ozneyhaman
New member
חוזה פשרה בין יורשים.
חוזה פשרה בין יורשים.
בני זוג רכשו מכספיהם המשותפים מהורי הבעל את אחת מדירותיהם בבנין מגורים של הורי הבעל. הורי הבעל קיבלו במהלך כל שנות נישואי בני הזוג את מלוא התמורה אולם לא נתנו קבלות. הורי הבעל החליטו שהם יעבירו את הדירה לבני הזוג באמצעות צוואה ולא בחוזה מכר (בתמורה) על מנת להימנע מתשלומי מס רכישה ומס שבח ועל כן העיסקה גם לא דווחה ככזאת. בני הזוג גרו וגרים בדירה וזכותם היא בעלות שביושר כמובן ואין צורך לדון בטיב זכויותיהם מאחר ובמילא אין מחלוקת על זכותם בדירה זו משום שעל פי הצוואה הבעל יורש אותה. בצוואות של הורי הבעל שנפטרו, הבעל (בנם) יורש את הדירה שהוא רכש עם אשתו מהוריו במהליך שנות נישואיהם. שאר ילדיהם של הורי הבעל (אחיו ואחיותיו של הבעל) יורשים את שאר הדירות בבנין המגורים למרות שלא שילמו שום תמורה על הדירות ולכן אפשר לומר בעצם שהצוואה משקפת את המציאות לגבי שאר ילדיהם אבל לא משקפת את האמת לגבי "ההורשה" לבעל משום שהבעל ואשתו שילמו את כל התמורה וקנו את הדירה ולא קיבלו אותה בירושה כפי שהצוואה מתיימרת להגיד. הצוואת אושרו בבית המשפט ונרשמו צווי קיום צוואות אולם כאמור יש מחלוקת לגבי חלקי הבנין הצמודים (כמה אחוזים תיצמד לכל דירה מהגג, מהחניות, מהגינה וכו' משום שעדיין לא נעשתה חלוקה כזאת היות והבנין לא נרשם עדיין כבית משותף). מנהל העיזבון ועורכי הדין שאיתם התייעצו היורשים הניצים מציעים שהיורשים יעשו חוזה פשרה בין היורשים על הנושא שמחלוקת (רק ההצמדות הן במחלוקת ולא הדירות עצמן). כאמור, בני הזוג שקנו את הדירה והוריו העדיפו להעביר לו אותה בצורת ירושה, שילמו ממיטב כספיהם המשותפים במהלך שנות הנישואין. אולם, רכושם שניצבר במהלך נישואיהם היה רשום רק על שם הבעל שהסתיר מאשתו רכוש וכספים, מכר את הרכוש, לא יודעים מה היקף הרכוש בדיוק אבל יודעים שהיקפו היה מאוד גדול והבעל הבריח את רכושם המשותף שהיה רשום רק על שמו, מכר אותו וביזבז את התמורה שקיבל. ולכן, מובן לאשה יש זכות קיזוז בחלקו בדירה זו (שכאילו קיבל "בירושה"). בהסכם פשרה בין היורשים, יש לדאוג שיהיה כתוב שהצדדים מכירים בתוקפו של חוזה מכר בין הוריהם של היורשים לבין בני הוג. יש לדאוג לכך משום שאם במידה והבעל יסרב בעתיד להעביר לאשתו מחצית מהדירה בתואנה ש"על פי החוק מתנות וירושות לא נכללות ברכוש המשותף" (דבר נכון בהחלט אבל לא מתאים לעניינם לחלוטין משום שהם קנו מכספיהם המשותפים במהלך שנות נישואיהם את הדירה), ובמידה ובשל חוסר תום הלב הזה של הבעל תצטרך האשה לתבוע פס"ד הצהרתי אז לפחות שתוכל לבסס אותו על סמך החוזה פשרה בין היורשים שבו צויינה עיסקת המקור שהיורש הזה קנה ביחד עם אשתו את הדירה במהלך שנות הנישואים. כיצד איזכור כזה ישפיע בעתיד ? השאלה היא עד כמה אסמכתא כזאת תוכל לסייע לאותה אשה בעתיד להוכיח את זכותה בדירה ? מה המשמעות וההשלכות של איזכור כזה בחוזה פשרה בין היורשים על סיכויי הצלחת האשה לקבל פס"ד הצהרתי המורה לטאבו לרשום מחצית מהדירה על שמה מכוח מאמץ משותף (ולא מכוח "כוונת שיתוף") ?
חוזה פשרה בין יורשים.
בני זוג רכשו מכספיהם המשותפים מהורי הבעל את אחת מדירותיהם בבנין מגורים של הורי הבעל. הורי הבעל קיבלו במהלך כל שנות נישואי בני הזוג את מלוא התמורה אולם לא נתנו קבלות. הורי הבעל החליטו שהם יעבירו את הדירה לבני הזוג באמצעות צוואה ולא בחוזה מכר (בתמורה) על מנת להימנע מתשלומי מס רכישה ומס שבח ועל כן העיסקה גם לא דווחה ככזאת. בני הזוג גרו וגרים בדירה וזכותם היא בעלות שביושר כמובן ואין צורך לדון בטיב זכויותיהם מאחר ובמילא אין מחלוקת על זכותם בדירה זו משום שעל פי הצוואה הבעל יורש אותה. בצוואות של הורי הבעל שנפטרו, הבעל (בנם) יורש את הדירה שהוא רכש עם אשתו מהוריו במהליך שנות נישואיהם. שאר ילדיהם של הורי הבעל (אחיו ואחיותיו של הבעל) יורשים את שאר הדירות בבנין המגורים למרות שלא שילמו שום תמורה על הדירות ולכן אפשר לומר בעצם שהצוואה משקפת את המציאות לגבי שאר ילדיהם אבל לא משקפת את האמת לגבי "ההורשה" לבעל משום שהבעל ואשתו שילמו את כל התמורה וקנו את הדירה ולא קיבלו אותה בירושה כפי שהצוואה מתיימרת להגיד. הצוואת אושרו בבית המשפט ונרשמו צווי קיום צוואות אולם כאמור יש מחלוקת לגבי חלקי הבנין הצמודים (כמה אחוזים תיצמד לכל דירה מהגג, מהחניות, מהגינה וכו' משום שעדיין לא נעשתה חלוקה כזאת היות והבנין לא נרשם עדיין כבית משותף). מנהל העיזבון ועורכי הדין שאיתם התייעצו היורשים הניצים מציעים שהיורשים יעשו חוזה פשרה בין היורשים על הנושא שמחלוקת (רק ההצמדות הן במחלוקת ולא הדירות עצמן). כאמור, בני הזוג שקנו את הדירה והוריו העדיפו להעביר לו אותה בצורת ירושה, שילמו ממיטב כספיהם המשותפים במהלך שנות הנישואין. אולם, רכושם שניצבר במהלך נישואיהם היה רשום רק על שם הבעל שהסתיר מאשתו רכוש וכספים, מכר את הרכוש, לא יודעים מה היקף הרכוש בדיוק אבל יודעים שהיקפו היה מאוד גדול והבעל הבריח את רכושם המשותף שהיה רשום רק על שמו, מכר אותו וביזבז את התמורה שקיבל. ולכן, מובן לאשה יש זכות קיזוז בחלקו בדירה זו (שכאילו קיבל "בירושה"). בהסכם פשרה בין היורשים, יש לדאוג שיהיה כתוב שהצדדים מכירים בתוקפו של חוזה מכר בין הוריהם של היורשים לבין בני הוג. יש לדאוג לכך משום שאם במידה והבעל יסרב בעתיד להעביר לאשתו מחצית מהדירה בתואנה ש"על פי החוק מתנות וירושות לא נכללות ברכוש המשותף" (דבר נכון בהחלט אבל לא מתאים לעניינם לחלוטין משום שהם קנו מכספיהם המשותפים במהלך שנות נישואיהם את הדירה), ובמידה ובשל חוסר תום הלב הזה של הבעל תצטרך האשה לתבוע פס"ד הצהרתי אז לפחות שתוכל לבסס אותו על סמך החוזה פשרה בין היורשים שבו צויינה עיסקת המקור שהיורש הזה קנה ביחד עם אשתו את הדירה במהלך שנות הנישואים. כיצד איזכור כזה ישפיע בעתיד ? השאלה היא עד כמה אסמכתא כזאת תוכל לסייע לאותה אשה בעתיד להוכיח את זכותה בדירה ? מה המשמעות וההשלכות של איזכור כזה בחוזה פשרה בין היורשים על סיכויי הצלחת האשה לקבל פס"ד הצהרתי המורה לטאבו לרשום מחצית מהדירה על שמה מכוח מאמץ משותף (ולא מכוח "כוונת שיתוף") ?