לכבוש את ההר
New member
חזרה אל הקו הירוק, על שום מה?
התעוזה והמחשבה היו חלק בלתי נפרד מהצלחתנו הלאומית הן בגולה והן בארצנו המתחדשת. הצרה שלנו היום היא עם מנהיגינו שלא אומרים לעם את האמת: אין פתרונות מהירים. אין פתרונות צבאיים. החוסן הלאומי מתגלה לא ביכולת להכות את היריב לא הבחנה וללא מחשבה של מספר צעדים קדימה, אלא ביכולת לעמוד על הדברים הנכונים. בהתייחסות לשאלה מתי יבוא השלום. נחזור לדבריו של משה דיין והפעם דברים שנאמרו כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, באוגוסט 1968: ``התשובה לשאלה מה יהיה חייבת להתרכז בכושרנו לעמוד בפני הקשיים. עלינו להכין עצמנו נפשית ופיסית לתהליך ממושך של מאבק ולא לקביעת לוח זמנים להשגת המנוחה והנחלה``. הצורך בעמידה לטווח ארוך, אינה מחייבת אותנו לחיות בתוך השטחים הפלסטינים שמעבר לקו הירוק. עמידה לטווח ארוך אינה מאפשרת לנו לתת בידי ערפאת את היוזמה וכושר ההכרעה המדיני ואילו אנחנו נעמוד כצופים מהצד מצפים למוצא פיו. המשך המצב הקיים הוא לרעתנו. תראה לאיזה אבסורד הגענו: כל מנהיג ישראלי, ברק ושרון ואלו אשר יבואו אחריהם, מתחננים לערפאת שיפסיק את האש והוא יקבל מידיהם, מי פחות ומי יותר, חלקים מהשטחים או שירשו לו להקים מדינה עצמאית כבר עכשיו. באין יכולת הכרעה לאף אחד מהצדדים, חובה עלינו ליטול את היוזמה לידינו. ישראל שמלפני 67 עמדה בפני סכנות יותר גדולות מאשר הסכנות המציבים בפנינו הפלסטינים, למרות שביססנו את כוחנו הצבאי על גבולות הקו הירוק, הצלחנו לבנות כאן מדינה משגשגת. חברה ללא המתחים הקיימים היום. חברה מלוכדת אל מול כל סכנה בלתי צפויה. גם היום אנו יכולים להביט אחורה בסיפוק. ישראל חברה במועדון העשירון העליון של ההכנסה לנפש, במועדון חמשת הצבאות החזקים בעולם, במועדון שמונה המדינות שיש להן לוויין צבאי בחלל, במועדון שבע המדינות המגורענות. יש לנו מערכת משפט שהיא אור לגויים. השחיתות והשוחד הם מעשים זניחים מצד השלטון. ישראל היא חלק בלתי נפרד ממועדון המדינות הדמוקרטיות, היחידה מהמזרח התיכון. ויש עוד הרבה מכל טוב במדינה שלנו. מ-67` שקענו בתרדמה אווילית שכאילו ביססנו את מעמדנו באזור בכוח הנשק. השקיעה שלנו תמשיך ותעמיק אם נמשיך להתבסס על מלאכת הכוח. הראש היהודי מתחיל להתנוון ואם לא נעשה צעדים להתאושש מהמצב אליו נקלענו, בחלקו הגדול באשמתנו, נראה בקרוב את הייאוש אוחז בכל חלקי העם, ימין ושמאל כאחד וסימנים לכך, במו עיניך, אתה יכול לראות כבר עכשיו. דעתי הצנועה אומרת: גם אם נצליח להשיג שלום, קו הגבול יעבור סמוך לקו הירוק וכל הפרה של ההסכם תעמיד אותנו שוב בפני הקשיים בהם אנו נמצאים היום, אלא מאי - הסכם כזה, כפי שנראה היום, הוא רחוק מהמציאות העכשווית וגם הקזת דם הדדית לא תשנה מציאות זו. לא צריך לחכות 18 שנה, כמו בלבנון, כדי שנבין שאין לנו מה לחפש בשטחי פש``ע.
התעוזה והמחשבה היו חלק בלתי נפרד מהצלחתנו הלאומית הן בגולה והן בארצנו המתחדשת. הצרה שלנו היום היא עם מנהיגינו שלא אומרים לעם את האמת: אין פתרונות מהירים. אין פתרונות צבאיים. החוסן הלאומי מתגלה לא ביכולת להכות את היריב לא הבחנה וללא מחשבה של מספר צעדים קדימה, אלא ביכולת לעמוד על הדברים הנכונים. בהתייחסות לשאלה מתי יבוא השלום. נחזור לדבריו של משה דיין והפעם דברים שנאמרו כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, באוגוסט 1968: ``התשובה לשאלה מה יהיה חייבת להתרכז בכושרנו לעמוד בפני הקשיים. עלינו להכין עצמנו נפשית ופיסית לתהליך ממושך של מאבק ולא לקביעת לוח זמנים להשגת המנוחה והנחלה``. הצורך בעמידה לטווח ארוך, אינה מחייבת אותנו לחיות בתוך השטחים הפלסטינים שמעבר לקו הירוק. עמידה לטווח ארוך אינה מאפשרת לנו לתת בידי ערפאת את היוזמה וכושר ההכרעה המדיני ואילו אנחנו נעמוד כצופים מהצד מצפים למוצא פיו. המשך המצב הקיים הוא לרעתנו. תראה לאיזה אבסורד הגענו: כל מנהיג ישראלי, ברק ושרון ואלו אשר יבואו אחריהם, מתחננים לערפאת שיפסיק את האש והוא יקבל מידיהם, מי פחות ומי יותר, חלקים מהשטחים או שירשו לו להקים מדינה עצמאית כבר עכשיו. באין יכולת הכרעה לאף אחד מהצדדים, חובה עלינו ליטול את היוזמה לידינו. ישראל שמלפני 67 עמדה בפני סכנות יותר גדולות מאשר הסכנות המציבים בפנינו הפלסטינים, למרות שביססנו את כוחנו הצבאי על גבולות הקו הירוק, הצלחנו לבנות כאן מדינה משגשגת. חברה ללא המתחים הקיימים היום. חברה מלוכדת אל מול כל סכנה בלתי צפויה. גם היום אנו יכולים להביט אחורה בסיפוק. ישראל חברה במועדון העשירון העליון של ההכנסה לנפש, במועדון חמשת הצבאות החזקים בעולם, במועדון שמונה המדינות שיש להן לוויין צבאי בחלל, במועדון שבע המדינות המגורענות. יש לנו מערכת משפט שהיא אור לגויים. השחיתות והשוחד הם מעשים זניחים מצד השלטון. ישראל היא חלק בלתי נפרד ממועדון המדינות הדמוקרטיות, היחידה מהמזרח התיכון. ויש עוד הרבה מכל טוב במדינה שלנו. מ-67` שקענו בתרדמה אווילית שכאילו ביססנו את מעמדנו באזור בכוח הנשק. השקיעה שלנו תמשיך ותעמיק אם נמשיך להתבסס על מלאכת הכוח. הראש היהודי מתחיל להתנוון ואם לא נעשה צעדים להתאושש מהמצב אליו נקלענו, בחלקו הגדול באשמתנו, נראה בקרוב את הייאוש אוחז בכל חלקי העם, ימין ושמאל כאחד וסימנים לכך, במו עיניך, אתה יכול לראות כבר עכשיו. דעתי הצנועה אומרת: גם אם נצליח להשיג שלום, קו הגבול יעבור סמוך לקו הירוק וכל הפרה של ההסכם תעמיד אותנו שוב בפני הקשיים בהם אנו נמצאים היום, אלא מאי - הסכם כזה, כפי שנראה היום, הוא רחוק מהמציאות העכשווית וגם הקזת דם הדדית לא תשנה מציאות זו. לא צריך לחכות 18 שנה, כמו בלבנון, כדי שנבין שאין לנו מה לחפש בשטחי פש``ע.
