זקוקה לעצתכם איך להתמודד עם אחות מקצוענית שעוקצת ומזלזלת ושנ
הרקע לסיפור קצת ארוך, אך מקווה שמסביר את המצב...:
ביני ובין אחותי יש פער של כמעט 8 שנים. הייתי קרובה אליה מאוד, עזרתי לה מכל הלב כשנולד בנה הבכור (איתו יש לי קשר מיוחד וחזק עד היום) והייתי מחוברת אל בעלה (עבדנו יחד במשרד).
הכל התנפץ ברגע שאחותי התגרשה. לקח לי זמן להבין את הטעות שאני עשיתי. בגלל רצון טוב/תמימות הייתי מקשיבה לבעלה כשהיה 'בוכה' לי טרם הגירושים. הייתי באמת ובתמים מבינה את הראש שלו ומנסה לעודד אותו שהכל יהיה בסדר ושיום אחד הם יחזרו להיות יחד. אך מסתבר שלא ראיתי את כל התמונה ובדיעבד הבנתי שאני הייתי צריכה להיות 'במחנה' של אחותי ולהיות תמיד לצידה ללא הבעת אמפתיה לצד השני. בטח שלא להביע זאת בפניה ולהתפלא "איך את מתגרשת ממנו? הוא מקסים" ובתכלס היא סבלה ממנו והיו לה נישואים לא טובים.
הגענו למצב שאחותי הטיחה בפניי כמה אני עיוורת, ואיך לא ראיתי, ואני צריכה לכבד את ההחלטה שלה, שאני לא צריכה להתערב ושאני צריכה להיות תמיד לטובתה... וכל זה נכון ואת כל זה אני מבינה היום. היו לנו התכתבויות קשות ולאחר מכן לא דיברנו כמעט חצי שנה עד שבאתי התנצלתי והסברתי לה את הצד שלי. היא סלחה וחזרנו לתקשר מינימלי.
כיום אחרי כמה שנים, אנחנו מדברות, אך עדיין יש בי הרגשה שהיא לא סלחה לי, ותמיד נשאר הכתם הזה.. עובדה שלא חזרנו להיות כמו שאנחנו וזה בסדר. היום אני אמא לתינוקת נהדרת ודרכה אחותי מגיעה אליי. היא מחמיאה לי, אוהבת את התינוקת שלי ובאמת מנסה להראות השתדלות מצידה שהכל טוב ושהיא ואני חברות טובות.
הבעייה היא שכל הזמן היא עוקצת אותי ונותנת מכות מתחת לחגורה. מקניטה אותי מול ההורים שלי, מתנשאת מעליי ומעל בעלי, אומרת לי הערות כמו 'איזה אחות רעה' 'איזו תמונה גרועה שמת בפרופיל' 'מזה הלבוש המכוער הזה' 'ממש לא!!' וזה עוד על קצה המזלג.
במילים אחרות, ולא חשוב באיזה הקשר נאמר, היא תמיד מזלזלת בי ולוקחת ממני אנרגיה. אבל היא כל כך מקצוענית ששנייה אח"כ היא מלטפת, זורקת מחמאה וכאילו הכל בסדר.
בעייה נוספת היא שאני מבינה שמילה שהיא אמרה פוגעת בי רק לאחר זמן מה ולא מיד. לכן אני לא עונה לה במקום ותמיד מתנצלת/מצטדקת או מסבירה את עצמי...
אוף. קשה לי עם זה. זה מעסיק אותי בכל מפגש, חלמתי פעם או פעמיים עליה
אשמח לתגובה ועצה מצידכם תודה!!!
הרקע לסיפור קצת ארוך, אך מקווה שמסביר את המצב...:
ביני ובין אחותי יש פער של כמעט 8 שנים. הייתי קרובה אליה מאוד, עזרתי לה מכל הלב כשנולד בנה הבכור (איתו יש לי קשר מיוחד וחזק עד היום) והייתי מחוברת אל בעלה (עבדנו יחד במשרד).
הכל התנפץ ברגע שאחותי התגרשה. לקח לי זמן להבין את הטעות שאני עשיתי. בגלל רצון טוב/תמימות הייתי מקשיבה לבעלה כשהיה 'בוכה' לי טרם הגירושים. הייתי באמת ובתמים מבינה את הראש שלו ומנסה לעודד אותו שהכל יהיה בסדר ושיום אחד הם יחזרו להיות יחד. אך מסתבר שלא ראיתי את כל התמונה ובדיעבד הבנתי שאני הייתי צריכה להיות 'במחנה' של אחותי ולהיות תמיד לצידה ללא הבעת אמפתיה לצד השני. בטח שלא להביע זאת בפניה ולהתפלא "איך את מתגרשת ממנו? הוא מקסים" ובתכלס היא סבלה ממנו והיו לה נישואים לא טובים.
הגענו למצב שאחותי הטיחה בפניי כמה אני עיוורת, ואיך לא ראיתי, ואני צריכה לכבד את ההחלטה שלה, שאני לא צריכה להתערב ושאני צריכה להיות תמיד לטובתה... וכל זה נכון ואת כל זה אני מבינה היום. היו לנו התכתבויות קשות ולאחר מכן לא דיברנו כמעט חצי שנה עד שבאתי התנצלתי והסברתי לה את הצד שלי. היא סלחה וחזרנו לתקשר מינימלי.
כיום אחרי כמה שנים, אנחנו מדברות, אך עדיין יש בי הרגשה שהיא לא סלחה לי, ותמיד נשאר הכתם הזה.. עובדה שלא חזרנו להיות כמו שאנחנו וזה בסדר. היום אני אמא לתינוקת נהדרת ודרכה אחותי מגיעה אליי. היא מחמיאה לי, אוהבת את התינוקת שלי ובאמת מנסה להראות השתדלות מצידה שהכל טוב ושהיא ואני חברות טובות.
הבעייה היא שכל הזמן היא עוקצת אותי ונותנת מכות מתחת לחגורה. מקניטה אותי מול ההורים שלי, מתנשאת מעליי ומעל בעלי, אומרת לי הערות כמו 'איזה אחות רעה' 'איזו תמונה גרועה שמת בפרופיל' 'מזה הלבוש המכוער הזה' 'ממש לא!!' וזה עוד על קצה המזלג.
במילים אחרות, ולא חשוב באיזה הקשר נאמר, היא תמיד מזלזלת בי ולוקחת ממני אנרגיה. אבל היא כל כך מקצוענית ששנייה אח"כ היא מלטפת, זורקת מחמאה וכאילו הכל בסדר.
בעייה נוספת היא שאני מבינה שמילה שהיא אמרה פוגעת בי רק לאחר זמן מה ולא מיד. לכן אני לא עונה לה במקום ותמיד מתנצלת/מצטדקת או מסבירה את עצמי...
אוף. קשה לי עם זה. זה מעסיק אותי בכל מפגש, חלמתי פעם או פעמיים עליה
אשמח לתגובה ועצה מצידכם תודה!!!
