חוויות מההופעה בירושלים?

[לאונרדו וזהו]

חוויות מההופעה בירושלים?

 

[לאונרדו וזהו]

טוב אז כל עוד הפורום הזה בחיים

לא זוכר את הפעם האחרונה שפתחתי פה הודעת חוויות מההופעה.
אבל כל עוד הפורום הזה בחיים, אין לי בעיה להיות הראשון

הדרייב הוא לא אותו דרייב, הפנאטיות כבר מזמן לא פנאטיות.
אבל אהבה גדולה עדיין יש, תמיד הייתה, כנראה שגם תמיד תהיה.

ההתרגשות שלפני(חלמתי פעמיים על הופעה שלהם ב2 הלילות האחרונים, זה אומר המון)
ההגעה מוקדם.
הפרצופים המוכרים(שהולכים ומתמעטים, אבל עדיין טוב לראות כל אחד ואחד מהם)
הרגע הזה שהם עולים לבמה...
אותם להיטים שמצליחים להקפיץ אותך גם אחרי 10 שנים שלא הפסקת לשמוע אותם.
אותם נדירים שבועטים בך אחד אחד...
הזרימה המגניבה על כל הסיפור שהעיפה אותי לשמיים.
הקהל המטורף הזה שאפילו במקום מלוקק כמו הזאפה נותן בראש, ומקנח עם פוגו אדיר.
וכמובן המפגש בחוץ, החיבוקים, המילים, התמונות...איזו משפחה זאת.
אין על הלהקה הזאת, אין על הקהל הזה.
רק שיוציאו כבר דיסק ויתנו לנו לחוש לפחות עוד פעם אחת בהתרגשות של דיסק חדש, ובעקבותיו סיבוב הופעות חדש עם שירים חדשים.

פלייליסט:

1)kill me
2)חופשי
3)סמי
4)סוף העולם

5)you gotta
6)יכול להיות
7)somebody else
8)גנבה
9)תעזור לי
10)מחפש תשובה
11)גם כשלא בוכה

12)ליפול
13)הימים שלנו
14)אינטרמת
15)אלה
16)אמן

17)dont like
18)ג'קי
-------------הדרן:
19)מקום אחר

20)כל הסיפור

21)עוד ארון אחד


"וזה היה כל הסיפור, ומה שמעבר בכלל לא ברור..."

 

[ע נ ב ר נ ט ל]

בא לי כבר הופעה אמיתית...

 

[MamoOoshA]

כל השיאים נשברו כבר מזמן.

ובכל זאת הם מצליחים להמציא שיאים חדשים.
ולשבור גם אותם.

להופעה בירושלים, מעצם היותה בירושלים, אני מגיעה מלאת ציפיות
[שבאופן טבעי מלוות גם בהמון חששות,
על אף הידיעה שאין אפשרות לאכזבה מהאנשים האלה].

התכנון המקורי שלי היה להגיע "נקיה" להופעה הזאת -
בלי לשתות ובלי שטויות.
שמענו עלי.
עוד לפני שיצאנו לדרך, בקבוק היין נפתח.
עוד לפני פתיחת דלתות, הוא כבר חוסל.
היו גם קצת שטויות שהרימו את הכל עוד יותר.
מוצפת התרגשות מסבירה לראשונה במילים למה אני לא אוהבת להסתכל בפלייליסט,
ומרגישה שכל מילה נאמרת מעצמה, בלי שאחשוב בכלל.
וכשאני לא חושבת - אני אדם מאושר יותר.
והופעה כשאדם מאושר יותר, זה טוב לי

עם האושר הזה, הציפיות, החששות וההתרגשות -
אנשי הזהב האלה עולים עם 'קיל מי', מודיעים לי שאין כל סיבה לחשש,
ההופעה הזאת הולכת לכיוון טוב.
לא הרבה אחרי מגיע תורו של 'סוף העולם' וגורמים לי להבין שההופעה הזאת ממריאה גבוה מהצפוי.
נתנו ללב שלי רק רגע אחד להרגע, ומיד המשיכו עם 'יכול היות' -
אז הבנתי ש.. הנה הגיע השיא.
שמחה לחוות שיא, מתבאסת שהגיע כלכך מהר, ותוהה עם עצמי מה הלאה.
הם עונים לי עם 'סומבדי אלס'. מזיזים אותי ממקומי, כי...
I will hold you wherever

רגע לפני שאני מחליטה ללכת אחורה ולראות הכל מלמעלה, הם אומרים לי "עזבי שטויות"
ומבצעים בשלמות את 'מחפש תשובה' בשילוב עם 'גם כשלא בוכה' -
אוקיי, יש טעם להישאר מקדימה, עוד יש לי מה לחוות כאן.
עוצמת עיניים, נכנסת לתוך השיר, כמעט פיזית.
המנגינה זורמת לי בורידים, המילים מתנגנות מתוכי.
סיכמתי את הרגע הזה כאורגזמה מוזיקלית. והרבה זמן לא חוויתי כזו.
עוד כמה רגעים מחייכים ו'אמן'.
מבינה שזה ה-שיא של ההופעה הזאת מבחינתי.
יחד עם ההבנה הזו, מתארת לעצמי שהסוף מתקרב,
ואני לגמרי בסדר עם זה - את השיא שלי כבר חוויתי.
'דונט לייק' עושה את שלו, ג'קי מסכם.
והדרן.
נשימה עמוקה, הישר לתוך 'מקום אחר'
ואז מבינה... שכל מה שקרה כאן עד עכשיו היה רק הקדמה ל-שיא האמיתי של הלילה הזה.
הלהקה זורמת עם הקהל על 'כל הסיפור', מזכירים לי ימים רחוקים.
ופתאום, בלי שום הכנה מוקדמת - 'עוד ארון'.
באסה רצינית שגרמה לי להיראות ככה:

.
ואז הבנתי שזה מה יש, וגם מהסוף צריך לדעת ליהנות.
וטוב שכך בחרתי.

הרבה זמן לא הייתה הופעה עם פלייליסט מפתיע כלכך,
שלא נותן לי לנוח לרגע. 100% התרגשות לאורך כל ההופעה.
זה נדיר. וזה אדיר. וזה עוד קיצור של כל מה שיש לי בפנים מההופעה הזאת.

תודה! תודה! תודה לכם!

 

[mrs sea]

לגמרי שווה שעתיים וחצי שעות שינה.

מכיוון שלי אין סיכוי להעביר את החוויה המטורפת שהייתה שם, כמה רגעים שחייבים לעלות על כתב: תום באינטרמת, אחרי השורה "אין לי כבר כסף לקנות את מה שפעם עישנתי", הוסיף 'איזה יובש...', לקראת סוף ההופעה [לפני ההדרן]- אחרי שהוא באמת לא דיבר כל ההופעה- הסביר ש'אם אין משהו טוב להגיד, עדיף לא לדבר

', בג'קי אורית עשתה סטייג' דייב ועומרי ממש ירד לתוך הקהל וניגן לידנו.

ובכל זאת שורה על החוויה שלי, i'm no one- אבל אין אחרת.

נ.ב
מי שעוד לא ראה את האלבום של ספיר מההופעה- רוצו!

 

[ע נ ב ר נ ט ל]

כולם נחנקים מהיובש הזה...
זה לא פוסח על איש