חוק הגנת הפרטיות

[johnqa]

חוק הגנת הפרטיות

שלום רב למשתתפי הפורום, רציתי לשאול, אם רשות ציבורית יכולה לדחות בקשה למידע ע"פ חוק חופש המידע (1998) בטענה שאם הם יתנו לי את המידע המבוקש אוכל להצליב אותו עם מידע אחר ובכך לקבל מידע שהם לא יכולים לתת לי במסגרת חוק הגנת הפרטיות. האם חוק הגנת הפרטיות מונע הצלבת מידע - משום שאני לא מבין מה זה עניינה של הרשות, שביכולתי להצליב את המידע? דוגמה מתחום אחר, היא למשל הרכבת חומר אסור, שאת מרכיביו אני יכול לקנות מבתי מרקחת שונים - אף בית מרקחת לא יכול להגיד לי שהוא לא מוכן למכור לי חומר מסוים, בגלל שאני יכול לצרף אליו חומר אחר וליצור חומר אסור - נכון? תודה רבה

 

[shaio]

נשמע הגיוני

אני מקיש כאן מחוק איסור לשון הרע (ס´ 3), כי חוק הגנת הפרטיות איננו מתייחס לזה. אני חושב שתוצאה זו נכונה גם לגבי פגיעה בפרטיות. הרעיון הוא שמי שמוסר מידע צריך לחשוב איך המידע הזה מתחבר למידע אחר שכבר מצוי בידיעת השומעים. זו היתממות לספק מידע שמאפשר פגיעה בפרטיות כאשר אפשרות זו ידועה, גם אם זה מצריך שלב נוסף של בירור מצד השומעים. לו פרטיותך היתה על הכף, האם היית מסכימה שרשות ציבורית תיתמם כך? אפשרות פעולה שאפשר לחשוב עליה, מעבר לערר על ההחלטה לבית המשפט, היא לפנות לרשות ולבקש מהם לנסות להעביר את המידע בהשמטות שיסירו את החשש לפגיעה בפרטיות (סעיף 11 לחוק -- קישור מצ"ב).

 

[johnqa]

השאלה היא

קודם כל תודה על התגובה. מדובר בשתי רשימות ששתיהן צריכות להינתן לפי חוק חופש המידע. הרשימה הראשונה היא רשימת בעלי נכסים, כמו טאבו, שחייבים לתת ע"פ כל חוק. הרשימה השניה היא רשימת חיובים של בעלי הנכסים הללו, בהשמטת הפרטים שיכולים לפגוע בפרטיות, כמו שם, תעודת זהות וכו´. הצלבה יכולה לעשות בין מספרי הנכסים בשתי הרשימות. אי אפשר לראות במספרי נכסים, דבר או מידע פרטי. השאלה היא מכח איזה חוק הם יכולים לדחות את בקשתי, משום שאפשר להצליב את המידע בשתי הרשימות? אם הדבר לא מצויין בחוק - אין להם שום זכות למנוע את המידע הזה ממני. עוד פעם אני אעלה את הדוגמה של בית מרקחת בו אני יכול לקנות שלל רכיבים מהם אני יכול להרכיב, נגיד, סם מסויים. אין זה עניינו של בית המרקחת שאני יכול להרכיב מהחומרים שהוא מוכר לי סם או פצצה. ואין לצפות ממנו לחשוב, מה אני יכול לעשות עם החומרים שאני קונה אצלו. אני יכול לדוגמה לקבל רשימת טאבו של בית דירות, ולאתר את מס´ הטלפון, הכתובת, מס´ ת.זהות וכו´ (פרטים שהרשות מנועה מלמסור), ממקורות אחרים אין זה עניינה של הרשות וזה גם לא צריך לעניין אותה. תודה

 

[igalgolan]

חוק חופש המידע

הסוגיה שבה מדובר לא נידונה (לפחות אין פסק דין שפורסם) עדיין, אתה מוזמן להיות הראשון שיפנה לבית המשפט. באופן כללי הרשויות לא הפנימו עדיין את העובדה שהמידע שייך לאזרח ולא לרשות. בדרך כלל בקשה לקבלת מידע נתקלת בתירוצים שונים ומשונים לאי מסירתו. לא ציינת אם מדובר באדם בשר ודם או בחברה, לצורך חוק חופש המידע יש הבדל. יגאל גולן

 

[johnqa]

הבהרה

לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון חברה או אדם בשר ודם. אני מבקש את המידע מועד מקומי. המידע מתייחס לאנשים פרטיים בעלי נכסים באותה רשות. ראוי לציין שאני גם בעל נכס באותה רשות ומכאן שיש לי עניין רב במידע המבוקש. נא ראה תשובתי "השאלה היא" בה ציינתי את המידע המדוייק שאני מבקש ולמה ולמי הוא מתייחס. השאלה היא שוב האם זה עניינה של הרשות שביכולתי להצליב את המידע שאני מבקש מהם עם מידע אחר, ובכך לקבל מידע שיכול להוות פגיעה בפרטיות. חשוב לציין שחוק חופש המידע קובע שעל הרשות לשאול את הצדדים השלישיים, שמידע אודותיהם אני מבקש, האם הם מוכנים שהרשות תתן את המידע. וביכולתה של הרשות גם לדחות את בקשתם שלא לאפשר לה לתת את המידע אודותיהם. כלומר במקרה שלי בכוונה רוצים לגרור אותי לביהמ"ש. תודה

 

[johnqa]

אני אדם פרטי לא חברה

 

[shaio]

לא הבנתי

ראשית, מהו "ועד מקומי" ומדוע הוא רשות ציבורית? שנית, האם רשימת החובות, בהשמטת שמות החייבים, מאפשרת לגלות את שמות החייבים? כיצד? ואם כן, יהיה עליך להראות שעניינך בגילוי המידע עדיף. (לעניין הרוקח, אגב, נראה שאסור לו למכור רכיבים המאפשרים סינתיזה של סם, בפרט אם הוא חושד שזו כוונתך.)

 

[johnqa]

הסבר

ועד מקומי ממונה ע"י המועצה האזורית והמועצה מאצילה עליו את כל סמכויותיה, ובכללן גביית מיסים. כשם שמועצה אזורית היא רשות ציבורית, כך גם הועד, שנהנה מכספי ציבור. מספרי הנכסים וכתובתם אינם פרטים "פרטיים" (הכתובת שלך היא אינה דבר פרטי, אם היא לא באה בצירוף שמך, כך גם מס´ הנכס), ולכן אין מניעה שהם ימצאו ברשימת החובות, כאמצעי מזהה, משום שאין הם מהווים הפרת פרטיות כמשמעותה ב"חוק הגנת הפרטיות". מכאן שבעקרון אפשר להצליב את המידע ברשימה זו עם רשימת בעלי הנכסים - ע"פ מספר הנכס או כתובתו. אך מכאן אין להסיק שיש בכוונתי לעשות כן ואין זה מעניינה של הרשות. ולסיכום, אני יכול לקנות בחנות, דשן, אקונומיקה, נפצים וגפרורים, ולהרכיב מהם יופי של מטען חבלה, אך אף אחד לא יכול לא יכול להגיד שאסור לי לקנות את כל המרכיבים הללו. כל אחד בפני עצמו הוא חוקי, זה שאפשר להרכיב ממנו מטען ולעשות בו שימוש לרעה, זה כבר באחריות הקונה. כך גם במקרה הרוקח. מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק.