חיפוש בלוג מדהים
שלום לכולם, יש לי קטע(רשומה) מבלוג מדהים שאין לי מושג מה השם שלו או מי כתבה אותו הנה הרשומה: פורסם ב8 באוקטובר 2003, 17:17 נמאס כבר! אין לי בעיה לעזור להשקיע להסביר לענות להכין להקשיב לספר לוותר להתפשר להתאפק לעודד להפריד להשלים לשתוק ללמוד להעתיק להחזיר להשיב לתת לקחת לשאול להלוות ללוות להשאיל לקנות לשלם לחמול וכל מה שיבקשו. ממש אין לי בעיה, כי כזה האופי שלי- אני אוהבת לתת. אבל רבאקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק! אינעל כל העולם כולו! כמה אפשר? מה, אני לא בנאדם??? אז כן, אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים עליי. אני "חנונית ממדרגה ראשונה שנראית ומתלבשת כמו שק ולא עושה כלום כל היום חוץ מללמוד ולחרוש, ואפשר להעתיק ממנה כי היא פתיה" (וזה דבר בדוק וידוע). אז כנראה שלחנונים אין רגשות. כי הם לא מרגישים שמרכלים עליהם. והם לא מתעצבנים כשיורדים עליהם. והם לא דופקים כאפה לאנשים שלא יוצאים להם מהווריד. והם כן מתאפקים. והם לא יורדים בחזרה. והם כן מנסים להיות נחמדים. והם עוזרים גם למי שכל היום שדה ירד עליהם והתלחשש והיו לו טענות. אז חנונים הם חנונים. ואני כנראה אחת מהם. ואני גאה להיות אחת כזאת. ולמה? כי אני לא יורדת על אנשים. ואני לא מציקה בכוונה. ואני לא מתלבשת כמו זונה. ואני לא מתחצפת לכל אדם שרק מדבר איתי. ואני כן חושבת על העתיד שלי. ולי כן חשוב להצליח. אז אני חנונית שרוטה גאה ועצבנית. ולמה? כי בכיתה המגעילה שאני חיה בה, לא ניתן להיות חנון בשקט. וכי בכיתה הזאת קיים עדן גדסי אחד, שכל רצונו הוא להציק לאנשים. וכי אף אחד לא מכיר אותי ככה, כמו שאנשים שבחיים לא ראו אותי מכירים אותי. אז שוב אני אגיד זאת: אני חנונית שרוטה גאה עצבנית שאף אחד לא מכיר אותה. אבל תגידו לי- האם זאת סיבה לא לצאת לי מהווריד? להציק לי כל הזמן? כי אם כן אז העצבים שלי לא מוצדקים. ואם הם לא מוצדקים, אז היום המתוק שבו אני אשבור לעדן גדסי את האף בחיים לא יגיע. אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף. אשמח לדעת מהי כתובתו של הבלוג או מה שמו תודה מראש!
שלום לכולם, יש לי קטע(רשומה) מבלוג מדהים שאין לי מושג מה השם שלו או מי כתבה אותו הנה הרשומה: פורסם ב8 באוקטובר 2003, 17:17 נמאס כבר! אין לי בעיה לעזור להשקיע להסביר לענות להכין להקשיב לספר לוותר להתפשר להתאפק לעודד להפריד להשלים לשתוק ללמוד להעתיק להחזיר להשיב לתת לקחת לשאול להלוות ללוות להשאיל לקנות לשלם לחמול וכל מה שיבקשו. ממש אין לי בעיה, כי כזה האופי שלי- אני אוהבת לתת. אבל רבאקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק! אינעל כל העולם כולו! כמה אפשר? מה, אני לא בנאדם??? אז כן, אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים עליי. אני "חנונית ממדרגה ראשונה שנראית ומתלבשת כמו שק ולא עושה כלום כל היום חוץ מללמוד ולחרוש, ואפשר להעתיק ממנה כי היא פתיה" (וזה דבר בדוק וידוע). אז כנראה שלחנונים אין רגשות. כי הם לא מרגישים שמרכלים עליהם. והם לא מתעצבנים כשיורדים עליהם. והם לא דופקים כאפה לאנשים שלא יוצאים להם מהווריד. והם כן מתאפקים. והם לא יורדים בחזרה. והם כן מנסים להיות נחמדים. והם עוזרים גם למי שכל היום שדה ירד עליהם והתלחשש והיו לו טענות. אז חנונים הם חנונים. ואני כנראה אחת מהם. ואני גאה להיות אחת כזאת. ולמה? כי אני לא יורדת על אנשים. ואני לא מציקה בכוונה. ואני לא מתלבשת כמו זונה. ואני לא מתחצפת לכל אדם שרק מדבר איתי. ואני כן חושבת על העתיד שלי. ולי כן חשוב להצליח. אז אני חנונית שרוטה גאה ועצבנית. ולמה? כי בכיתה המגעילה שאני חיה בה, לא ניתן להיות חנון בשקט. וכי בכיתה הזאת קיים עדן גדסי אחד, שכל רצונו הוא להציק לאנשים. וכי אף אחד לא מכיר אותי ככה, כמו שאנשים שבחיים לא ראו אותי מכירים אותי. אז שוב אני אגיד זאת: אני חנונית שרוטה גאה עצבנית שאף אחד לא מכיר אותה. אבל תגידו לי- האם זאת סיבה לא לצאת לי מהווריד? להציק לי כל הזמן? כי אם כן אז העצבים שלי לא מוצדקים. ואם הם לא מוצדקים, אז היום המתוק שבו אני אשבור לעדן גדסי את האף בחיים לא יגיע. אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף. אשמח לדעת מהי כתובתו של הבלוג או מה שמו תודה מראש!