חקירה-הוא לא סובל אותי

OrlyAum

New member
חקירה-הוא לא סובל אותי

הוא לא סובל אותי

האם זו אמת?

כן

האם אני יודעת בוודאות שזו אמת?

לא

איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה שהוא לא סובל אותי?

מוזר. קצת קשה לי להאמין שהוא נמנע מלדבר איתי. מרגישה לא נוח שלא הקלטתי לו את הדיסק למרות שהבטחתי ואולי זה בגלל זה. מנסה להסביר אבל לא מצליחה לחדור. יודעת שהוא פסיכולוג אז מבקרת אותו על ההתנהגות הפוגענית. מנסה להתעלות. מרגישה שזה מן תקל ראשון בעבודה ודואגת שמא תהיינה השלכות. מרגישה חוסר אונים כלפי העולם ולמה אנשים הם כל כך מורכבים ולמה דברים לא יכולים להיות פשוטים יותר. מין מועקה בגוף. רואה איך אני רוצה שכולם יאהבו אותי -זוכרת פעמים שממש לא הבנתי מה זה כימיה וכמה הופתעתי לגלות שמישהו לא מחבב או לא מאשר אותי. מין כאב בלב. רואה את הדימוי של מישהו שאינו רואה אותי באמת ויודעת שכל אחד רואה את עצמו אבל לא ממש מקבלת את זה. יודעת שמצב הרוח שלי התקלקל קצת רוצה לתקן. חושבת שאת הכל ניתן לתקן בדיבורים. מבינה שלא. רוצה לרצות.

מי אני ללא המחשבה?

קצת קשה לי עכשיו להרגיש את זה...רגע..במצב הזה ללא המחשבה אני לגמרי מקצועית. מקבלת את מה שקורה כחלק מהעבודה. לגמרי מפרגנת ולא לוקחת שום דבר אישית. נושמת. שמה לב לחיוכים של האחרים בחדר. מבינה שהכל בסדר. מניחה לו.

היפוכים

הוא כן סובל אותי

* הוא חולף על פני ברגיל לגמרי

* הוא לא אומר את זה

* הוא אמר לי משהו בבקר רגיל לגמרי וגם עכשיו הוא איחל לי שבת שלום לפני שהלך


אני לא סובלת אותו

* נכון-יותר נכון את ההתנהגות הזו-עובדה שלא הקלטתי לו דיסק של מוסיקה שלי למרות שאמרתי שאקליט לו-כי פתאום לא בא לי לתת לו דיסק כי הוא נראה לי מתנשא - שפטתי אותו כבר כמה שבועות. זאת האמת. לא רואה אותו-לא רואה שבין הטיפולים הוא צריך ספייס ואין לו רצון לדבר עם אף אחד מהמשרד לפני שנכנס המטופל הבא.

אני לא סובלת את עצמי (במצב הזה)

* נכון. אני לרגע שוכחת מי אני ואני מרגישה כמו ילדה קטנה.
* אני מתחשבנת נורא. וואו. לא רואה את האדם השני בכלל. לובשת מן פרצוף נזקק לתשומי ופשוט מלחיצה ואני לא אוהבת להיראות כזו כי אני משוכנעת שאני לא כזו.
* אני לא אוהבת את התחושה בפנים וזה כנראה ביטוי לחוסר אהבה עצמית באותו רגע.

הוא לא סובל את המחשבות שלי

* אז קודם כל נכון-אולטימטיבית זה רק זה כי במהות אנחנו אחד ושם יש רק אהבה וקבלה ואם משהו חוצץ אז זה רק המחשבות שלנו באותו רגע-תפישות הרהורים -כל אלה הם לא מי שאנחנו-לא באמת. ועכשיו כשאני זוכרת את זה משתררת בי פתאום תחושה של הקלה עצומה.

מחשבות של רגע-זה הכל....וואו
שבת שלום ל כ ו ל ם
 
למעלה