זקוקה לתמיכתכן ועצתכן דחוף:(

זקוקה לתמיכתכן ועצתכן דחוף:(

אז כמו רבות מכן, גם אני וגם בתי מתמודדות עם הכניסה לגן. דניאלה בת שנתיים ושלושה חודשים. שנה שעברה הייתה במעון והוצאתי אותה אחרי חצי שנה כי חלתה מעבר לנורמה והרופא אמר להוציאה. כתוצאה מכך, הייתי איתה חצי שנה בבית. כעת, כשנכנסה לגן, היא בוכה המון בבוקר, לא רוצה ללכת, נדבקת אליי כל הדרך, מתקשה לישון. הגננת אומרת שזמן קצר לאחר שאני עוזבת אותה היא מפסיקה לבכות. אתמול היא לא הצליחה לישון ובכתה המון ונאלצו להתקשר אליי. יש לה גם ביעותים נוראיים בלילה. היא בוכה, צורחת ולוקח זמן להעיר אותה מהחלום ולהרגיעה. ברור לי שלוקח זמן להסתגל, מה גם שהייתה צמודה אליי חצי שנה וזה לא קל. מאוד קשה לי כשהיא הולכת לישון היא אומרת בשקט מתוך שינה-תוך כדי הרדמות: אמא..אמא...."אני בוכה המון כתוצאה מכך.. האם זה יעבור? האם זה נורמאלי שיש ביעותים כאלה? ההיגיון אומר כן והלב...קשה מאוד:( זו בתי היחידה ולכן, אין לי ניסיון בנושא הזה. כל דבר מלחיץ ומכניס אותי לחרדה אף על פי שהיא אינה רואה זאת. כשאני לוקחת אותה לגן אני משדרת המון בטחון ושמחה..(לא שזה עוזר). אני אודה לכן על הצעות איך להתמודד, לדעת על הניסיון שלכן עם הילדים שלכן.. ממש רע לי ואני עצמי לא ישנ ה טוב בלילה בעקבות כך..ממש עצוב לי:(
 
זקוקה לתמיכתן...

בוקר טוב, מקווה שהלילה היה כבר יותר טוב. כאמא גננת והומאופתית יש לי הרבה מאוד ניסיון עם המצב שאת מתארת. יש ילדים רבים שיש להם קושי לעבור מהמסגרת הביתית למסגרת גנית. חלק מהילדים יחוו קושי רגשי, ואצל חלק מהם ממש יופיעו מחלות כמו שביתך חוותה. באופן אישי אני לא חושבת שלהמשיך ולהישאר בבית יהיה הפתרון הנכון , ויחד עם זה , המצב שאת מתארת מחייב התייחסות. אשמח לשמוע יותר פרטים ולייעץ לך בשיחת טלפון 052-8626218 את מוזמנת גם להיכנס לאתר- Healing-art.co.il יום נעים עופרה בראף, הומאופתיה קלאסית
 

loolity

New member
ממש נהיה לי עצוב.....

איך שתיארת את זה. אז אני לא מתארת לעצמי מה עובר עלייך... בגיל כזה באמת יכול להיות מאוד קשה לילדים מסוימים להסתגל. במיוחד שהיא רגילה להיות בבית.... עברו שבועיים מתחילת הגן, זה עדיין נורמלי, הקושי שלה. לדעתי צריך פשוט לתת לזה יותר זמן. כשאת לוקחת אותה בבוקר, תגידי לה שלום, נשיקה, ולצאת. לא להתעכב בכלל, זה רק מקשה. כתבת שזה מאוד מלחיץ ומכניס אותך לחרדה, אבל שהיא לא רואה את זה. עצוב לי לומר, אבל יש סיכוי גדול שהיא חשה את החרדה שלך... ילדים רואים ומרגישים דברים, הרבה יותר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. מה שאומר - שאת צריכה גם לעשות קצת עבודה עם עצמך.... זה מאוד משפיע עלייך, מן הסתם, ואי אפשר להסתיר זאת ממנה. בנוסף - היא כבר ילדה גדולה - את יכולה לדבר איתה. שוב ושוב, בעדינות, לדבר ולהסביר, גם אם נראה שהיא לא מקשיבה. זה יחלחל. הם כל כך חכמים, וכל כך מבינים, ואוהבים שמסבירים להם. בינתיים, תחזיקי מעמד. ותעדכני!
 
חשבת לשוחח פנים מול פנים עם הגננת?

כפי שכתבה לך עופרה, גננות הן בעלות ניסיון גם כנשות מקצוע וגם כאמהות (רובן הגדול) ואולי תהיה לה הצעה טובה תארת מצב ממש קשה ולמזלי הטוב חלקי שפר, אם כי היו אצלנו מקרים קשים יותר של הסתגלות בגני הילדים לחברים לגן אצל ילדיי. הייתי גם מנצלת הזדמנות ושמוחחת קצת עם הילדה תוך כדי משחק, אחה"צ בבית, באווירה רגועה ושואלת אותה שאלות פשוטות על "איך עבר עליה היום בגן", למשל- במה שיחקת היום בגן? בקוביות? בבובות? אולי בפאזל? מה שנקרא "שאלות מנחות" איזה סיפור סיפרו היום בגן? את יכולה גם לשאול את הצוות ואז להנחות את הילדה: הכנתם היום עוגיות?חלה לשבת? עשית יצירה בבצק צבעוני? למדתם שיר חדש לכבוד ראש השנה? היא לא צריכה לספר לך סיפור ארוך, כי היא אולי אינה מדברת שוטף (אני אישית התחלתי לדבר רק בגיל שנתיים ושבעה חודשים ואמא שלי בטח צמחו הרבה שערות שיבה בדרך...) אבל משהו אולי תצליחי להוציא ממנה ולהראות לה שהיא חוותה דברים טובים ואת בסוף היום חוזרת והכל טוב. האם את אוספת אותה בצהריים או היא עד אחה"צ? אולי כדאי להתחיל עד אחרי סוכות בימים קצרים יחסית, בהצלחה ונשמח לשמוע התפתחויות
 
חושבת אחרת

אני הייתי בודקת קודם כל שבאמת הכל בסדר בגן: מציצה מבחוץ, מגיעה במפתיע לקחת אותה הביתה בטוענות שונות, כלומר קצת מרחרחת וגם מדברת עם אימהות אחרות מהגן לבדוק מה דעתן על הגן ועל הצוות ואם גם לילדים שלהן קשה. רק לאחר שהייתי שוללת בביטחון את האפשרות שרע לה בגן הייתי בודקת איך להקל עליה את הקליטה. בייחוד אם קשה לה להירדם בבית. איך היא כשאת באה לאסוף אותה הביתה? בקיצור אני הייתי בודקת גם שאין לה סיבה טובה לבכות.
 

גליתGL

New member
כניסה לגן

הי, יש לי בן ממש בגיל הזה ואני יכולה להבין את הכאב.. אצלנו זו שנה שנייה בגן, הוא עלה לבוגרים והפרידות מאוד קשות. וכשקשה לו גם קשה לי. אז ברור שאחרי זמן רב ביחד הרבה יותר קשה להיפרד. אני החלטתי בימים האחרונים ממש לעשות טקס פרידה קבוע - לתלות את התיק, אנחנו מסתכלים בציור שצייר שתלוי על הקיר, עוד איזה משהו שמצחיק אומרת לו שלום והולכת. (את החיבוק הגדול והנשיקות אני עושה עוד בחוץ). אני מזכירה לו שזה הטקס גם בבוקר לפני שהולכים כדי שידע למה לצפות. וזה יצר שיפור בימים האחרונים. אני חושבת שלפעמים אנחנו מתמהמהים, חוזרים לחבק ולהרגיע. בשבילנו אולי זה לא נראה שינוי גדול אך עבור הקטנטנים כן. לכן אני חושבת שכדאי במצב כזה להקפיד על סדר קבוע ואפשר גם בסוף היום לחזק כשנפרדה יפה.וכמובן אחהצ לבלות הרבה יחד אמרת שהיא נרדמת ואומרת אמא זה רק מאז הכניסה לגן? הפרידות קשות לה רק איתך או גם מאבא/סבתא וכו? אם יותר קל לה להיפרד מאבא אולי כדאי שהוא יקח אותה? בהצלחה
 
למעלה