asafasaf26
New member
חוסר אהבה עצמית=חוסר איזון גורם למציאות מרה
ככל שאדם שונא את עצמו יותר ככה החיים שלו יותר קשים. בכל מקרה ראיתי כרגע ערוץ הקבלה והם דיבור על אלימות אצל ילדים ואיך צריך לטפל בא. מרגיז אותי שהקבלה תופסת מעצמה כדבר נורא עמוק אבל הפתרון שיש להם לאלימות היא אמצעי של הענשה, להעניש את הילד הפוגע ולהגידש שזה אסור. במקום לראות את הדבר האמיתי , למה אדם מזמן לעצמו חוויות שיתעללו בו בבית ספר ולהגיע לשורש האמיתי הוא שאדם מביא לעצמו את החוויות האלו כי הוא לא מספיק אוהב ומעריך את עצמו, למה לילד אחד מתעללים ובילד אחר לא? כי אחד משדר בטחון הערכה סמכותיות וילד אחר משדר חולשה שאפשר לפגוע בו וזה השורש ופה צריך לטפל בפנימיות של הילד וולעזור לילד לבנות הערכה קבלה אהבה בטחון פנימי. ולגבי הילד שמתעלל באחר לבדוק מאיזה מקום זה בא , שזה בא ממקום של תחושה של אני לא מספיק אוהב את עצמי וברגע שאני פוגע באחר אני מרגיש הרגשה של בטחון כי אני יותר חזק ממנו וזה נובע גם מחוסר אהבה עצמית וזה השורש לטפל בילד שמתעלל לטפל בחוסר אהבה העצמית שיש לו כלפי עצמו. וובכן גם הפוגע וגם הנפגע סובלים מחוסר אהבה עצמית ולכן הם ניפגשים כי הם מראה אחד של השני. עוד לא הבנתי למה מעולם בטלוויזיה לא דברו על זה בצורה הזו למה תמיד מזמנים לטלוויזיה את האנשים שמדברים בצורה כה שיטחית וחיצונית ולא פנימית? האם אנשי מדינת ישראל עוד לא מוכנים לאמת האמיתית שהכל בתוכנו והמציאות שלנו נראת כמו שהיא נראית מסיבות פנימיות כגון: "פחד להיות מאושר כי אם אהיה מאושר לא אוכל לסבול" "חוסר אהבה והערכה עצמית" וכו. אני מתחיל לחשוב שאולי הגיע הזמן שאגיע לטלוויזיה והעיר את המודעות. היתה לי מטפלת שהיתה אומרת לי בביקורתיות: "אני לא מבינה למה אתה מסבך לעצמך את החיים כל הזמן" באותה תקופה המודעות שלי לא היתה כמו היום. הייתי עונה לה עכשיו: "כי אני לא אוהב את עצמי ואני פוחד להיות מאושר ולכן אני מסבך לעצמי את החיים כי אני לא רגיל שהחיים קלים ואני פוחד מזה כי אני רגיל לסבול. ומה שצריך לטפל זה באהבה פנימית ובלשחרר את הפחד מלהיות מאושר. הייתי אצל עשרות מטפלים הוליסטית וקונבנציונלים ואף לא אחד מהם לא אמר לי את האמת הזו. כנראה הנשמה שלי בחרה בחתיכת תפקיד בעולם הזה..
ככל שאדם שונא את עצמו יותר ככה החיים שלו יותר קשים. בכל מקרה ראיתי כרגע ערוץ הקבלה והם דיבור על אלימות אצל ילדים ואיך צריך לטפל בא. מרגיז אותי שהקבלה תופסת מעצמה כדבר נורא עמוק אבל הפתרון שיש להם לאלימות היא אמצעי של הענשה, להעניש את הילד הפוגע ולהגידש שזה אסור. במקום לראות את הדבר האמיתי , למה אדם מזמן לעצמו חוויות שיתעללו בו בבית ספר ולהגיע לשורש האמיתי הוא שאדם מביא לעצמו את החוויות האלו כי הוא לא מספיק אוהב ומעריך את עצמו, למה לילד אחד מתעללים ובילד אחר לא? כי אחד משדר בטחון הערכה סמכותיות וילד אחר משדר חולשה שאפשר לפגוע בו וזה השורש ופה צריך לטפל בפנימיות של הילד וולעזור לילד לבנות הערכה קבלה אהבה בטחון פנימי. ולגבי הילד שמתעלל באחר לבדוק מאיזה מקום זה בא , שזה בא ממקום של תחושה של אני לא מספיק אוהב את עצמי וברגע שאני פוגע באחר אני מרגיש הרגשה של בטחון כי אני יותר חזק ממנו וזה נובע גם מחוסר אהבה עצמית וזה השורש לטפל בילד שמתעלל לטפל בחוסר אהבה העצמית שיש לו כלפי עצמו. וובכן גם הפוגע וגם הנפגע סובלים מחוסר אהבה עצמית ולכן הם ניפגשים כי הם מראה אחד של השני. עוד לא הבנתי למה מעולם בטלוויזיה לא דברו על זה בצורה הזו למה תמיד מזמנים לטלוויזיה את האנשים שמדברים בצורה כה שיטחית וחיצונית ולא פנימית? האם אנשי מדינת ישראל עוד לא מוכנים לאמת האמיתית שהכל בתוכנו והמציאות שלנו נראת כמו שהיא נראית מסיבות פנימיות כגון: "פחד להיות מאושר כי אם אהיה מאושר לא אוכל לסבול" "חוסר אהבה והערכה עצמית" וכו. אני מתחיל לחשוב שאולי הגיע הזמן שאגיע לטלוויזיה והעיר את המודעות. היתה לי מטפלת שהיתה אומרת לי בביקורתיות: "אני לא מבינה למה אתה מסבך לעצמך את החיים כל הזמן" באותה תקופה המודעות שלי לא היתה כמו היום. הייתי עונה לה עכשיו: "כי אני לא אוהב את עצמי ואני פוחד להיות מאושר ולכן אני מסבך לעצמי את החיים כי אני לא רגיל שהחיים קלים ואני פוחד מזה כי אני רגיל לסבול. ומה שצריך לטפל זה באהבה פנימית ובלשחרר את הפחד מלהיות מאושר. הייתי אצל עשרות מטפלים הוליסטית וקונבנציונלים ואף לא אחד מהם לא אמר לי את האמת הזו. כנראה הנשמה שלי בחרה בחתיכת תפקיד בעולם הזה..
