חוויות ילדות

[עומר בריגר]

חוויות ילדות

מי זוכר חוויות ילדות שרק היום הוא מבין? שחיברו אותנו עם עולם הרוח - חברים דמיוניים וכו'?

 

[עומר בריגר]

החווייה שלי

כשהייתי ממש פצפונית, אולי בת ארבע או חמש, הייתי מאוד מוטרדת מהמוות. הייתי בוכה כל לילה לפני שהייתי הולכת לישון. אני זוכרת שאהבתי את אמא שלי כמו שאוהבים מישהו שבזכותו יש לך מה לאכול. אהבתי אותה בצורה תלותית וטבעית ומוחלטת. והייתי מזועזעת לגמרי מזה שיום אחד אני אוולד לאמא אחרת ואשכח עד כמה אהבתי את אמא שלי עכשיו. דאגתי שאני אשכח. אחרי הרבה מאוד ימים של בכי מצאתי לעצמי פיתרון: לפני שאני אמות, אני אדחוף פתק קטן לפופיק שלי (כי הרי אני אוולד ערומה!), שבו אנ אכתוב את השם של אמא שלי והטלפון שלה, ואז אוכל להתקשר אליה כשאיוולד מחדש

 

[הרהרנית]

סיפור מדהים

לי אין במעט בכלל זיכרונות. משום סוג. אולי עוד יהיו . או שאמציא לי כמה

 

[kung fu]

ואוו!!!

 

[עומר בריגר]

אף אחד לא זוכר חוויות כאלה?

שתפו...

 

[keoser]

לא ברור..

הדבר היחידי שאני זוכר בדיעבד שרץ אצלי בתור ילד זה "אני לא רוצה להיות כאן, למה באתי, לא תכננתי את זה..".. רק עכשיו אני מצליח לפרש את המחשבות האלו בדיעבד.. אלו היו קבוצות תמונות/דימויים שחשתי. חוסר רצון מאוד גדול להיות כאן. ככה זה היה אוהב, יוסי

 

[עומר בריגר]

ידידה שלי מיקה

במהלך מדיטציה על זיכרונות סיפרה שהיא נזכרה בלידה שלה והרגישה זרות מוחלטת לאנשים המבוגרים שהיו ההורים שלה. מי אלה? למה היא פה? מהקורה איתם? למה הם מחזיקים אותי בידיים?

 

[offir67]

הי קצת שיתוף.

היי שיתוף מתוך הזכרונות שלי בתור ילד: 1. תמיד זכרתי את עצמי שאני מדבר לישות גדולה כזאת או גמד כבר בתור ילד-ולא ספרתי לאף אחד רק כעבור שנים הבנתי מה זה. 2. בתור ילד אני זוכר שהייתי מסתכל לשמים והייתי מבקש מהמשפחה שלי בכוכבים שיבואו ויקחו אותי בחזרה לבית לפני שהנבתי משהו

דברים שרק בגיל 26 התחלתי להבין מה המשמעות שלהם

 

[kung fu]

לא זוכרת חוויות ילדות מיסטיות.

זוכרת שתמיד ליוותה אותי הידיעה שהעולם מסתורי, אבל לא מגיל קטן, אלא מיסודי נראה לי. והרצון שלי להתכל על בני אדם ולנסות להבין אותם, ואני צופה בבני אדם, ומסוקרנת מבני אדם, ואוהבת לצפות בהם, ולמה הם פועלים ככה, ומה עובר עליהם, ומה מניע אותם. והמשיכה לכל עולם המכשפות, שדים, האפשרות להיות בלתי נראה ועוד. אבל נראה לי שזה חוויות ילדות רגילות.

 

[עומר בריגר]

חוויית ילדות רגילה?

אני לא נמשכתי כל כך לפיות ושדים כשהייתי קטנה... כלומר... אין דבר כזה" חוויית ילדות רגילה". מהחווייה שלי, הבנתי רק בדיעבד שמה שהיה כל כך רגיל אצלי הוא בדיוק מה שאני מחפשת, רק שלא שמתי לב שזה ככה מאז ומעולם. מה שרגיל אצלי - הוא לא רק לא רגיל אצל אחרים, הוא לפעמים בדיוק הדרך שלי לעזור להם...

 

[kung fu]

../images/Emo13.gif ../images/Emo24.gif

 

[yosef 30]

חווית ילדות ....וכוסות

אני זוכר שעוד כשהייתי ילד תמיד אהבתי לשטוף כלים, משהו במשחק המים הזה עשה לי טוב, הניגוד של זה היה שלא אהבתי להתקלח בכלל

. יום אחד בזמן שטיפת הכלים, אני זוכר היו אורחים אצלנו בבית, ולא היה מספיק מקום לכל הכלים, אז שמתי את הכוסות על עדן החלון. אני זוכר שהיה איזה קול כזה שאמר לי "אתה יכול לפצוץ את הכוס", אז בזמנו לא ידעתי איך להתייחס לכל זה, אבל הרמתי את הראש מהכיור והסתכלתי על הכוס, שום דבר לא קרה. ואז הרמתי את היד שלי לעבר הכוס והתקרבתי לאט לאט כשכף ידי פתוחה, כשהייתי כמה מילימטרים מהכוס היא התנפצה בחוזקה לרסיסים קטנטנים. היה רעש של נפוץ חזק מאוד, אמא שלי רצה למטבח ושאלה מה קרה, קצת פחדתי למען האמת ואמרתי לא "לא יודע פתאום היא התפוצצה", אז היא חשבה שמישהו זרק אבן והכוס נשברה. הרבה לא עשיתי עם זה. אך בגיל 16 כבר הבנתי שיש לי יכולת להבין דברים ולדעת אותם גם מבלי שאהיה נוכח במקום. היום אני יכול להבין את זה ממקום אחר. זוהי אחת החוויות שלי

. שיהיה המשך יום נעים

יוסף.

 

[Rascal]

חוויות ילדות ללא הבנה...

כשהייתי קטנה, הייתי נוהגת לשאול אנשים לבקשות ליבם, אח"כ הייתי מבקשת ומתפללת בליבי שמשאלותיהם יתגשו, וברוב המיקרים, הדברים היו מתגשמים. כשגדלתי, שכחתי מהעִנין. לפני כשנה, ישבתי עם חברה העוסקת בנומרולוגיה, שחישבה את תאריך הלידה ואת שמי, ואז אמרה לי שאני מאוד צריכה להזהר עם הבקשות שאני מבקשת, כי הן עשויות להתגשם (לטוב ולרע). נותרתי עם פה פעור, אי הבנה וגם ספקות, ואז ניזכרתי בארועי ילדותי והבקשות של הסובבים אותי. אני עדיין לא מבינה, ואולי גם ספקנית לגבי נכונות הדברים. אם למישהו יש פיתרונות בשבילי - יבורך.

 

[עומר בריגר]

וואוו! איזה כיף!

להבנתי זה אומר שני דברים - שאת בנאדם מקסים, ושאת יודעת איך לבקש. כיף!!!!!

 

[Rascal]

תודה על המחמאה ../images/Emo24.gif

רק שעכשיו אני צריכה להיות זהירה מאוד, ולשים לב למחשבות שלי, גם אם הן לא מכוונות. כבר קרה לי מיקרה של איחולים לבוס שלי שהתממשו (אמנם איחול טוב, כדי שיבין אותנו- העוֹבדוֹת שלו, אבל לא מכוון). אבל מישהי אמרה לי שזה סתם עיניין של תובנה ולא משהו שאני איחלתי או הבנתי, או סתם צירוף מיקרים (ומכאן הספקות) למרות שהארוע ממש לא ניראה לי סתמי. מסובך? גם לי! אני עדיין ספקנית.