Meirav Flum
New member
חווית הטיפול שלי בתא לחץ
בעקבות בקשה אני משתפת פה מחווית הטיפול שלי בתא לחץ. המידע שאני כותבת כאן אינו רפואי ואינו מחליף התייעצות עם מומחה:
לפני כשנה התחלתי טיפול בתא לחץ במסגרת מחקר במרכז סגול אסף הרופא. פורמט הטיפול הוא חמישה טיפולים בשבוע, שעתיים טיפול הכולל ישיבה בתא מרווח של 6 מטופלים ואח/ות אחראים או 12 מטופלים ואח/ות אחראים, מתוכן כעשר דקות עליית לחץ, ישיבה עם מסכת חמצן נקי למשך עשרים דקות והפסקת חמצן של חמש דקות עם חזרה של שלוש פעמים. ישנה אופציה של טיפול של שעה ללא הפסקות חמצן בשתי תצורות- שכיבה בתא לאדם בודד, ישיבה בתא של 6 מטופלים שמיועד בעיקר לטיפול בילדים (הבחירה שלי לקראת הסוף כשכבר לא היתה לי סבלנות לשבת). פרוטוקול הטיפול מתחיל בכשישים טיפולים רצופים(תלוי בהמלצת הרופא המאבחן במרכז) ולאחר מכן טיפולים מרווחים לצורך ירידה (אסור להפסיק פתאומית) וטיפולים בתדירות נמוכה לצורך שימור תוצאות הטיפול לפי המלצת הרופא במרכז.
ההשפעה הסובייקטיבית שלי היתה בעיקר קוגניטיבית ופסיכולוגית- יכולת עיבוד המידע שלי עלתה משמעותית, הרגשתי ש"קיבלתי חזרה" את המוח שלי ואת יכולת החשיבה שלי, הרגשתי יותר אנרגטית, בעלת מוטיבציה לתנועה ופעולה, פחות דיכאונית ועם ירידה משמעותית ברמת החרדה ממנה סבלתי. מבחינת כאבים לא היתה לי הקלה ואפילו חשתי החמרה אבל חלק מזה יכול להתלות בעובדה שרמת הפעילות הפיזית שלי עלתה משמעותית מתחילת הטיפול ועד היום. במפגש האחרון אף הציעו לי לחזור לטיפולים מתוך סברה אמיתית שאני יכולה עדיין להרוויח מהטיפול ולחוש הקלה גם בכאבים הפיזיים.
במהלך הטיפולים עצמם היה לי מאד קשה- אני אישית לא עובדת והרגשתי שהטיפול משתלט לי על החיים. איתי היו נשים שכן עבדו במסגרת כזו או אחרת והיו ברמת תפקוד שונה ממני. הנסיעות הארוכות מתל אביב לאסף הרופא באוטובוסים, הישיבה שעתיים בתא סגור (אני קלסטרופובית) עם מסכה שמזרימה חמצן על הפנים, ההיצף החושי (אור בוהק, רעש, הרבה אנשים בחלל קטן) מאד הקשה עלי. אחרי הטיפולים הרגשתי תשישות וסימפטומים דומים לתחילת מגרנה שהתפוגגו כמה שעות אחרי ולא התפתחו לידי מגרנה מלאה.
במהלך כל תקופת הטיפול הייתי תחת ליווי פרטי של פסיכולוגית (איתה עברתי טיפול לפני ההצטרפות למחקר תא הלחץ ואיתה אני ממשיכה לעבוד גם היום) וליווי מקצועי של עובדים מטעם המרכז והמחקר להם הייתי צריכה לספק דיווח שבועי על מה שעובר עלי במהלך הטיפולים ובעקבותם.
היו נפילות מצב רוח וכאבים במהלך הטיפול, אבל היו גם עליות. במקביל לטיפול קיבלתי מלטונין להסדרת השינה כי לא ישנתי והחשש היה שבלי שינה איכותית הטיפול לא יעזור. במהלך הטיפול קיבלתי דחיפה רצינית לרדת מהכדורים אותם נטלתי (כדורים להורדת לחץ דם, אלטרול במינון נמוך כטיפול מונע למגרנות, רמוטיב לחרדות). לצערי המלצות אלו לא לוו במעקב אחר השפעת הירידה על הגוף שלי והיתה לי נפילה רצינית (החמרה בכאבים, בעיות שינה חמורות שכוללות סיוטים וערבוב בין חלום למציאות שהובילו לכך שהייתי קמה בבהלה משוכנעת שהחדר עולה באש או שיש מישהו איתי בחדר). לבסוף בתאום עם רופא המשפחה שלי ועם התייעצות עם נוירולוג מומחה להפרעות שינה חזרתי לאלטרול ואף העלתי מינון, מה שהוביל להקלה משמעותית לא רק בשינה אלא גם בכאבים.
במפגש סיכום של המחקר נאמר לי כי בצוות חושבים שיש לי עוד מה להרוויח מהמשך הטיפול והם צופים גם הקלה בכאבים אך בשלב זה אני לא מרגישה מוכנה לחזור לשם ומעדיפה לתת דגש על התעמלות שיקומית ונסיון יצירת שגרה יצרנית.
לאחר הירידה מהטיפולים היתה לי נפילה קטנה של מצב רוח ומצב קוגניטיבי אך היא נעצרה מהר ולא החמירה וניתן אולי לתלות אותה גם בשינוי שעבר עלי עם נסיון הגמילה מאלטרול.
כרגע המחקר פועל מתוך הנחה שלפיברו יש 3 מקורות עיקריים- תגובה לזיהום כגון EBV ו CMV, כתוצאה מטראומת ראש (נפילה, תאונת דרכים וכד') וטראומה נפשית חמורה. ההדמיות בכל אחד מהגורמים שונות במעט וההשפעה של הטיפול אף היא מעט שונה. לטיפול שאני עברתי יש כ--50% הצלחה, כלומר חצי מהמשתתפות דיווחו שאין להן תופעות של פיברו מתום הטיפולים. זה נתון מהמם בשביל מחקר בתחילת הדרך אך יש עוד דרך לעשות בשביל להבין זאת עד הסוף. היום אני עדיין לא עובדת אך מתחילה הכשרה מקצועית חדשה באוקטובר ומקווה להתחיל בדרך חדשה בעקבות זה. הם עדיין לא יודעים בדיוק איך להתייחס למטופלת שמגיעה עם הסטוריה של כל שלושת הגורמים.
בעקבות בקשה אני משתפת פה מחווית הטיפול שלי בתא לחץ. המידע שאני כותבת כאן אינו רפואי ואינו מחליף התייעצות עם מומחה:
לפני כשנה התחלתי טיפול בתא לחץ במסגרת מחקר במרכז סגול אסף הרופא. פורמט הטיפול הוא חמישה טיפולים בשבוע, שעתיים טיפול הכולל ישיבה בתא מרווח של 6 מטופלים ואח/ות אחראים או 12 מטופלים ואח/ות אחראים, מתוכן כעשר דקות עליית לחץ, ישיבה עם מסכת חמצן נקי למשך עשרים דקות והפסקת חמצן של חמש דקות עם חזרה של שלוש פעמים. ישנה אופציה של טיפול של שעה ללא הפסקות חמצן בשתי תצורות- שכיבה בתא לאדם בודד, ישיבה בתא של 6 מטופלים שמיועד בעיקר לטיפול בילדים (הבחירה שלי לקראת הסוף כשכבר לא היתה לי סבלנות לשבת). פרוטוקול הטיפול מתחיל בכשישים טיפולים רצופים(תלוי בהמלצת הרופא המאבחן במרכז) ולאחר מכן טיפולים מרווחים לצורך ירידה (אסור להפסיק פתאומית) וטיפולים בתדירות נמוכה לצורך שימור תוצאות הטיפול לפי המלצת הרופא במרכז.
ההשפעה הסובייקטיבית שלי היתה בעיקר קוגניטיבית ופסיכולוגית- יכולת עיבוד המידע שלי עלתה משמעותית, הרגשתי ש"קיבלתי חזרה" את המוח שלי ואת יכולת החשיבה שלי, הרגשתי יותר אנרגטית, בעלת מוטיבציה לתנועה ופעולה, פחות דיכאונית ועם ירידה משמעותית ברמת החרדה ממנה סבלתי. מבחינת כאבים לא היתה לי הקלה ואפילו חשתי החמרה אבל חלק מזה יכול להתלות בעובדה שרמת הפעילות הפיזית שלי עלתה משמעותית מתחילת הטיפול ועד היום. במפגש האחרון אף הציעו לי לחזור לטיפולים מתוך סברה אמיתית שאני יכולה עדיין להרוויח מהטיפול ולחוש הקלה גם בכאבים הפיזיים.
במהלך הטיפולים עצמם היה לי מאד קשה- אני אישית לא עובדת והרגשתי שהטיפול משתלט לי על החיים. איתי היו נשים שכן עבדו במסגרת כזו או אחרת והיו ברמת תפקוד שונה ממני. הנסיעות הארוכות מתל אביב לאסף הרופא באוטובוסים, הישיבה שעתיים בתא סגור (אני קלסטרופובית) עם מסכה שמזרימה חמצן על הפנים, ההיצף החושי (אור בוהק, רעש, הרבה אנשים בחלל קטן) מאד הקשה עלי. אחרי הטיפולים הרגשתי תשישות וסימפטומים דומים לתחילת מגרנה שהתפוגגו כמה שעות אחרי ולא התפתחו לידי מגרנה מלאה.
במהלך כל תקופת הטיפול הייתי תחת ליווי פרטי של פסיכולוגית (איתה עברתי טיפול לפני ההצטרפות למחקר תא הלחץ ואיתה אני ממשיכה לעבוד גם היום) וליווי מקצועי של עובדים מטעם המרכז והמחקר להם הייתי צריכה לספק דיווח שבועי על מה שעובר עלי במהלך הטיפולים ובעקבותם.
היו נפילות מצב רוח וכאבים במהלך הטיפול, אבל היו גם עליות. במקביל לטיפול קיבלתי מלטונין להסדרת השינה כי לא ישנתי והחשש היה שבלי שינה איכותית הטיפול לא יעזור. במהלך הטיפול קיבלתי דחיפה רצינית לרדת מהכדורים אותם נטלתי (כדורים להורדת לחץ דם, אלטרול במינון נמוך כטיפול מונע למגרנות, רמוטיב לחרדות). לצערי המלצות אלו לא לוו במעקב אחר השפעת הירידה על הגוף שלי והיתה לי נפילה רצינית (החמרה בכאבים, בעיות שינה חמורות שכוללות סיוטים וערבוב בין חלום למציאות שהובילו לכך שהייתי קמה בבהלה משוכנעת שהחדר עולה באש או שיש מישהו איתי בחדר). לבסוף בתאום עם רופא המשפחה שלי ועם התייעצות עם נוירולוג מומחה להפרעות שינה חזרתי לאלטרול ואף העלתי מינון, מה שהוביל להקלה משמעותית לא רק בשינה אלא גם בכאבים.
במפגש סיכום של המחקר נאמר לי כי בצוות חושבים שיש לי עוד מה להרוויח מהמשך הטיפול והם צופים גם הקלה בכאבים אך בשלב זה אני לא מרגישה מוכנה לחזור לשם ומעדיפה לתת דגש על התעמלות שיקומית ונסיון יצירת שגרה יצרנית.
לאחר הירידה מהטיפולים היתה לי נפילה קטנה של מצב רוח ומצב קוגניטיבי אך היא נעצרה מהר ולא החמירה וניתן אולי לתלות אותה גם בשינוי שעבר עלי עם נסיון הגמילה מאלטרול.
כרגע המחקר פועל מתוך הנחה שלפיברו יש 3 מקורות עיקריים- תגובה לזיהום כגון EBV ו CMV, כתוצאה מטראומת ראש (נפילה, תאונת דרכים וכד') וטראומה נפשית חמורה. ההדמיות בכל אחד מהגורמים שונות במעט וההשפעה של הטיפול אף היא מעט שונה. לטיפול שאני עברתי יש כ--50% הצלחה, כלומר חצי מהמשתתפות דיווחו שאין להן תופעות של פיברו מתום הטיפולים. זה נתון מהמם בשביל מחקר בתחילת הדרך אך יש עוד דרך לעשות בשביל להבין זאת עד הסוף. היום אני עדיין לא עובדת אך מתחילה הכשרה מקצועית חדשה באוקטובר ומקווה להתחיל בדרך חדשה בעקבות זה. הם עדיין לא יודעים בדיוק איך להתייחס למטופלת שמגיעה עם הסטוריה של כל שלושת הגורמים.
