפוס התנהגות הזה?
