רחל של ענבל והתאומים
New member
זקוקה לעזרה (מאד ארוך)
אני כל כך שמחה שמצאתי את הפורום הזה! יש לי בעיה וממש לא ידעתי באיזה פורום להעלות אותה. אז קודם אציג את עצמי למי שלא מכיר אותי מפורומים אחרים. אני רחל, יש לי שלושה ילדים שנולדו אחרי טיפולים: ענבל בת שנה ושלושה חודשים ורועי וכפיר, תאומים בני 5 חודשים. ההריון עם רועי וכפיר היה מאד קשה, הם נולדו בשבוע 32 אחרי אשפוז של 5 שבועות, בניתוח קיסרי ושהו שבועיים בפגיה (נולדו מעל שני קילו כל אחד). ההתאוששות מהניתוח היתה קשה מאד כי זו היתה גם התאוששות משכיבה ממושכת של מעל חודשיים וחצי (חלקה כפי שציינתי, בבי"ח). אני אפילו לא אתחיל לספר מה כל התקופה הזאת עשתה לענבל. טוב, אחרי כל ההקדמה (אפילו אם לא נראית רלוונטית) אספר מה הבעיה. במהלך חופשת הלידה טיפלתי ברועי וכפיר בכוחות עצמי, עם מינימום עזרה, ואחה"צ התווספה ענבל לחבורה, עד שמונה בערב שבעלי חוזר מהעבודה. עם כל הקשיים, הסתדרתי די טוב. לפני חודש חזרתי לעבודה, ואני מוצאת את עצמי עצבנית, עייפה, צועקת על כל העולם והמון מהרהרת האם זה מה שרציתי בחיים. הילדים הם האושר הכי גדול בחיי. את בעלי אני אוהבת כל יום יותר ויותר, אבל בכל זאת רע לי. אני תוהה האם זה איזשהו סוג של דיכאון. או פשוט "פתיל קצר" שנובע מהעומסים. עזרה מהמשפחה בקושי יש, והאמת שבפעם האחרונה שבאו לבקר יצא שממש צעקתי על הוריי, וכל הטעם נפגם. הייתי חסרת סבלנות ולחוצה, והוריי ניסו לטפל בתאומים כדי שאוכל לעשות מטלות בבית, אבל לא כ"כ הסתדרו אז יצא שקיפצתי מאחד לשני כל הזמן כדי לעזור להם לעשות דברים שלי נראים הכי פשוטים בעולם (החלפת טיטול, הרמה לגרפס). אז על זה אני כבר לא בונה. עזרה בתשלום, אני לא צריכה לספר לכם כמה הוצאות יש לנו גם ככה. רק המשפחתון לשלושת הילדים (אחרי הנחה משמעותית) מעל 5000 ש"ח. לא לעבוד לא בא בחשבון כי: א. כלכלית אי אפשר (ואני מרוויחה יותר ממה שהולך על משפחתון) - וגם ככה ענבל תלך לגן וזה עולה כסף, ומהמשכורת של בעלי כבר אי אפשר יהיה לגלח את זה. ב. העבודה מספקת אותי אישית ונותנת לי קצת שפיות, חברה, וחיבור לחיים שמחוץ לטיפול בתינוקות. אז אני בפלונטר. אני שוקלת בכל זאת להביא הביתה בייבי סיטר לא על בסיס קבוע אבל לפעמים, בימים לחוצים, שתעזור לי באמבטיות ובהשכבה כשבעלי מאחר מהעבודה. עדיין, זה לא פותר לי את הבעיה שאני עצבנית וצועקת על כל העולם. היחסים עם בעלי נעים בין יחס קריר ואינפורמטיבי בלבד להפרצויות זעם ממני עליו לרגעי קסם של פיוס ואושר משפחתי. הבעיה היא שהרגעים הרעים מתחילים להיות יותר מהטובים. אני יודעת שאף אחת מכן לא יכולה לפתור לי את הבעיות, אבל אשמח לקבל הערות, תובנות, הצעות, דיעות, בקיצור, כל מה שיכול לעזור. תודה למי שהגיעה על הלום... רחל
אני כל כך שמחה שמצאתי את הפורום הזה! יש לי בעיה וממש לא ידעתי באיזה פורום להעלות אותה. אז קודם אציג את עצמי למי שלא מכיר אותי מפורומים אחרים. אני רחל, יש לי שלושה ילדים שנולדו אחרי טיפולים: ענבל בת שנה ושלושה חודשים ורועי וכפיר, תאומים בני 5 חודשים. ההריון עם רועי וכפיר היה מאד קשה, הם נולדו בשבוע 32 אחרי אשפוז של 5 שבועות, בניתוח קיסרי ושהו שבועיים בפגיה (נולדו מעל שני קילו כל אחד). ההתאוששות מהניתוח היתה קשה מאד כי זו היתה גם התאוששות משכיבה ממושכת של מעל חודשיים וחצי (חלקה כפי שציינתי, בבי"ח). אני אפילו לא אתחיל לספר מה כל התקופה הזאת עשתה לענבל. טוב, אחרי כל ההקדמה (אפילו אם לא נראית רלוונטית) אספר מה הבעיה. במהלך חופשת הלידה טיפלתי ברועי וכפיר בכוחות עצמי, עם מינימום עזרה, ואחה"צ התווספה ענבל לחבורה, עד שמונה בערב שבעלי חוזר מהעבודה. עם כל הקשיים, הסתדרתי די טוב. לפני חודש חזרתי לעבודה, ואני מוצאת את עצמי עצבנית, עייפה, צועקת על כל העולם והמון מהרהרת האם זה מה שרציתי בחיים. הילדים הם האושר הכי גדול בחיי. את בעלי אני אוהבת כל יום יותר ויותר, אבל בכל זאת רע לי. אני תוהה האם זה איזשהו סוג של דיכאון. או פשוט "פתיל קצר" שנובע מהעומסים. עזרה מהמשפחה בקושי יש, והאמת שבפעם האחרונה שבאו לבקר יצא שממש צעקתי על הוריי, וכל הטעם נפגם. הייתי חסרת סבלנות ולחוצה, והוריי ניסו לטפל בתאומים כדי שאוכל לעשות מטלות בבית, אבל לא כ"כ הסתדרו אז יצא שקיפצתי מאחד לשני כל הזמן כדי לעזור להם לעשות דברים שלי נראים הכי פשוטים בעולם (החלפת טיטול, הרמה לגרפס). אז על זה אני כבר לא בונה. עזרה בתשלום, אני לא צריכה לספר לכם כמה הוצאות יש לנו גם ככה. רק המשפחתון לשלושת הילדים (אחרי הנחה משמעותית) מעל 5000 ש"ח. לא לעבוד לא בא בחשבון כי: א. כלכלית אי אפשר (ואני מרוויחה יותר ממה שהולך על משפחתון) - וגם ככה ענבל תלך לגן וזה עולה כסף, ומהמשכורת של בעלי כבר אי אפשר יהיה לגלח את זה. ב. העבודה מספקת אותי אישית ונותנת לי קצת שפיות, חברה, וחיבור לחיים שמחוץ לטיפול בתינוקות. אז אני בפלונטר. אני שוקלת בכל זאת להביא הביתה בייבי סיטר לא על בסיס קבוע אבל לפעמים, בימים לחוצים, שתעזור לי באמבטיות ובהשכבה כשבעלי מאחר מהעבודה. עדיין, זה לא פותר לי את הבעיה שאני עצבנית וצועקת על כל העולם. היחסים עם בעלי נעים בין יחס קריר ואינפורמטיבי בלבד להפרצויות זעם ממני עליו לרגעי קסם של פיוס ואושר משפחתי. הבעיה היא שהרגעים הרעים מתחילים להיות יותר מהטובים. אני יודעת שאף אחת מכן לא יכולה לפתור לי את הבעיות, אבל אשמח לקבל הערות, תובנות, הצעות, דיעות, בקיצור, כל מה שיכול לעזור. תודה למי שהגיעה על הלום... רחל
