כל ה"ערכים" הם קודם כל קודים חברתיים
נניח שהיינו כולנו חיים בחברה בה מותר ואפילו רצוי לגנוב וכל מי שמוכיח שהוא גנב משהו זוכה להוקרה וכבוד מכל הסובבים אותו, האם את עדיין היית מגדירה את הגניבה כ"פגיעה בזולת"? האם, לאור החינוך שכולנו היינו מקבלים באותה חברה, היינו מסוגלים בכלל לראות את כאבו של הזולת? האם בכלל היית מהרהרת אחרי הרעיון שלגנוב זה טוב? ובאמת, אני מאמינה שלולא החשש מתפישה ועונש או לפחות ביזיון - הרבה יותר אנשים היו גונבים, גם אנשים שמסוגלים בימים כתיקונם לחוש אמפתיה כלפי הזולת היו מוצאים במקרים מסוימים הצדקה לגניבה - למשל גניבה מרשתות אופנה כי הם יקרנים, כי מדובר בחברה ולא באדם פרטי, כי הם משווקים צווארונים עשויים מפרוות כלב/חתול, או גניבה מבנקים - כי הם עושקים את הציבור וכו'. ועדיין אלה יהיו גניבות. ועדיין, או דווקא בגלל זה, אין רע בחינוך לערכים, להיפך, חינוך לערכים חברתיים יקל על הילד להשתלב בסופו של דבר בחברה, גם אם ברגעים מסוימים נדמה שההשתלבות בחברת הילדים דורשת ויתור על ערכים, כמו במקרה של הצקה לחלשים.
