חדשה פה

חדשה פה

הי, אני חדשה פה, אבל יש לי הרגשה שאת התחום הזה של בעיות בין אמהות ובנות אני ייסדתי... תמיד היה בינינו קצר. תמיד. זה קצת מסובך, מפני שאבא שלי לא בתמונה ומעולם לא היה. כשהיינו רבות, לי לא היתה אלטרנטיבה. לה כן, יש לי שתי אחיות שאיתן היחסים הן נופת צופים. היא אף פעם לא היתה מרוצה ממני, שום דבר עשיתי לא היה טוב. תמיד בבית הייתי הכבשה השחורה (ורק שם. בבי"ס, בצבא, באוניברסיטה- הכל סיימתי בהצטיינות). הכרתי בחור. היא והוא ישר התחברו. היא אמרה- תתחתני איתו, עד שיש מישהו שמוכן לחיות איתך. התחתנו. אחרי שנתיים- התגרשנו (בלי ילדים, תודה לאל). היא בחרה את הצד שלו, ונשארה איתו בקשר. אני הרגשתי שנשארתי בחוץ. בדיוק הגיע הריב השנתי שלה ושלי. פיצוץ ענק, ונתק. בנוהל. הנתק נמשך שנתיים. אוטוטו מתחילים שנה שלישית. במהלך הנתק היו נסיונות כושלים להיות באיזשהו קשר, עד שהגיע מכתב שהיא כתבה לי שעיקרו הוא שהיא לא מעוניינת שאהיה חלק מהמשפחה, ושהיא דורשת שאפסיק למרר לכולם את החיים. (קצת לא ברור, כי בין כה וכה לא הייתי בקשר איתה). בנוסף, אני מסרבת לדבר על העניין הזה עם האחיות שלי, אני לא רוצה לערב אותן בזה, כי זה לא עניינן. לעומת זאת, היא כל הזמן חופרת להן ומסבירה להן כמה אני לא בסדר וכמה היא כן. ברור לי שבקרב על ההסברה, אני מפסידה כאן. בכל פעם שעולה ניסיון גישור כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה איך אמא מוותרת בכזו קלות על הבת שלה. ומה זה אומר אם היא מוותרת, איך היא מצפה שאהיה איתה בקשר כלשהו. נמאס לי להיות איתה בקשר וכל אינטרוול זמן מסוים לחטוף ממנה סטירה מצלצלת שתזכיר לי שאין לתת בה אמון ואסור לסמוך עליה. שהיא לא ראויה לזה. מה קרה עכשיו? בעוד זמן קצר היא חוגגת יום הולדת עגול. האחיות שלי מתכננות ארוע. אני לא רוצה להיות שם. אני לא מרגישה חלק מהמשפחה, וזה לא מתאים לי. הבעיה היא שמדובר במשפחה פולנית במיוחד, בלא להגיע יש אמירה חזקה. אין לי בעיה עם האמירה עצמה. אני לא מרגישה שאני לא בסדר. העניין הוא שמרגע שרמזתי שאין בכוונתי להגיע, גם חברים וגם משפחה שעד כה החזיקו בצד שלי, ותמכו בי, התחילו להעביר עלי ביקורת שאני לא בסדר. ואני לא מבינה למה, ולא יכולה להבין למה אני צריכה להיות חלק ממפגן הצביעות הזה. היא ביקשה שאצא לה מהחיים, ואני קיבלתי. אז למה עכשיו משהו שונה???? כמו שכתבתי, ברור לי שאני מנהלת קרב מאסף. שהיא כבר חרכה את האדמה, שאני לא אצא מזה בסדר - מה שלא יהיה. ועוד דבר, הייתי בטיפול, דווקא התקדמתי עם עצמי מאוד מאוד יפה. אבל הגענו למסקנה משותפת (אני והפסיכולוגית) שעד שאני לא ארגיש שאני מוכנה לחזור להיות איתה בקשר, וארגיש מספיק בטוחה בצד שלי ורגועה - אין טעם לנסות ולהאיץ את זה. אני מקווה שכותבות כאן גם אמהות ולא רק בנות מתוסכלות. בבקשה שמישהי תגיד לי איך אומרים לבת שלך לכי ואל תחזרי. איך????
 
סוגיה לא פשוטה../images/Emo204.gif

קשר אמא בת הוא קשר אמיץ חזק ומטלטל מכל מקום שניתן להביט עליו. אני בת 52 הבת שלי בת 26 אמא בת 79 "אני באה מהשטח......" כמו שאומרים. תביני. את צריכה לבוא מהמקום הפנימי שלך אם נכון לך לקחת חלק את תשתתפי, אם הבטן אומרת לא- אז לא. אנשים מסביבך אינם חווים את המכאובים שלך וכולם טובים בלייעץ כל עוד הם לא חטפו את כל האמירות שחטפת מאמא. ואגב האם לאחיותייך היא מתייחסת אחרת? ניסית לברר "מה היא רוצה ממך"? על מה יושב הקושי שלה בקשר אתך? קנאה? האם משהו בדמותך משקף לה את עצמה? אני מודה שממקום אישי לא הייתי מוכנה לוותר על שיחה עם הבת שלי. וגם לא עם אמא. ניתוק כזה היה מטלטל אותי . רק בשבוע שעבר היה לי משבר קשה עם הבת ושבוע כאב הספיקו לנו עד שיצאנו לקפה ושוחחנו. אין לי עצות ולא נסים
נסי לקחת אותה ממקום של חמלה אולי זה יקל עליך...... בהצלחה
תפו.
 
תודה רבה על מה שכתבת!!!!

אם יש משפט שאני שונאת, זה אני יודע/ת בדיוק מה עובר עלייך. באמת? איך בדיוק???? הלא כל אחד חווה את הדברים אחרת. למה שכתבת- כן, לאחיות שלי היא מתייחסת אחרת לגמרי. הגדולה היא המוכשרת והנהדרת, זו שעשתה תמיד בדיוק מה שאמא רוצה. הקטנה, היא בת זקונים, ואמא שלי רואה בה את עצמה בדיוק. כל הזמן היא רק אומרת לה כמה הן דומות. שתיהן אגב, עשו אותן בחירות מקצועיות בחיים (כמוה, הן בחרו מה שהיא עשתה). היא מאוד מאוד מחוברת אליהן. אני תמיד הייתי אאוטסיידרית מבחינתה. אני דומה לאבא שלי, שאיתו היא לא יכולה לחיות מעולם. יש לה דעות נוקשות ושליליות עלי, היא חושבת שאני מי שהייתי בגיל 3, והיא מעולם לא ניסתה להבין מי אני היום. על מה יושב הקושי איתי? על מה לא.... אני לא דומה לה. אני לא מתקשרת כמוה. אני אחרת ממנה. יש לי רצונות ועקרונות, ואני לא מוכרת אותם בשביל שלום בית. אני לא מוותרת בקלות. צדק חשוב לי, והיא תמיד, תמיד בחרה בחירות שהיו נגדי ולא היו צודקות. תמיד. היא אף פעם לא היתה שם בשבילי. זה לא הנתק הראשון. כנראה שגם לא האחרון אם נחזור לקשר. בגלל זה אני לא מוכנה לזה. שוב לתת ללב שלי לחטוף ממנה סטירה... די... לא יכולה יותר.
 
עתה, לימדת אותי מעט יותר

אני קוראת בין השורות..שהנך הרבה ממה שהיא לא הצליחה להיות אי לכך אני מבינה למה האחיות שלך "בסדר" ואת לא... את "סוררת" (תסלחי לי!
) יש לך דעות מוצקות, את חיה לפיהן. את לא אומרת "אמן" על כל ניסיונות השתלטנות שלה, היא חייבת להיות בשליטה כל הזמן על כולם. לא יודעת איך מצליח לה עם אביך אבל עם אחיותייך זה מצליח. ואילו את לא ב"תלם" שלה. את מבינה? את מעזה, משיגה, לא מתרגשת מכל גחמה שלה זה פשוט לא מסתדר לה במציאות שלה עצמה. את עושה ומשיגה מה שהיא לא....... גם מבלי להכיר אני מניחה שאלו הם פני הדברים.
 

mykal

New member
קראתי וכאבתי,

(אומר על עצמי שאני אם ל-3 בנות ואין לי אם כבר 26 שנה, ואמי היתה החברה הטובה ביותר שלי ולא נרפאתי עדין מאובדנה) עצוב לי שנוצר מצב כזה. אבל זה המצב,ועכשיו השאלה איך מתמודדים עם זה? את לא עשית דבר שאת מתלבטת אם הוא נכון, במבחן התוצאה-- לא ערבת את אחיותיך קשר עם אימך. לטעמי חכם אבל קשה. חבל, שכן ערבת אחרים--עשוי אין אחורה. עכשיו ארוע יום הולדת עגול--וכולם רוצים שתהיי, נכון? למה ענית שלא תגיעי? הרי זה לא חשוב לאיש, יכלת לשתף פעולה, קוני מתנה משותפת האחיות, הייתי מצטרפת. לא מודיעה לאיש שאינני מתכונת לבוא. ומחליטה ברגע האחרון מה לעשות. לבוא ולהיות עם אחרים ולא להתיחס לאמא? או בדקה ה--99.99999 מודיעה שמרגישה ממש לא בקו הבריאות ולא מגיעה. אח"כ לא נותנת לאיש לחלק לי ציונים, אם אני בסדר או לא! מי שאוהב אותך יהיה בקשר ומי שלא ממילא הקשר הזה מיותר. אמא היא המבוגר האחראי על מערכות היחסים שלו עם ילדיו. הסיפור שלך כואב ומציק. ושאלת איך אמא יכולה? לא יודעת, לדעתי זקוקה לטיפול. מאחלת לך טוב.ואולי כדאי לך לשוחח על הסיטואתיה הספציפית עם הפסיכולוגית שלך שתתן לך כח להתמודדות, במקרה ספציפי זה.
 

אנילה1

New member
הבעיה במצב שלך שגם את וגם אמך עקשניות.

אני לא יודעת מה גורם לאם להעדיף ילד אחד על פני ילד אחר. אבל זה קורה בכל משפחה. לא בצורה קיצונית כל כך כמו אצלכם. אני רוצה להראות לך שאי הקבלה של אמך דירבן אותך להצטיין בכל דבר שעשית, ולו רק שאמך תגיד יום אחד שאת נהדרת כמו אחיותיך. זה הכוח שדוחף אותך קדימה. הייתה תקופה שהייתן בקשר יותר קרוב בגלל שהאקס שלך מצא חן בעיני אמך. תשכחי מזה שאמך תקבל אותך. מה עושים? את יכולה לדבר עם אחיותך, לספר להן מה שכתבת כאן. ולבקש מהן שאם אמא מדברת עליך רעות, שהן לא תהיינה מוכנות לשמוע אותה. בצורה כזאת האנרגיה הרעה תרד מעט. הדבר הכי חשוב זב להתגרש ריגשית מהאמא שלך. הכוונה להוריד את עוצמת הרגשות שלך כלפיה. כי גם כשאת לא רואה אותה יש לך המון רגשות כלפיה. שנאה כעס וכו' הם גם רגשות. את צריכה לפתח אדישות כלפיה. גם אם היא תרצה להיות בקשר, את צריכה להתייחס אליה כאל שכנה שאת מכירה הרבה זמן. ואפילו הייתי ממליצה שתתיחסי אליה כאל אדם זר. כפי שזה היום, נראה שאמך היא האדם הכי חשוב בחייך, כי היא הכי צעסיקה אותך. לדעתי היא צריכה להפסיק להיות כך. תחפשי לך בן זוג שהוא יהיה הכי חשוב בחייך, ותמשיכי להצטיין. את היכולת הזאת היא לא יכולה לקחת ממך. לגבי יום ההולדת של אמך. במשפחות פולניות, לא משנה כמה רבים, חייבים לעשות מה שצריך. לא משנה מה שקורה את צריכה לבוא ליום ההולדת של אמך. מקסימום תבריזי באמצע עם כאב בטן.
 
תודה על ההתיחסויות

אתחיל מהסוף- אלוהים אדירים, למה, למה, למה אני צריכה לעשות מה שמקובל, מה שמצטייר כנכון ויפה, ולא מה שמתאים לי? משפחה פולנית, מרוקאית, יוונית או כורדית- לא מתאים לי לבוא, למה אני צריכה לבוא? לא המהות שלנו זה לעשות ולהיות מה שגורם לנו אושר? כן, יש לי המון רגשות כלפיה. זה נכון. רובם שליליים. נכון שאני צריכה להפרד ממנה רגשית ולהתייחס אליה כאל סתם עוד אדם. רק שאז זה אומר שאין לי אף הורה (אין לי קשר עם אבא שלי, היא היתה חד הורית מאז ומתמיד), וזה מרגיש לבד. אני חושבת שאני מעדיפה שתהיה הפיגורה הזאת, גם אם היא לא חלק בחיים שלי, מאשר לדעת שהיא נעלמה לתמיד. לערב את האחיות שלי- לא בא בחשבון. אני, בניגוד אליה, לא יכולה ולא מוכנה לומר להן מה לעשות. אם הן חושבות שלהקשיב לה ולעשות מה שהיא אומרת זה חכם- אני לא אעצור אותן. זה הבחירות שלהן והן חייבות ללמוד לחיות איתן. וכמו שאמרתי, הן לגמרי בצד שלה, כי היא עשתה עליהן את כל יחסי הציבור, בזמן שאני סירבתי ללכלך אותן בזה. לעניין זו שאמרה שטעיתי שעירבתי את המשפחה- עירבתי מישהי שהיא קודם חברה, ואח"כ היא במקרה בת דודה רחוקה. עירבתי אותה כי אני חייבת לחלוק רגשות עם מישהו שמכיר את האנשים, לא סתם חברים. וזה היה נכון. היא סיפרה לחמותה (הדודה האהובה והיקרה שלי, גיסתה של אמי) איך הדברים נראים מהצד שלי. בעוד אמא שלי חפרה וחפרה וניסתה לשכנע את דודה שלי כמה אני לא בסדר, דודה של שמעה מהצד השני, מכלתה, מה אני מרגישה וחושבת. לשמחתי, אחיה של אמי ואשתו, הדודים היקרים שלי, פשוט אימצו אותי. אני יודעת שדוד שלי אוהב אותי כאילו הייתי הבת שלו. וגם אשתו היקרה. בכל החגים וימי ההולדת אני תמיד מוזמנת אליהם. תמיד מתקשרים לשאול לשלומי ולהזמין אותי אליהם בכל הזדמנות. זו באמת הנחמה שלי. לדעת שיש אנשים בעולם הזה, משפחה שלי, שמכירים אותי מגיל אפס, וחושבים עלי דברים טובים. ואוהבים אותי. גם כשאמא שלי, והאחיות שלי ויתרו עלי. שני דברים לסיום- 1. תודה שקראתן ןהקשבתן. 2. אף פעם, לא משנה מה עושות הבנות שלכן, אל תוותרו עליהן. בת שאמא שלה ויתרה עליה.
 

אנילה1

New member
אין פה בכלל ויתורים על קשר, אלא רק על עוצמת

הרגשות. אפשר להיות בקשר מבלי להרגיש כל כך חזק. זאת עבודה עצמית קשה, אבל אפשרית. כתבת שיש לך קשרים טובים עם הדוד והדודה, שזה הרבה מאוד, תשעני עליהם. כל מערכת היחסים עם אמך צבועה בשחור לבן. אין אפורים באמצע..
 
קראתי הכל

מה שאת כתבת והגבת ומה שכתבו לך. אני שמחה לקרוא שיש לך דודים שמהווים תחליף חם וטוב לאב לא מוכר ולאם שלא מתפקדת כאם. את צודקת - להורים אסור לוותר על הילדים שלהם ואני בטוחה שאת תקחי לחייך את ה"איך לא" להתנהג עם הילדים. אני רואה שאת לא מוותרת על אימך - את מאד עסוקה בה וביחסה (וזה ברור) וגם היא לא מוותרת עליך - היא עסוקה בלדבר עליך עם אחיותיך ואחרים. גם קשר רע הוא קשר. מאחלת לך רק טוב בחייך.
 
למעלה