חדשה פה אבל בכלל לא חדשה

prule

New member
חדשה פה אבל בכלל לא חדשה

טוב...אז לקח לי קצת זמן להגיע לפה..מכל מיני סיבות.
על עצמי בקצרה, בת 32,עם ילד בן 4 בבית ( הרגע חגג 4). הוא ילד מטיפול פוריות, ( אנחנו לא מוסברים) . אבל הוא הגיע בהחזרה שניה, די מהר,בהריון קל ומגניב.
כשהיה בן שנתיים רציתי להתחיח שוב, וגיליתי שנדבקתי בcmv .אז חיכיתי כמה חודשים. אחרי שהיה מותר לי, החזרה ראשונה נכנסתי להריון.. הריון פח, עם המטומות ודימומים,הרבה מיונים,ובסוף שבוע 13 אין דופק.
אחר כך גרידה.
עוד נסיון החזרה, בשני שוב הריון. אבל נפל לבד שבוע ..
אחר כך, עוד 2 החזרות,ושוב הריון.. מושלם.. לא דימום אל כאב לא כלום.
שבוע 12 שקיפות , אין דופק ( אחרי שבדקתי מלאאאאא במהלך ה12 שבועות הללו,ותמיד היה דופק.
גרידה... ואז שארית, והסטרוסקופיה ניתוחית.. ואז 8 חודשים שלא נכנסתי להריון.. כבר ממש יאוש ואומללות,החזרה אחרון לפני מעבר לרופא ומרפאה ועיר אחרת... נקלטתי...
עכשיו שבוע 9פלוס 5....
אחרי חוסר שינה,ופחדים, וחששות,ומלא אוחטרסאונדים בהולים שאני פשוט רועדת שם עד שהיא אומרת שיש דופק.
אני מרגישה שאני מאבדת שפיות.
אני לא מחוברת להריון הזה,לצערי , כי אני מפחדת לאבד אותו.. מצד שני כלכך לא רוצה לאבד אותו.
אני עייפה מחששות,אני עייפה חעשות אלוטרסאונד לראות שתקין,להרגיש יום וחצי שקט,ואז שוב מגיעים החששות הפחדים.
אציין שעשינו בירור של הפלות.לא נמצא כלום.ובכל זאת קבלתי לקסן אמפירי 40 .. שעל זה אני עכשיו, מלאת תפילות שזה יעזור.
אני פוחדת מהצל של עצמי, כל פיפי שלי, זה בדיקות מקיפות שלא יודעת מה קורה שם, כל דקירה בבטן שיש לי, אני חושבת שזהו.. אני עייפה,ומבואסת. וריצה להיות נורמאלית. והכי חשוב, כלכך רוצה שזה יגמר טוב....
 
ברוכה הנמצאת

מאחלת לך שתישארי איתנו עוד 30.5 שבועות מלאים ותלדי אח/ות לבנך.
לגבי החששות הכבדים, הסיוט שבכניסה לשירותים, הריצות התכופות לאולטרסאונד (שמרגיע ממש.... טיפ טיפה) ובעיקר לגבי עניין ה'נורמלית' -
יקירתי, את נורמלית לגמרי. איבדת 3 הריונות ברצף, זו לא חוויה כזו שאפשר פשוט למחוק מלוח הלב ולהמשיך הלאה לדלג אל האופק עם שמלת הריון לבנה וזר פרחים בשיער....
עכשיו, אחרי שביססנו מה לא, בואי נדבר על מה כן. אפשר לרוץ לאולטרסאונד כל שני וחמישי (וראשון ורביעי) לבדוק שעדיין יש דופק, אפשר להתפלל, לספור את השעות ואת הימים עד הבדיקה הטובה (אמן) הבאה, להיות עסוקה כמיטב יכולתך בעבודה/ לבלות עם חברים/עם הבעל/לראות סדרות בבינג' (יש לי המלצות אם תרצי), לקרוא בלי הפסקה (שוב המלצות אם תרצי), ובגדול ולסיכום - הדבר היחיד שיש לעשות הוא לתת לזמן לעבור ולעשות את שלו. אין שום ברירה אחרת. הריון לוקח את הזמן שלו, והריון אחרי כל כך הרבה אובדנים גובה את מחיר החרדה שלו. את לגמרי נורמלית בהתחשב במה שעברת עד עכשיו.
אנחנו פה ללוות אותך בכל הימים והשעות והבדיקות והחרדות. הלוואי שהפעם תזכי לידיים מלאות.
 

שירהד1

Member
מנהל
ברוכה הבאה


כל מה שאת מתארת- מוכר לי הכי בעולם מההריון שלי עם מעיין (חוגגת השבוע 4). פשוט מילה במילה (פרט לכך שאני לא קיבלתי קלקסן).

אולי אני אחדש לך, אבל את הכי מחוברת להריון הזה. אם לא היית מחוברת אליו, אז לא היית מתארת את כל התופעות הנפשיות שתיארת. דווקא בגלל שאת כה מחוברת אליו, אז את כל כך בחרדה לגורלו. זה טבעי ונורמאלי בהתחשב בתלאות שעברת עד כה.

מקווה שאת מוקפת בסיוע- מקצועי, של משפחה ושל חברים.
מקווה שיש לך עיסוקים משמעותיים בחייך, שגם גורמים לך להיות עסוקה, וגם טיפה מסיחים את הדעת, אפילו בטיפ טיפונת.

דעי שיש תרופות אנטי חרדתיות שמותרות בהריון. באם זה רלוונטי לך- ממליצה להתייעץ עם מישהי מדהימה- ד"ר ורד בר- פסיכיאטרית נשים.
ושוב- מקווה שאת מוקפת בסיוע רב ככל הניתן.

המשיכי לעדכן אותנו במצבך, בתקווה לטוב

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
יכולה לתרום מהנסיון שלי

את ההריון שהצליח עברתי מרוסקת בגלל כל האובדנים שעברתי לפניו. עד שבוע 14 הייתי בהכחשה בגלל שההפלה המאוחרת ביותר הייתה בשבוע 14. וגם אח"כ לא הצלחתי להתחבר להריון כלל, לא שאני ממליצה על זה, אבל זה היה המצב.
בחדר לידה, כל הסיוט הפך בבת אחת לנורמליות , כאילו מישהו החליף פילטר בעדשה. כמו שאהבתי והתחברתי לילדי הקודמים ברגע שנולדו, פרצה האהבה גם לתינוק הזה.
 
למעלה