חלוקת הכאב

[הסנפיר הכחול]

האחר

בימבו יקירתי.
את יודעת ביום יום שלי שאני פעיל ויוצא,אלו שלא מכירים אותי אומרים אין מצב שהוא חולה, הוא עושה דברים ש"בריאים" לא מצליחים לעשות.
אבל מה שיש מתחת לבגדים הם אינם יכולים לראות,לא את הפגיעות ברגליים,לא את הפצעים ופיצוצי העור,לא את הקרסוליים הכואבים שלי,לא את כפות הידיים שאינני יכול לסגור.
הם רואים אדם זז, לא יודעים כמה כואב לי ואני ממשיך רק בכדי לא להשבר,לזרוק הכל,ולומר זהו אני נכה ותראו שאני כזה ותרחמו עליי.
אני עושה כמעט הכל,ולפנות בוקר אני אצטרף לחטיבת הצנחנים בסיום מסע כומתה לכמה קלומטרים אחרונים.
אח"כ הרגליים בקרח חצי יום אך האנדנלין להיות עם החיילים ללוות אותם טוב לי ביותר.
כפי שאומר השיר "לא תנצחו אותי כל כך מהר"

 

[הסנפיר הכחול]

בימבו

תודה על המילים החמות
אם לא אעשה זאת מה זה אומר עליי? שויתרתי? שנכנעתי לכאב?
אני משלם מיידית על הפעולות האלו מאתמול אני לא יכול לזוז מהכאבים אך השמחה בנתינה שווה את זה לדעתי.

 

[הסנפיר הכחול]

חלוקת הכאב

שלום ובוקר טוב חברות וחברים.

קמתי עם שאלה שעלתה לי בלילה בשעות שעשיתי את עצמי ישן.

מה אתם חושבים:

האם הכתיבה והדיבור על הכאבים שלכם מסייעת לכם במלחמת ההשרדות היום יומית,ובכלל.

 

[ויויאן טאץווד]

ללא ספק בכלל !

אבל רק עם מי שמבין וחווה את אותם דברים, או האנשים הנדירים שאמנם לא מכירים מיד ראשונה אבל יש להם הקשבה ויכולת הכלה שלפעמים עוזרת לנו להגיע לתובנות חדשות על ידי הדיבור על זה.

התמיכה והשיתוף של אנשים במצב דומה זה משהו שאין לו מחיר, והוא עשה בשבילי הכי הרבה. וגם בלי התמיכה רק לכתוב ולשפוך.

-
ולא סתם לכתוב "מרגישה רע, מרגישה רע", באופן שמסתובב סביב עצמו. אלא כחלק מתהליך. בכל מיני נקודות זמן שכל פעם משרתות עניין אחר, בהבנה, בלמידה, וכן לפעמים גם כשחרור.

בעיקר שרב הזמן מול אנשים בריאים אני עוטה את ה"תחפושת", ולהיות רחוק מעצמך ולזייף לאורך זמן זו הרגשה רעה מאד.

שאלה לכאורה טריויאלית אבל מאד חשובה בעיני. ואפשר לפתח את הדיון הזה עוד הרבה.

 

[הסנפיר הכחול]

לפתח

וויאן היקרה
אני נתקל בשאלה הזו מידי פעם ואכן אפשר לפתח אותה לכל כך הרבה כיוונים, אני מנסה להעלות כאן נושאים שעוד חולים כמונו יוכלו להשתתף בדיונים כאן ולהגיב.