חלוקת א"י עפ"י המלצות "ועדת פיל" והמזל שהועד הערבי דחה אותה.

הקמת של מדינה בארץ ישראל בשנות ה-30 לא הבשילה.

כאחד שחקר את תחומי השקעות במקרקעין בא"י בתקופה שבין תחילת המאה הקודמת לתחילת מלחמת העולם השניה- ע"י יהדות אירופה/אסיה/מדינות ערב/ויהדות אמריקה הדרומית והצפונית, [יהודים אמידים] אני יכול לומר בוודאות שהקמתה של מדינה בשנות ה-30 לא היתה אפשרית מהמון סיבות [האם לא ניסו לגרש את הבריטים מהארץ ?] ויהדות אירופה לא היתה עולה, מרביתה של יהדות התפוצות היתה דתית חרדית והאמינה בחזרה רק עם קבלת סימן משיחי לבואו של המשיח, ככל שרדפו וטבחו בהם הם נדדו בין מדינות ,ערים, וכפרים וחיפשו להתבסס שם, הם במפורש לא היו ציוניים , הם היו רחוקים מכך. אז בוא נחליט שלא היתה אפשרות פיזית להקים מדינה בשנות ה-30 וגם אם היתה קמה , יהדות התפוצות לא היתה עולה. הרחבת גבולות [כיבוש] ע"י הקמת מדינה בשנות ה-30 היא חלום באספמיה, היינו מיעוט בא"י, לא היה מספיק נשק, לא היו מספיק ריכוזי אדמות בבעלות יהודית [כבסיס להקמת מדינה], לא היינו יכולים לגרש את הפלסיטינים ממקום מגוריהם והיינו נכשלים כשלון חרוץ וטוטלי עקב פיזור מקומות ישוב חדשים בפריפריה שלא היו יכולים להגן על עצמם ובלא צבא לאומי [לא היה מהיכן לרכוש נשק לפני מלחמת העולם השניה] היינו נרצחים ומגורשים כמו בפזורה. בן גוריון אכן לא היה טיפש אך גם לא חכם במיוחד, הוא היה עסקן פוליטי שהצליח לרכז מסביבו קבוצה שקיבלה את מרותו ושאפה להקים מדינה בחסות המנדט הבריטי ללא ארגוני הסרוב [האצ"ל ולח"י]
 
חלוקת א"י עפ"י המלצות "ועדת פיל" והמזל שהועד הערבי דחה אותה.

כשאני קורא מסמכים משנות ה-30 של המאה הקודמת על החלטות הנהלת הסוכנות היהודית היא הנהגת הישוב [לפחות ברובו] בעניין הענות להמלצות "ועדת פיל" [שנת 1937] אני מזדעזע כל פעם מחדש, אילו הועד הערבי העליון היה חכם ומקבל את המלצות הועדה סביר להניח שאבותינו ממזמן היו נדחפים לים ולא היתה קמה מדינה יהודית מפוארת ועם פלסטיני מפורר. פרל דוד +++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ מה הם חשבו לעצמם מרבית חברי הנהלת הסוכנות ובן גוריון בראשם ? עמדתו של ויצמן [השמאלן הראשון] התקבלה למרות שניתן לומר שגם אופוזיציה היתה להחלטה, אבל את עיקר העבודה עשתה לנו הנהגת הציבור הפלסטיני בארץ ישראל כשהחליטו שהם לא מקבלים את מפת החלוקה, הם רוצים את הכל, ומכאן התחלנו להצטייד בנשק לקראת העימות הבלתי נמנע שרק המועד שלו עדיין לא היה ידוע. להלן מסמכים מארכיון הציוני המרכזי - http://www.zionistarchives.org.il/Pages/MapatYerushalayim.aspx ========================================================================== כבר בשנות ה-30, בזמן שבו ירושלים הייתה מאוחדת תחת שלטון בריטי, דנו בסוכנות היהודית על הצעות אופרטיביות לחלוקת העיר לחלק יהודי ולחלק בריטי או ערבי – בדומה לחלוקת העיר לאחר הסכמי שביתת הנשק עם ירדן. נשאלת השאלה מה הוביל את הנהלת הסוכנות לדון על חלוקת ירושלים. מתברר כי השאלה נדונה בעקבות הגעתה של הוועדה המלכותית בראשות הלורד פיל (Peel) לארץ ישראל בכדי לחקור את הסיבות לפרוץ המרד הערבי הגדול (1939-1936). מסקנותיה פורסמו ביולי 1937, ואחת ההמלצות הייתה חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות: ערבית ויהודית. בהמלצה הוחלט להשאיר את ירושלים וסביבותיה כשטח בינלאומי בשליטה בריטית כדי לאפשר גישה חופשית ובטוחה לכל התושבים. את פרטי קביעת קו הגבול השאירה ועדת פיל לטיפולה של ועדה טכנית חדשה. הייתה זו הפעם הראשונה שעל השולחן עלתה הצעת חלוקה, והתברר כי השטח שהוקצה למדינה היהודית היה קטן – כחמישית משטח הארץ. עוד בטרם פורסמו מסקנות הוועדה הבין ד"ר חיים ויצמן לאן נושבת הרוח. הוא כבר הכריע בעד קבלת התכנית, ותכנן לשכנע את הבריטים להרחיב את גבולות החלק היהודי, שיכלול גם אזורים בירושלים החדשה. ויצמן דיווח על כך בישיבת הוועד הפועל הציוני במטרה לגייס את תמיכתם של מנהיגי היישוב. דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות, קיבל את הרעיון בהתלהבות, ומשה שרתוק, ראש המחלקה המדינית, סייע לקידום התכנית למרות היסוסיו. ההתנגדות המשמעותית הראשונה הגיעה מצִדו של מנחם אוסישקין, נשיא קק"ל, שתבע כי ההנהלה תוציא הודעה רשמית הדוחה את רעיון החלוקה. הוחלט לפרסם בפומבי התנגדות לכל ניסיון לצמצם את שטחו של הבית הלאומי אך לתת להנהלה חופש לדון על הצעת חלוקה, אם תונח לפניה. עד לפרסום הרשמי של דו"ח הוועדה המלכותית נערכו הדיונים על החלוקה בעיקר בתוך ההנהגה הציונית בארץ ישראל. לאחר פרסומו הצטרפו אישים רבים לדיון, שנערך בעיקר מעל דפי העיתונות. פולמוס עז התקיים בין תומכי החלוקה לשוללים אותה. כל העולם היהודי עסק בהיבטים שונים של התוכנית, ונאלץ לגבש לעצמו עמדה בנושא. בשלב זה מרבית החברים בהנהלת הסוכנות תמכו בתכנית כבסיס לחלוקה עתידית, שתכלול במדינה היהודית גם חלק מירושלים. כדי לבחון כיצד ניתן לחלק את העיר הקימה המחלקה המדינית של הסוכנות בנובמבר 1937 ועדה סודית בשם "ועדת ירושלים". בישיבתה הראשונה של ועדת ירושלים הדגיש היו"ר דב יוסף, כי הנוכחים אינם מתחייבים לעמדה מסוימת לגבי תכנית החלוקה. תפקידם היה להכין חומר לקראת הגעתה לארץ של ועדת וודהד, שהוקמה לבחינת יישום החלטותיה של ועדת פיל. דב יוסף הציע להתמקד בנקודות הבאות: א. הוכחת חשיבותה ההיסטורית של ירושלים לעם היהודי. ב. הצגת התפתחות העיר בשנים האחרונות בעיקר על ידי תושביה היהודיים והאפשרות לחלוקת העיר לפי מצבה הגיאוגרפי. ג. הוכחת האפשרות להקמת עיר יהודית נפרדת בהתבסס על השוואה לערים דומות בעולם. דב יוסף הדגיש את הצורך בהכנת תכניות ביצועיות לחלוקת העיר, משום ש"יש נטיה אצל הפקידות האנגלית בארץ להִלחם בסיפוח החלק היהודי של ירושלים למדינה היהודית על ידי הדגשת הקשיים הטכניים שבדבר". חברי הוועדה שובצו בוועדות משנה: ועדה היסטורית, ועדה משפטית, ועדה כלכלית-מנהלתית וועדה גיאוגרפית. מקס הקר, מהנדס בניין ומים, התמחה בטופוגרפיה של העיר ירושלים והצטרף לוועדה הגיאוגרפית כמומחה. הוא בחן את האפשרויות השונות לחלוקת ירושלים, ושירטט את המפה, שהוגשה לוועדת וודהד. האינטרס המרכזי שראה לנגד עיניו היה יצירת עיר מאוחדת בעלת ריכוזים יהודיים. לצורך כך חילק הקר את ירושלים לחמישה אזורי משנה. האזור הראשון כלל את בית וגן, בית הכרם וקריית משה, והאזור השני כלל את רוממה, מאה שערים ורחוב יפו. שני אזורים אלה, שבהם התגורר חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית, תוכננו לשמש בסיס לירושלים היהודית תוך השארת ציר יפו בשליטה בריטית. האזור השלישי כלל את הר הצופים – אזור בעל משמעות סמלית רבה אך ללא אוכלוסייה יהודית. על האזור הרביעי, בדרום ירושלים הוסכם כפשרה לוותר ולא להפכו למובלעת יהודית. האזור החמישי כלל את העיר העתיקה וסביבתה, שלמרות סמליותו וחשיבותו הרבה ליהדות, היה ברור כי הבריטים לא יהיו מוכנים לוותר על שליטה בו. ועדת וודהד פרסמה את המלצותיה באוקטובר 1938, ושללה מכל וכל את הצעת חלוקת ירושלים כפי שבאה לידי ביטוי במפה זו, ואף הטילה ספק באפשרויות לחלוקת פלשתינה למדינה יהודית ולמדינה ערבית. ייתכן כי הוועדה הונחתה מראש לסגת מתוכנית החלוקה כדי לפייס את דעת העולם הערבי. רעיון החלוקה עלה שוב רק כעשור לאחר מכן בהמלצותיה של ועדת אונסקו"פ. קרדיט : לקריאה נוספת: יאיר פז, "'ירושלים החדשה' בתכנית הסוכנות היהודית לחלוקת ירושלים (1938-1937)" בתוך קתדרה 72, תמוז תשנ"ד, הוצאת יד בן-צבי, ירושלים.
 
למעלה