חובות וזכויות.

[נומי נגה]

../images/Emo128.gif/../images/Emo127.gif נקודה למחשבה...

אני אישית משתגעת מלראות מסביבי חבר'ה שעובדים שנה לאחרי השחרור, ואת כל הכסף מוציאים על "הטיול הגדול". בשעה שהוריהם עובדים שעות נוספות כדי לממן להם לימודים גבוהים... מה בדיוק התפיסה החינוכית שעומדת מאחורי זה?! לעבוד שנה לפני הטיול זה חינוכי ולעבוד שנה ולחסוך ללימודים זה לא?!

 

[נועה לביא]

אישית,

עצם קיומה של תפיסה חינוכית לילדים בני ה20+ הוא מיותר בעיני. שיקול של הורה לעזור או לא לעזור בX צריך להיות אם הוא יכול ומתאים לו,ולא כאקט חינוכי זה או אחר. טיול לחו"ל הוא מותרות שאין שום סיבה שההורים יממנו (אלא אם כן הם רוצים לתת מתנה מיוחדת), לימודים גבוהים זה קצת יותר חיוני והגיוני שיהיה חשוב יותר להורים אם הם רוצים שהילדים שלהם לא יהיו תלויים בהם כלכלית לעד.

 

[נומי נגה]

אישית,

אני רואה בעצמי אשת חינוך ועובדת כיום עם גילאי 18 ומעלה. ברור שיש לי תפיסה חינוכית ואני מאמינה שגם להורים לילדים בגילאים האלו צריכה להיות. אני מסכימה איתך שההורים לא צריכים לממן טיול, אבל, אם ילד יכול לממן טיול למה שלא יממן לימודים?! זה לא הופך את זה לפחות חשוב להורים... (האם חשוב=השקענו בזה כסף?!)

 

[נועה לביא]

קיום תפיסה חינוכית כלפי ילד בן 20

פירושו "אני רוצה שהוא יהיה בוגר בתנאי שיהיה ילד". עדיף שההורה יחנך את עצמו להתייחס לילד שלו כבן אדם מבוגר. אם להורה לא מתאים לממן לימודים גבוהים אז כמובן שלא מוטלת עליו שום חובה כזו, אך היות וחיים עצמאיים לילד זה אינטרס מובהק שלו בהחלט סביר שהוא יתאמץ בשביל שזה יתאים לו. טיול לחו"ל, לעומת זאת, לא אמור להתאים להורה לא מפנק יותר מדי...

 

[לורליי43]

../images/Emo45.gif

 

[נומי נגה]

לא מסכימה.

עוד לא התנסתי בלהיות הורה לילד בן 20, ובכל זאת צברתי נסיון רב בתחום החינוך בגילאים הללו. אין סתירה בין התייחסות לאנשים כמבוגרים לבין המושג חינוך. בימים אלו, למשל, אני עוסקת בהתמודדות חיילי צה"ל עם דילמות ערכיות (לקראת הפינוי). בעיני זה חינוך נטו. ברור לי שהם מבוגרים באותה מידה שברור לי שעצם העלאת הדילמות ואז המעבר לעמוד בצד ולסייע כ"מנחה" היא חינוך.

 

[נועה לביא]

בעיית סמנטיקה? שיהיה...

יש הבדל בין לסייע ולהדריך בן אדם במצב רווי דילמות, כתור מנחה ויועץ, לבין להחיל על בן אדם דרך מסויימת וערכים ספציפיים - וזה, בעיני, חינוך. כאשר זה נעשה לאדם בוגר, זה, בעיני, לא במקום. הורה שיכול בהחלט לעזור לילד שלו בשכר לימוד אבל לא עושה את זה בשביל שהוא יעשה את זה בעצמו לא נוהג בו כמבוגר אליו הוא מסתכל בגובה העיניים, אלא כילד שצריך לחנך.

 

[לורליי43]

ושוב אני מסכימה../images/Emo13.gif

אני זוכרת סיטואציה שבה הורי רצו לתת לי כסף למשהו שהיה חשוב בעיניהם (מכונית), בעיני זה יפה שהם רצו לעזור אבל זו התערבות שלא במקומה לנסות לכוון את סדר העדיפות שלי.

 

[צוציקגדול]

פה אני לא מסכים אתך

ומנקודת מבטם, זכותם להחליט עבור איזו מטרה לתת. אם זה חולצה עם שרוולים לעומת חולצה כחולה מילא אבל אם זה למען מטרה מסויימת או גדולה כמו מכונית ואת רוצה לקחת את זה ולנסוע לשנה להודו, זכותם לא לתת (וזה לא ממש מתנה זה יותר עזרה). זה שונה מנתינת דמי כיס שבהם הילד מחליט איך לבזבז את הכסף (גם כן לא ממש בלי גבולות). יש מתנה, יש עזרה, יש עזרה מכוונת, יש דמי כיס, יש צופ'ר.

 

[נועה לביא]

יש הבדל בין

"אמא אמרה לי שאתם רוצים לקנות מכונית, אתם צריכים עזרה כספית?" לבין "אני נותנת לך X. קני בזה מכונית"...

 

[פלגיה]

ולכן מתנה מהסגנון השני

אני נותנת לך כסף כדי שתעשי בו Y שאני החלטתי שאת צריכה - אני אומרת תודה רבה, ולא לוקחת את הכסף. את המימון לדברים שאני רוצה אני מוצאת בעצמי.

 

[לורליי43]

../images/Emo45.gif

 

[לורליי43]

נכון מאוד

זו התערבות גסה.

 

[פלגיה]

מה זה בוגר?

במאות קודמות ילד בן 13 או 14 כבר היה נחשב "בוגר". עבד לפרנסתו (ולפרנסת משפחתו) התחתן, פרנס את הוריו, ועמד בזכות עצמו. היום רשמית גיל ההתבגרות נגמר בגיל 18, עם סיום לימודי התיכון. בפועל בשל הצורך בהשכלה גבוהה, ומסיבות רבות אחרות, גם אנשים בני 23, 25 ואפילו 30 עוד מתנהגים בדפוסי "מתבגרים" רבים. לדעתי כל עוד אדם תלוי בהוריו ואינו יכול לעמוד בפני עצמו, זכותם לחנך אותו, ולומר לו איך להתנהג. אפשר לעשות את זה בשכל או בלי שכל, אבל בכל זאת זו זכותם (ולדעתי גם חובתם)

 

[נועה לביא]

כלומר,

"כל עוד אתה חי בביתי אתה תחיה לפי החוקים שלי?"

נשגבת מבינתי גישה כזו. באמת. נראה כאילו מי שמחזיק בה ממש מעוניין שהילדים או ירצו לברוח מהבית הכי מהר שאפשר (גם אם משמעות הדבר הוא לרדת מתחת לקו העוני) או, במקרה היותר גרוע, לא להיות מסוגלים לעזוב את הבית בכלל... לא רק במאות קודמות, גם עכשיו, פשוט לא בתרבות שלנו בה אין הדבר אפשרי. באתיופיה בנות 14 כבר נשואות עם ילד אחד לפחות...

 

[פלגיה]

כל עוד אדם תלוי בהוריו, הוא תלוי

בהם, ויש להם אחריות עליו. ו-כן. הבית הוא של ההורים, הם שילמו ומשלמים עליו, הם מבשלים, עושים כביסה ודואגים לתחזוקה שוטפת, הם לא צריכים לממן "אורח פורח בבית". מימון כזה הוא הגורם לפינוק יתר של ילדים. וכן אני לא רוצה שהילדים "יברחו מהבית מהר ככל האפשר", אבל כן רוצה שהם יעמדו על הרגלים ויהיו עצמאיים, שהם יידעו לנקות אחריהם לכבס את בגדיהם, ולבשל לעצמם את האוכל. לכן - יש לי דרישות.

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif

 

[ציפי ג]

../images/Emo45.gif

 

[נומי נגה]

../images/Emo45.gif

 

[נועה לביא]

מכירה את דרך החשיבה הזו

ו...אין לי מילים להסביר כמה לדעתי היא שגויה. ילדים גדולים לא נעשים מבוגרים תלותיים כי לא תרגלו אותם מספיק בבית ההורים, אלא כי ההורים שלהם לא מסוגלים לתת להם לגדול ולהיות עצמאיים בבית שלהם (כלומר, של הילדים

). את לא רוצה להיות שירות הסעדה וכובסת פרטית של מי שבהחלט כשיר לעשות זאת בעצמו? בהחלט לגיטימי... ומותר לך גם לבקש מהם עזרה לפעמים, לא כי "זה תפקידם כדיירים בבית", אלא סתם כי את צריכה עזרה, וזה רק יהפוך להיות הדדי. כשהם יגורו בבית שלהם - הם יכבסו, יבשלו, ינקו - ההההכל... וזאת, אפילו אם בבית ההורים מעולם לא דרשו מהם לעשות שום דבר מאלו. כמובן, בתנאי שההורים לא יתעקשו לבוא ולעשות זאת עבורם בכ"ז...