חינוך ארוך טווח

איילה א

New member
חינוך ארוך טווח

**לא לראשי**


טוב, לא יודעת כמה מאתנו עוד נשארו פה, אבל לא מרגישה בנוח לשאול את זה בשום מקום אחר, ונראה לי שכאן יכולות להיות תשובות מעניינות, אז הנה זה:

יש לי ילדים. הם גדלים בסביבה מהפריווילגיות שיש בישראל, בבית פרטי, לשני הורים עם משרות בכירות, בסביבתם יש ילדים נוספים באותו סטטוס. הסביבה שלנו היא די הומוגנית, די מפנקת ובסופו של דבר זה מה שהם מכירים ויכירו בשנים המעצבות של חייהם.
הבן הגדול שלי כבר מתחיל להפנים את זה שניתן לקנות הכל, שזה קליל, שיש הכל מהכל בסביבתנו ושבסופו של דבר ההורים כועסים עליו ומענישים כשהוא שובר משהו (למשל את השולחן בסלון, אל תשאלו...), אבל קונים חדש. ברור לי שדוגמא אישית נובעת ממה שאנחנו עושים ולא ממה שאנחנו אומרים. כשהוא שובר צעצוע אנחנו לא קונים לו חדש - אבל כשהוא שובר משהו "של הבית" אנחנו כן מחליפים. אני לא יכולה לומר עלינו או על אף אחד אחר מהחברים או השכנים שמנסים בכוונה לנקר עיניים, אבל לתחושתי זה די קורה מעצמו ביישוב שלנו.
אולי התחושה שלי מעוגנת בכך שבעלי גדל בסביבה הזאת ואני לא. לא נוח לי עם הסטנדרטים שאליהם הילדים שלי מתרגלים. מצד שני, אני לא הולכת להוריד את כולנו ברמת החיים שבעלי ואני הרווחנו ביושר (גם לא אקבל שיתוף פעולה).
בעלי טוען שהדרך היחידה להתגבר על זה היא לקחת את הילד להתנדב ולפגוש בעצמו אוכלוסיות פחות פריווילגיות מאתנו. מודה שאני לא מתלהבת מהרעיון כי גם כך כמות הזמן הפנוי שלי זעומה ואישית זה לא מדבר אלי.

מחשבות?


**לא לראשי**
 

Ani15

New member
אני עם בעלך

היורש שלי יצא השנה מהיישוב הפריוילגי (מאוד) שלנו לשנת שירות בשכונה ככה-ככה בעיר גדולה וחשכו עיניו. אין דרך טובה יותר. לא כתבת בן כמה הבן שלך, אם הוא גדול מספיק להתנדב לבד, תשלחי אותו. אם לא, תמצאי מסגרת כזו שמתאימה ללו"ז שלך, זה גם בונדינג נפלא וגם מאוד מתגמל גם לך (אני מחלקת שלי מזון לנזקקים כל ששי אחה"צ, לקחתי את הקטנה כמה פעמים וזה באמת פוקח עיניים, וגם מאוד מספק לדעת שאת עושה שינוי).
לא כתבת מאיפה את, אם את מהדרום, בואי לסל"ק.
 

Dr T noki

New member
קלעת גם להתלבטויות החינוכיות שלי

הילדים גדלים עם כפית של זהב בפה, וכל מה שמקבלים נראה להם מובן מאליו. גם קניות בסופר של כל מה שהם רוצים (יש ילדים שאין להם כסף לקורנפלקס או מעדנים כל יום, סיפרתי להם, הם מבינים בראש אבל זה לא גורם להערכה גדולה יותר של מה שיש...).
גם אני חושבת שהחוויה האישית של התנדבות או סיוע או אפילו חיים יחד עם אוכלוסיות שונות שלא שפר מזלן לקבל הכל כל הזמן - הם המשפיעים ביותר. לאו דווקא הורדת רמת החיים. גם לי אין זמן... אבל חושבת שמעורבות חברתית בכל מסגרת אפשרית היא חשובה.

בכורי יתגייס בעוד פחות משנתיים. מקווה שיגיע לסביבה שתאפשר לו לחוות ולהפנים.
 

איילה א

New member
מבחינתי לעבור ליישוב שמכיל "חיים עם אוכלוסיות שונות" כדברייך

זה בהחלט הורדת רמת החיים של המשפחה. אני סוחבת איתי זכרונות ילדות לא נעימים של היותי ילדה חובבת ספרים וממושקפת שחטפה לא מעט הצקות על הרקע של שוני משאר הילדים, וכאמור גדלתי בסביבה מעורבת. אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להיות הסביבה מעורבת, אצלי בראש זה היה השיוך במשך הרבה שנים.
חלק ממה שמחזיק אותי דווקא פה הוא מערכת החינוך וההומוגניות של האוכלוסיה. נראה לי שרוב ההורים כאן יתייחסו לארועי אלימות כפי שאני הייתי מתייחסת אליהם, וזה משמעותי מבחינתי.
&nbsp
אני לא חושבת שהילדים גדלים עם כפית זהב בפה, אבל הם כן גדלים בסביבה מוזהבת. לתחושתי הם כן שומעים לא מעט "לא", ומעבר לכך בעלי ואני די צנועים ביחס למקובל באזורנו - אבל עד כמה זה ניכר לעיני ילדים? הרכבים הם רכבי חברה. הטלפונים הם של החברה. יש מחשבים ניידים (שוב, של החברה) - הכל חדש והרושם הכללי הוא של שפע. אז נכון, אנחנו במקום די ממוצע מבחינת תכולת הבית, אין פזרנות, אבל אני לא יודעת אם זה מספיק. האמת היא שאנחנו כן יכולים להרשות לעצמנו כמעט כל מה שנרצה (וכאמור, זה גם קשור לצניעות הרצונות שלנו באופן יחסי), וזה מה שמחלחל בסופו של דבר.
 

[email protected]

Member
מנהל
למה לא להציב סטנדרטים שיותר נוח לך איתם?

לא צריך להוריד את רמת החיים של המשפחה, אבל אפשר ללמד את הילדים שלא כל מה שרוצים או שאפשר לקנות צריך לקנות.
&nbsp
&nbsp
 
אני לא רואה קשר מיוחד בין המעמד לבין התפיסה ש"ניתן לקנות

הכל". אתם ההורים יכולים להחליט של-א קונים הכל. לגבי להחליף את השולחן בסלון (נתעלם לרגע מכך שאין לנו שולחן בסלון) - בכל משפחה מחליפים רהיט אם הוא נשבר, וזה לא קשור בכלל לעושר - מי שבמעמד בינוני "רגיל" יחליף ברהיט פחות טוב, או יד שנייה, וכו' - אבל עדיין יחליף. זו גם נראית לי דוגמא קצת מוזרה - כמה דברים הבן שלך שובר בבית שזו הדוגמא שעולה בדעתך?
אולי אם תתני דוגמאות שונות זה יהיה יותר ברור. אם אתם לא קונים לו צעצוע כשהוא שובר, וגם באופן כללי לא קונים לו כל דבר שהוא מבקש ברגע שהוא מבקש - נראה לי שזה הולם את הגישה שאת רוצה. אם אתם כן קונים לו כל דבר שהוא מבקש ברגש שהוא מבקש וזה מפריע לך - למה שלא תפסיקו עם זה?
 

איילה א

New member
ייתכן שבאמת הקשר קלוש מכפי שנדמה לי,

וזה קשור יותר לחברה הצרכנית שבה אנחנו חיים ופחות לסביבת החיים המיידית.
&nbsp
אנחנו בהחלט לא קונים הכל. הילדים לא מקבלים את כל מה שמבקשים ואם הוא שובר צעצועים שלו הם נשארים שבורים או נזרקים - הוא בפירוש לא יקבל חדש באופן מוצהר וברור.
הוא שובר לא מעט דברים בבית...
אבל ייתכן שהוא פשוט צעיר מדי מכדי להפנים את זה, ושהדרך שלנו תישא פירות בעוד כמה שנים.
 

mykal

New member
כמה דברים לשאלתך,

1)אמנם קל להסכים עם ההצעה של בעלך, ואין ספק
שמפגש עם עולם אחר, יכול לגרום להבנה שיש שונה ואחרת ממנו,
אבל לא בטוח שזה יופנם בהתיחס אל חייו שלו. כי אצלו יש מה שרוצה.
2)אני כן הייתי חושבת על עוד דרכים שהוא יפנים, כמו למשל,
שברת את השולחן בסלון, אתה תצא לעבוד, ולהרויח
(לא מהכסף חסכון שקיבל מתנות) ותתאמץ כדי לרכוש חדש,
ילמד שכסף לא מגיע כ"כ בקלות כשצריך סכום נכבד כמו רהיט.
3)יש דרכים שאת יכולה להגביל הוצאות. אין כל מה שאתה רוצה,
לבילויים יש תקציב, לביגוד יש תקציב. כאשר לומדים שגם אם בבית יש אפשרות, זה לא בור ללא תחתית, זה לימוד שבהחלט דרכו
תופנם המגבלה וילמד לחשב קניות דרך המגבלה של תקצוב.
4)מצד שני, מאחלת לך וגם לבן שלעולם לא יחסר לכם,
אבל ואם תהיה תקופה אחרת בחייו, תאמיני לי שילמד להצטמצם
ולחיות לפי המצב שיקלע אליו.
ויהיה יחס יותר רציני להוצאות.
 

איילה א

New member
הבכור עוד לא בן 5


שניהם, אגב, לובשים בגדים מעורבים שכוללים הרבה יד שניה מהמשפחה - רק שיש להם אפס עניין בבגדים כך שקשה לי למנף את זה לעניין חינוכי.
אני מניחה שכשיגדלו קצת הם באמת יקבלו תקציב להוצאות לא חיוניות ובהחלט יצטרכו ללמוד להתנהל במסגרתו.
&nbsp
&nbsp
 

mykal

New member
טוב, לא כתבת קודם גיל.

אז אוסיף ואומר, שילדים בגיל כזה לא אמורים לקבל כל מה שרוצים,
מותר להורים להגביל ולכון מה כן ומה לא---
ומשתפת---הלכתי אתמול עם הנכד בן 7, והייתי צריכה להכנס
לחנות מקס סטוק לאיזה פריט, ומיד הוא ביקש את... ואת...
קראתי לו הצידה ואמרתי, "סליחה, היום לא קונים לך, כי אין צורך"
ניסה סגרתי ענין וזהו.
הם אמורים לקבל הוראות מאיתנו.
נשבר שולחן--מותר להעניש-הוא לא שבר כי ידע שיש באפשרותך
לקנות אחר, הוא שבר כי..... מענישים אם עשה בכונה, ומבליגים אם קרה,

ואכן דוגמא אישית בהתנהלות בבית בהחלט מעצבת אישיות וגישה לחיים.
 

yanivlevi33

New member
ממליץ לכם על ברנדינג עשר לכל מי שמחפש עיצוב

הכנת לוגואים, עיצוב אתרים החל, תחום עיצוב אתרים, הכנת כרטיסי ביקור, הכנת באנרים מעוצבים, עיצוב אתרים ולוגו, חברה לעיצוב אתרים [URL]http://branding10.com/[/URL]
 

[email protected]

Member
מנהל
הם עוד צעירים מדי

את מתחבטת כאן בסוגיה שבכלל לא רלוונטית לגיל שלהם.
במהלך שנות בית הספר, כשילכו לתנועת נוער ובטח בהמשך כשיגיעו לצבא,יהיו להם מספיק אפשרויות שבהן יפגשו עם ילדים מרקע אחר. נראה שאתם נותנים להם בסיס טוב כבר עכשיו.
אין לך סיבה להרגיש רע בגלל שהצלחתם להגיע ליציבות כלכלית בשלב מוקדם.
 

איילה א

New member
תודה


אני לא בטוחה שנכון לחכות שיגיעו לצבא בכדי להיתקל בסטנדרטים אחרים... מצד שני אני מסכימה שבגיל הנוכחי שלהם עדיין לא ניתן לראות אם החינוך שהם מקבלים מהבית בנושאים האלה נושא פירות או לא.
השאלה היא רק באיזה גיל כן ניתן למדוד את זה.
 

[email protected]

Member
מנהל
באמצע/סוף בית הספר היסודי

כבר תוכלי לראות אם החינוך מהבית עובד או שכדאי לשנות משהו.
זה כבר גיל שאם תרצו אפשר יהיה ללכת להתנדב יחד עם הילדים ולפגוש אוכלוסיות אחרות.
&nbsp
&nbsp
 

debby12

New member
מנהל
שאלה מעולה שמעסיקה גם אותי לפעמים

ואצלנו, גם אני וגם האב המסור לא גדלנו בסביבה כזו [גם לא בהיפך המוחלט. אלא סתם במעמד בינוני וביינוני מינוס בישראל של שנות ה-70-80 שהיתה שונה מאוד מהסביבה של הילדות]

לדעתי את צריכה לעשות מה שמתאים לכמות הזמן שלך ולמה שמדבר אליך. אם בן זוגך חושב שטוב להתנדב - שייקח אותו הוא
.

הנה כמה דברים שאני עושה:

* בטיולים, משתדלת לשלב מעבר בשכונות או איזורים פחות להיט, ולו רק עם הרכב. לפעמים זה קורה מלבד. למשל בקיץ האחרון שבו היינו בישראל ביקרנו ביפו העתיקה. היה מקסים (חפרו שם עיר צלבנית תת קרקעית שלמה מתחת לאדמה עם המון דברים לראות וחווית מציאות וירטואלית). אבל כיצאנו בסוף יצאנו לתוך איזור של שוק שהיה ברור שאיננו אזור עשיר.... על הילדות שלי זה הותיר חותם מאוד חזק ומשמעותי.

* כשאנחנו מפנים חפצים מהבית (מה שקורה די הרבה כי אני מעדיפה בית עם כמה שפחות מיטלטלין וקשקושין), הילדות צריכות גם הן לתרום משהו לשק התרומות, כולל משהו "לטובת ילדים שאין להם" כמו משחק או דובי/חיה ממולאת כלשהי. בהתחלה היה להן קשה. עכשיו הן התרגלו. בנוסף, הרבה פעמים כשהן מבקשות איזה חפץ/מתנה אז מתנים את זה בכך שהן יוציאו מהבית/לשק התרומות חפץ אחר שכבר נמצא. בעיני זה מכניס קצת ערך של הסתפקות בקיים (לא יכולה לומר שב"מועט")

* אנחנו עם אפס סובלנות למקרים של בזבוז/זלזול בחפצים שגורם להם להישבר וכו'. העונש המקובל אצלנו על זה היה עצירת דמי כיס לכמה שבועות [שגם ככה אנחנו לא זוכרים לתת באופן קבוע]. זה קרה אצלנו מעט מאוד - אולי כי בנות הן פחות "פיזיות" לא יודעת
 
למעלה