חברה יקרה ואהובה שלי כתבה כך:
אימי / סי גל מכמיר הלב לראותך רגלייך מתקשות לעמוד במשימה גבך מקושת כהר פרחוני המתכופף אל מקל מעץ שעליו נשרו מזמן =-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- היות שהיא כתבה את זה על האמא הפרטית שלה (שהיא, אגב, אישה נחמדה ביותר), והיות שאמא שלה, כמו שאפשר להבין, גם היא שייכת לחוג ההורים שלנו, ביקשתי ממנה רשות לפרסם כאן את הכאב הפרטי שלה, מתוך ידיעה שתבינו ותזדהו. תודה לסי גל, כותבת ויוצרת, אמנית - ומעל הכול - חברה.
אימי / סי גל מכמיר הלב לראותך רגלייך מתקשות לעמוד במשימה גבך מקושת כהר פרחוני המתכופף אל מקל מעץ שעליו נשרו מזמן =-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=- היות שהיא כתבה את זה על האמא הפרטית שלה (שהיא, אגב, אישה נחמדה ביותר), והיות שאמא שלה, כמו שאפשר להבין, גם היא שייכת לחוג ההורים שלנו, ביקשתי ממנה רשות לפרסם כאן את הכאב הפרטי שלה, מתוך ידיעה שתבינו ותזדהו. תודה לסי גל, כותבת ויוצרת, אמנית - ומעל הכול - חברה.