חיי כגיהנום יום יומי

חיי כגיהנום יום יומי

אחרי שנה של גיהנום שעברתי וחזרתי הבייתה אחרי יסורים כה קשים שהייתי בטוח שאני לא אשרוד ונפשי תמות וגופי ישרף

אחרי שכמעט מתתי , בגלל רשעותם של רשעים והכל יתעכב יותר מדיי זמן. עד שחזרתי הבייתה.

אז חזרתי הבייתה . ואני עדיין סובל מדכאונות וסיוטים קשים בגלל מה שהיה. הזכרונות שנטעו בי. כל מה שהתעללו בי. וזנחו אותי.

רצון לנקמה תמיד ישאר בי, בדבר הכי קטן. אני עלול לאבד את השפיות ולנקום . ולא אכפת לי כבר מעצר. ולא אכפת לי כבר תיק פלילי. ולא אכפת ל י כבר כלא.

סנגוריה ציבורית תעזור לי תסדר לי חיים קלים בגלל ההתעללות. ונשיא המדינה יחנון אותי אחרי 5 שנים והייתי יוצא לחיים חדשים. ולא הייתי מבקש סליחה ולא הייתי מביא חרטה.

על כל זה חשבתי על כל זה תכננתי. במקרה ומצבי לא היה משתפר.

אבל שבתי הבייתה

והיום אני סובל מדכאונות רבים וסיוטין שחוזרים וקושי להרדם בלילות בעיקר . פתאום בלילות בא לי לבכות. אני נזכר שכמעט המיתו אותי השנה. ונפשי כבר מתה. ואיין לי חשק לעשות שום דבר מעבר לשבלונה הקטנה שלי

לא יודע אם אפשר לשקם אותי. לא יודע אם אפשר לשקם את הנפש שלי . לחיים חדשים. הכל לפעמים ניראה כל כך אבוד .

דכאונות ייום יומיים ופחדים איין סוף. לא מסוגל לעשות כלום. על עבודה איין מה לדבר למרות שאני מקנא הכל אלו שעובדים ומתפקדים.

כאבים נפשיים חזקים מלווים אותי כל יום. ויש תסכול וריקנות ייום יומיים. ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי.

אני קם ברוב הימים מאוד מאוחר ויושן עד מאוחר.

ואז כבר איין לאן לצאת או ללכת והיום ניראה שנגמר שאני רק מתעורר.

ואני חושב על אוכל ואני רעב כל הזמן גם אחרי ארוחה שאני קונה בחוץ. כי אני עייף מדיי להכין בבית . ואיין אוכל מוכן בבית לרוב. ואיין תנאיים סטיריליים להכין אוכל בבית.

ואחרי שאני קונה אוכל בחות אני כועס על עצמי כי זה יקר ואני רעב שוב בגלל תחושה של תכסול וכאב ודכאון ואני לא יודע אם אני באמת רעב. או סתם מדוכא או חרד...

והבטן שלי נפוחה מאוכל לא בריא לפעמים שאני אוכל ובא לי להקיא. כל מיני זבל לא בריא כמו נקניקים עתירי כולסטרול שתמיד עושים לי כאב בטן או קרונפלקס כריות שזה משמין וסתם מנפח את הבטן . אני עייף מדיי לחתוך עגבנייה והטעם שלה לא משהו. אב לאני יודע שהנקניקים לא בריאים מסרטנים ועתירי כולסטרול רע....

התרגלתי לאכול אותם שחשבתי שאני אמות הדשנה אז כבר לא היה אכפת לי מה......אני אוכל

אני פשוט בימים האלו מרגיש ריקנות מאוד גדולה שאני לא יודע אייך למלות. התרגלתי להיות לבד בגלל פחד מאנשים.יש אנשים שאני כן רוצים להתקרב אליהם אבל הן לא רוצות אותי (אם אתם מבינים) אני מין זאב בודד מתוסכל מאוד. אני אוכל ולא שבע אף פעם. ואני חיי בתחושת דכאון וחוסר אונים מול המציאות בצורה יום יומית. לא ידוע מה לעשות .....ימים רבים בא לי למות
פשוט תחושה של חוסר אונים
 

hell is my name

New member
עצוב

הלוואי ויכולתי לחלוק איתך את הכאב .
לכל אחד יש ימים קשים .
תרגישטוב
 


תודה רבה
 

מילקי110

New member
צר לי לשמוע ישראל

מזדהה כל כך עם מה שכתבת , בקטע של האוכל והאנשים

אני מבינה אותך מאד בנוגע לרעב התמידי אני מכירה את זה מקרוב ולאכילת אוכל זבל ושלא אכפת מה אוכלים

בנוגע לאנשים ממש מבינה אותך צר לי להגיד לך אבל אנשים הם בני זונות זאת עובדה , כיום יש לי חתול ואני מאד מרוצה הם הרבה יותר נחמדים ונאמנים מאנשים

לא יודעת האם אתה אוהב בעלי חיים או האם יסכימו לך איפה שאתה גר עכשיו אבל אם יש לך אפשרות. זה הציל אותי ממש כך.

* גנבתי לך את הכותרת חיי כגיהנום , פשוט קלעת בול אני יאמץ את המשפט הזה

אמן שתרגיש טוב ישראל .. צר לי מאד שרע לך ...
 
תודה לך.

תודה לך.

כן לפעמים קרה לי בזמן האחרון שהייתי אוכל דברים שמקודם לא נגעתי או שאכלתי ממש מעט.

שהיה לי דכאון ופחד כבד אז כבר לא היה אכפת לי.....להכניס לפה כי חשבתי שאני אמות בקרוב.

אני גם אוהב חיות אם היה לי כוח לטפל הייתי לבטח מטפל. אולי איי פעם אם אגור לבד....

אני משתדל אף פעם לא להזיק לחיות אם אני עובד ברחוב....

אני מבין את הבחירה שלך בחיות מבני אדם.

תודה מקרב לב ישראל
 

sus81

New member
ישראל ישראל ישראל יברכך ה'-

אני קורא דברך-אחד לאחד אני
אני מאמין באמונה שלמה-שהדברים נאמרים לי
ע"י מלאך או ה'.
מאמין שאתה קיים-אך ש ה' רוצה-הכול אפשרי
כול פעם אני רואה דברים,או פוסטים שמתאימים בול להלך רוחי הממש ריגעי,פחדים,תקוות,תאוות וכו'

עכשו פתחתי האינטרנט ורואה דברך--וכאילו ה' אומר לי --תרגיע--
הכול בסדר..אתה הינך היכן שהינך -בגלל אנשים רעים-מוות נפשי וכול שאר הדברים שכתבת

שאני חשבתי בדיוק לעצמי--גם עם כול התועבה של העולם הזה-לא סתם ברא אלוקים עלמא דשיקרא-אלא בכדי שאני יבחר לי מסלול אמת -יבדל מן העם ומעשיו-אעזור אומץ ואפרוש לקיים רצון הבורא ומצוותיו

אך בפועל סתם ישבתי והיתאוננתי כול היום-ודבר לא עשיתי
ו ה' אומר-זה בסדר-לא אתה אשם

אך-ישנו מלאך שדובר גם הוא-והדברים עירבוביה אחת גדולה -כך שאיני יודע משמאלי או ימיני-אין אפשרות לדעת

מקווה שעיניי הרואות שחורות טועות-ו ה' ,שאני מכיר מהתורה שתופס מקום אפסי בליבי,אמת הוא-והדברים הולכים לטוב וברחמים.
שאם לא כן-כול קללה,אימה,פחד,וזעווה-אינם כי רק מילים לעומת
מקומי -שאלוקים חיים חפץ לכלותי-תחשוב על זה..תחשוב בכיוון נצח נצחים..אולי תבין צער מהו.
שלא תדע צער שתהיה גאולה במהרה
שימותו כולם ןאחיה אני אמן אומן
איפה משה איפה איפפפפפפפפפפפפפפפה
 

sus81

New member
מי האמין לשמועתנו וזרוע ה' על מי נגלתה-חכו חכ

 

אופירA

New member
מנהל
מה שבטוח, שאת העבר אי אפשר להחזיר אחורה

ואת המחשבות אפשר לכוון למקום שלו יותר, שרואה את הדברים ככלי לצמיחה וכד'.
אבל זה אני אומרת בתור אדם שלא מוכן לסבול "בהתנדבות", ולכן מוכן לוותר על עקרונות שונים ומשונים, ולחפש בעקביות ובעקשנות תרופה פסיכיאטרית שתקל על הסבל שלי וכל טיפול רפואי אפשרי. זו המשימה שלי בחיים - טיפול רפואי ושיפור הבריאות. כי אני צריכה לעבוד קשה כדי שיהיה לי טוב בנשמה. אז אני לא מתכוונת לעשות שום דבר מלבד לעבוד קשה לשם כך.

למעשה אתה צריך פעילות שאתה מסוגל לה, שתסיח את דעתך מהעבר ותחבר אותך לעתיד ולעשייה.
אבל איך אפשר להיות מסוגל לפעילות בלי הרגעה תרופתית של הדיכאון והחרדות - אין לי מושג. כנראה שאי אפשר.
אז מה שיהיה - יהיה.
 
אופירה חזרתי הבייתה

אחרי כמעט שנה של יסורים קשים ופחדים קשים מאוד.

אני בבית כמעט רצחו אותי בשנה שעברה אבל שרדתי וחזרתי הבייתה.

אני הולך מדיי יום לאיזה מועדון חברתי אבל גם אני לא מתמלא רגשית אף פעם.

תמיד לא מסופק וזה יוצר מקום למחשבות הקשות......
 
ישראל, זה מאוד מאוד כואב...

כואב ועצוב לי לקרוא את זה. אתה סובל מכל כך הרבה בדידות, וכעס, וחרדה... באמת גהינום. לא הייתי כאן כנראה בזמן שכתבת, אז אני לא יודעת מה המשמעות של "רשעים כמעט המיתו אותי", אבל נשמע שעברת טראומה של ממש. אין לי הרבה מה להגיד שישפוך אור אחר או ייתן תקווה, חוץ מזה שאני יודעת שאנשים מצליחים להשתקם צטראומות ולבנות לעצמם חיים יותר טובים.
אתה מטופל באיזשהו מקום? לוקח תרופות כלשהן? יש לך עם מי לדבר? יש מישהו שאתה יכול להגיד לו איך אתה מרגיש ולקבל עזרה או תמיכה?
 
כן אני סובל מהרבה תחושות קשות לאחרונה

כי עברתי שנה מאוד קשה.


היו לי בעיות בבית שבגללם נאלצתי לעזוב את הבית שנולדתי בו וזה היה קשה מאוד

אני בהחלט מרגיש שעברתי טראומה.

בגלל זה

כרגע אני עומד להיות לא מטופל וזה מדאיג אותי. כי עזבתי את הדיור מוגן שגרתי בו. אחרי זה אני לא ממש יודע למי לפנות
 
למעלה